בנם הבכור של בתיה ויגאל. נולד בירושלים ביום כ"ח בחשוון תשי"ח (22.11.1957). אח לארבעה.
איתמר גדל והתחנך בעיר הולדתו, סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר הטכני בקרית הנוער בירושלים, בית ספר המחנך בשיתוף עם צה"ל. כשנה לפני סיום הלימודים, בשנת 1975, החל להתנדב במשמר האזרחי.
כילד וכנער בילה שעות רבות אצל סבא יוסף וסבתא נעמי, אותה סעד בשנות חוליה כיאה לנכד הראשון שלה. היה להם קשר מיוחד במינו, של סבתא דואגת ונכד מרעיף אהבה ואכפתיות. ככל שבגר ראו בו כל בני המשפחה המורחבת אח בוגר, הוא שמר על קשר קרוב עימם, הִרבו להיפגש בחגים והכול נהנו מנוכחותו.
בשנת 1976 התגייס לחיל האוויר והחל את שירותו בבסיס הטכני של החיל. התחבר מאוד למסגרת הצבאית, שחשפה אותו לתרבויות חדשות שלא הכיר לפני, עם זאת הקפיד על אמונתו ושמירת המצוות. כשחזר הביתה בסופי השבוע נסע לבקר את אחות אימו ובני ביתה בהרצליה, אשר היו לו משפחה חמה ואיתם חגג חגים רבים.
בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע בחיל. במהלך שירותו לקח חלק במלחמת לבנון הראשונה וכתוצאה מהלחימה נפצע בלסתו. לאחר שהחלים עבר לשרת בבאר שבע, והיה בין הראשונים להטמיע מערכות מיחשוב ביחידה.
היה אהוב על חבריו לפלוגה ונתן להם הרבה מעצמו. הם הפכו למשפחה שנייה עבורו ונשארו עימו בקשר קרוב גם שנים רבות לאחר שירותם הצבאי. חבריו כינו אותו "חמדי" לאורך כל שנות היכרותם.
בתחילת שנות התשעים במאה העשרים, בעודו בשירות קבע, חלה בשושנת יריחו. לאחר בדיקות מרובות התגלה כי שתי כליותיו אינן מתפקדות, והוא החל בטיפולי דיאליזה.
בשנת 1995 השתחרר מצה"ל, בדרגת רב-סמל מתקדם.
בשנת 1998 עבר השתלת כליה בחו"ל בסיוע של משרד הביטחון. כחצי שנה לאחר מכן הכיר את אירנה דרך מכרות משותפות. אירנה, עולה חדשה מחבר העמים שעדיין לא דיברה עברית, השתמשה במילון בשיחתם הראשונה כדי להבין את איתמר. למרות קשיי השפה השניים שוחחו בכל ערב במשך מספר שבועות וניהלו שיחות מעניינות וקולחות. מרגע שנפגשו פנים מול פנים היו לזוג ודרכיהם לא נפרדו.
ב-14.8.2011 הם נישאו. מערכת היחסים שלהם אופיינה באהבה גדולה ובהומור רב, גם רגעים קשים וכואבים נעטפו באופטימיות ובצחוק ייחודי לשניהם. היה בן זוג רומנטי, חם ומשפחתי, בעל חיוך כובש. כתב לאירנה, "אירוצ'קה" כפי שכינה אותה, מכתבי אהבה רבים בחגים, בימי הולדתה, ביום האישה ועוד, בהם תיאר את אהבתו הגדולה אליה: "אוהב אותך כל יום בכל שעה ובכל שנייה ומתאהב בך מחדש מהזריחה לזריחה הבאה. שלמה המלך אמר: 'עזה כמוות האהבה' ואהבתי אלייך חזקה הרבה יותר. תקוותי ומשאלתי היא לאוהבך תמיד, כי את לי האושר, רוחי ומשאלת נפשי".
במכתב נוסף כתב: "לאשתי היקרה לכבוד יום חגה, שלוחה לך ברכה חמה ליום האישה. יוצאת את כל בוקר לפני הזריחה, וחוזרת בערב תשושה ומאוד עייפה. לכבודך ולמענך קבעו יום בשנה, בו לשכמותך מגיעה תודה גדולה. שולח לך ברכה מכל לב ונשמה, שתזכי תמיד לשגשוג הצלחה והגשמה".
היה מחובר מאוד לדודתו שושנה ולבני הדודים שלו. שיחק בפלייסטיישן עם אחייניו ואלה התייעצו איתו בנושאים הקשורים ללימודיהם. אהב מוזיקה ושירה, אהב את הים, הִרבה לצחוק ונהנה מהחיים. בעל ידי זהב, פיקח על בניית בית המשפחה ביישוב הקהילתי ענתות (עלמון, בגוש אדומים ממזרח לירושלים) ודאג לבצע בעצמו עבודות שונות בבית.
במרוצת השנים חלה ונאלץ גם להיעזר בקוצב לב. על אף מצבו הבריאותי הקשה ניהל חיים חברתיים נרחבים וחיי זוגיות טובים ואוהבים. בני הזוג טיילו הרבה, ומדי שנתיים נסעו לקנדה לבקר את אחיה של אירנה.
בנסיעתם האחרונה לקה שוב בהתקף לב, ממנו לא התאושש.
איתמר לוי חמדי נפטר לאחר השירות ביום א' באב תשע"ו (5.8.2016). בן חמישים ושמונה וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין במישור אדומים. הותיר אחריו אישה ואחים.
על מצבתו נכתב "מלאך בדמות אדם", וכן פסוק ממסכת סנהדרין בתלמוד: "אין אישה מתה אלא לבעלה ואין איש מת אלא לאשתו".