בנם של דורית ואסף. נולד ביום ט״ז בסיוון תשס״ב (27.5.2002) במודיעין. אח מסור לעינב ולשקד.

איתמר היה פראמדיק קרבי בחוליה הרפואית הקדמית שלחמה ברצועת עזה.

הוא לחם בגבורה ברצועת עזה באוגדה 36, חטיבה 7, לצד גדוד 77 ולצד גדוד 603 של הנדסה הקרבית, טיפל בפצועים והציל חיים.

איתמר נפל בקרב בחאן יונס לצד ארבעה לוחמי הנדסה קרבית ב-23 בדצמבר 2023.

מקצועיותו ונחישותו לטפל בפצועים באה לידי ביטוי באירועים רבים. חבריו סיפרו כיצד טיפל בפצועים ולא ויתר גם כאשר המצב היה אנוש וגם כשנאלץ לבצע פרוצדורות רפואיות מורכבות באזורי סכנה ותחת אש.

מפקדו במשימה בעזה ספד: "בנופלו, יש להתנחם על כל האנשים שזכו לחזור למשפחות שלהם בזכותו״.

איתמר נגע באנשים רבים בזכות החיוך הענק שלו, המבט בגובה העיניים האכפתיות וסקרנות מהאנשים שפגש.

מגיל שש-עשרה התנדב איתמר כחונך וכמדריך בתנועת הנוער ״כנפיים של קרמבו״ במודיעין. ההתנדבות עם ילדים מיוחדים אפשרה לאיתמר לראשונה להבין עד כמה הוא חזק ועד כמה הוא יכול להיות משמעותי גם עבור אנשים שהוא כלל לא הכיר.

בתקופת הקורונה, ליווה איתמר ניצול שואה מירושלים. מתוך השיחות עמו וסיפוריו על ימי מלחמת העולם השנייה הבין עד כמה המבוגרים שבקרבנו נושאים עמם סיפורי גבורה והקרבה עצומים.

אהבתו לבני אדם ויכולתו להכיל את כולם, עוררה בו סקרנות הן לגבי שאר האוכלוסיות במדינה והן לנופיה. לפיכך, איתמר בחר להצטרף לפרויקט קשת של מכינת תבור על מנת לחוות ממקור ראשון ולמלא את סקרנותו.

עם סיום התיכון, בחר איתמר לדחות את גיוס לצה״ל כדי להתנדב לשנת שירות משמעותית בתוכנית המנהיגות הקדם-צבאית של "השומר החדש״.

 איתמר עשה את שנת השירות בקומונה חקלאית במושב עידן שבערבה, שנה שבמהלכה הוא וחבריו עבדו פיזית בחקלאות, ספגו את ערכי הציונות, וסייעו לחקלאים גם בשמירה.

איתמר התאהב באימא אדמה, והעריץ את דמות החקלאי.

בסוף שנת השירות כתב איתמר מאמר תחת הכותרת "להיות השינוי":

"שינוי זה הדבר שחיפשתי.
רציתי לשנות ולשפר את המציאות סביבי, אבל בעיקר את עצמי...

עומדת מולך חלקה שצריך לחפור תעלה בכולה.
אתה חופר שורה, ועוד שורה, ועוד שורה...
אתה מסתכל סביב והשינוי כמעט ולא מובחן.
אתה ממשיך לחפור.
עובר עוד יום ועוד יום.
הידיים הגב והרגליים כבר כואבים, והשלפוחיות בידיים כבר מזמן התפוצצו.
אתה ממשיך ועושה עוד שינוי קטן באדמה עם כל מכה שלך.

עבר שבוע. הסתכלת סביב וראית את השינוי שעשית.
עשית שינוי לא רק באדמה, לא רק אצל החקלאי, עשית שינוי בעצמך.
התמודדת עם קושי, ראית שאתה מסוגל להרבה יותר משחשבת...

בשנה כזאת לומדים להעריך את השינויים הקטנים שקורים אצל כל אחד ואחת מאיתנו. לומדים להעריך שעם הזמן, השינויים האלו מצטרפים לדבר גדול, ובונים אותך גדול יותר משהיית קודם.

זו שנה שלמדתי לא לוותר מול קשיים,

למדתי ללמוד,

למדתי לעזור,

למדתי לחשוב מחוץ לקופסה,

למדתי להירגע.

זו שנה שלא מתאימה לכל אחד, היא מתאימה רק לאלו שמחפשים לעשות שינוי".

כתבו בני המשפחה: "איתמר אהב את החקלאות, אך הרפואה והיכולת לסייע ולרפא אתגרה אותו יותר מכול. ובשיחותינו האחרונות ניסינו לחשוב על העתיד, 'חווה חקלאית בשומרון או רפואה?' לא היססנו לשאול... בצניעותו, התעלם מהישגיו (חמש יחידות מתמטיקה, חמש בכימיה ועשר בביוטכנולוגיה) ואמר 'בוא קודם נסיים את המלחמה... זה יותר חשוב מהכול'".

לאחר נפילתו, אימו של איתמר, דורית, ספדה לו:

״ילד בדיוק מדויק... שהיה בעבודה פנימית מתמדת על איך להיות יותר טוב ויותר מדויק... בא לי שעינב ואתה תצאו לעוד טיול כמו שעשיתם במדבר, בא לי שתנהג שוב לארוחת שבת ביחד עם שקד ותשננו יחד תרופות ופרוטוקולים... אתה כל כך חסר לי, איתמרי אוצרי שלי".

לאחר נפילתו כתב אבא של איתמר את "מגש הקרמבו – גלגולה של נתינה" המתאר את סיפורו של איתמר בחיבור קצר:

"מהמפגש הראשון חזר, ולא הרבה אמר. אז אני שאלתי... ו'כנפיים של קרמבו' הוא ענה. כנראה שההתנדבות עבור ילדים מיוחדים היא זו שהנגישה לו לראשונה את כוחו ואת יכולותיו.

מילד שובב, דעתן ובועט, בני איתמר השתנה... היה בן 16, חמוש בקסם החיוך ובפלא הנתינה... ואולי בעצם זו כל התמונה.

ההשפעה של איתמר תמיד החלה עם חיוך מחבק שהפיל מחיצות, הוא הרבה להקשיב ובשביל כל אחד להיות.

על עילי החניך, על אליעזר ניצול השואה... מלמל לעברי 'יש אנשים שקשה להם - חשוב שנדע'.

כשהגיעו הזימונים לצבא, חשב לדחות אותם במעט וביקש ממני עצה.

התלבט רבות בין שנת שירות אל מול הגיוס בזמן. בסוף בחר ב"שומר החדש", החקלאות וההתיישבות הטתה את הכף. אמרתי 'גאה בך, אני אחריך לאן שתשאף'.

חלפה שנה ושוב זימונים מהצבא, הוא התלבט כמו כל חבריו, כולם, פשוט כולם, רצו לשרת בקרב.

והוא, לאחר שלא מעט חווה וראה... הסתבך באהבה... לאימא אדמה.

היינו בחופשה, נכנסנו למים ונהנינו כשהגלים הכו בנו.

מבלי לומר דבר, נתנו לגלים להתעסק עם אחרים, ושחינו לעמוקים, אז נשארנו לבד, בין המים לשמיים.

 ואז ביקש להתייעץ שוב, הזכיר את בחירות חבריו ואת האפשרויות, וממש בסוף, עם חיוך שאולי מסתיר צניעות או חששות, הזכיר שיש גם אופציה אחרת, 'אולי פראמדיק להיות?'

הוא חיכה לתשובה ואני הסתרתי, 'הדמעות זה מהמלח של הים' שיקרתי.

שוחחנו בענייניות על המשמעויות, ראיתי שהוא טרוד, היו לו ספקות,

אמר לי, 'אבא, ואם אכשל? ואם אקפא ולא אצליח להחיות?'

בציניות, ספק משובבת ספק עניינית, הישרתי אליו מבט 'תהיה רגוע, אין סיכוי שלכולם תוכל לעזור, אבל אפילו אם רק תציל אחד וואלה, זה משהו! ולהרבה אין את הזכות לבחור'.

ואז המלחמה, וכל כך שנדאג חששת, ומטלפון חסוי אחרי חודש התקשרת, ועוד לפני שאני עונה, שמעתי 'אבאלה אבאלה מה קורה'.

כשהגעת לחופשה מיהרת לספר, על אלו שטיפלת, על אלו שהצלת, ועל ההוא שנפגע קשה, שנלחמת עליו גם כשידעת שהוא לא יחיה.

היית איתנו מספר ימים, והיית כל כך גאה ששתלנו יחד עצים.

ואז, לעזה חזרת, במשימה שכה אהבת המשכת.    

עד שבצאת שבת גשומה בשעה מאוחרת, הסבירו לנו את שקרה... שתישאר איתנו, אבל אחרת".

סמל איתמר שֶׁמן נפל בקרב ביום י״א בטבת תשפ״ד (23.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

איתמר הונצח בעיר מודיעין. במחווה מרגשת, הוקם בעיר מעלה הנצחה על שמו "מעלה איתמר שמן".

כדי להמשיך את דרכו לתרום לחברה האזרחית ולמדינה, הקימו בני משפחתו בשיתוף ארגון ״השומר החדש״ את ״מצפה איתמר״ המצפה נמצא בדרום רמת הגולן בסמוך ליישוב אבני איתן, והינו קומונה חקלאית שתשמש מדי שנה בית לכ-15 צעירים שיתנדבו לשנת שירות משמעותית, הכוללת עבודה חקלאית כסיוע להתיישבות ברמת הגולן לצד הכשרות עיוניות בחקלאות יישומית מתקדמת.

בסיוע מד"א, נתרמה ניידת טיפול נמרץ חדשה על שם איתמר, והיא הוצבה בתחנת מד״א במודיעין.

בערב יום כיפור תשפ"ד, ספטמבר 2024, אישה הרה שנקלעה למצוקה ילדה תינוקת בריאה בניידת הטיפול הנמרץ. לאחר ששמעה את הסיפור על איתמר, בחרה היולדת לקרוא לבת שנולדה "תמר". בכל חג, תמר הקטנה ומשפחתה הצעירה באים לבקר את משפחת שמן.

ביישוב לפיד הוקמה סוכת איתמר. סוכה מוקפת צמחי מרפא המשמשת מקום מפגש נעים לתושבי המקום.

איתמר מונצח באתר הזיכרון של חיל הרפואה בחיפה, באתר הזיכרון של חטיבה 7 ברמת הגולן ובהיכל הזיכרון הממלכתי שבהר הרצל בירושלים.