בנם הבכור של שירה ודורי. נולד ביום ח' בתמוז תשס"ב (18.6.2002) בירושלים. אח בכור לירון, רועי, דביר ונוה.

איתן גדל ביישוב עלי שבבנימין, וכאשר היה בן שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. תחילה התגוררו בשכונת קריית מנחם, שם היה בגני ראשית-הגנים של הקיבוץ העירוני. כעבור כמה שנים עברה המשפחה לשכונת נוף ציון, שם בגר.

איתן למד בבית הספר היסודי תתמ"ד (תלמוד תורה ממלכתי דתי) "נחלה". חיבתו לתורה, שהחלה כשהיה בגן, המשיכה להתעצם והוא אהב לשנן משניות בעל פה. הצטיין בענווה ובצניעות.

אימו סיפרה ש"היה ילד חכם מאוד, מצחיק, בעל חוש הומור, אוהב ומכבד הורים ואח בכור בכל מובן המילה: הוא לקח אחריות, דאג לאחים שלו והיה חברה'מן אמיתי". סיפר אחיו ירון: "כאשר היינו כל האחים בלעדיך אז הייתה אווירה שגרתית כזאת, רגילה. אבל כשאתה היית איתנו, בפשטות שלך ובענווה שלך הכול התפרץ החוצה. אפס ציניות. אהבת אחים טהורה ואמיתית".

בחטיבת הביניים למד ב"ישיבת ירושלים לצעירים חטיבת ביניים", והמשיך ללימודים בישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת מבית רשת "אור תורה סטון". הוא הבריק בלימודיו ואף קיבל תעודת הצטיינות של משרד החינוך, ועדיין נשאר צנוע. במקביל ללימודיו היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" בסניף ארמון הנציב בירושלים כחניך וכמדריך נערץ, וכן התנדב בעמותת "שמחה לילד".

איתן היה אדם חברותי ונודע בכך שקיבל כל אחד ואחת, כולל אלה שהיו שונים ממנו בדעותיהם ובאמונותיהם.

הוא ניגן בגיטרה ואהב לשיר, במיוחד שירי שבת. כחובב טיולים מושבע, הִרבה לטייל בארץ עם חבריו. מלבד זאת, קרא ספרים רבים ואהב למלא תשבצים ולפתור חידות היגיון וסודוקו.

בביתו, דאג לכך שתישמר אווירה טובה, ושהאחים יוותרו זה לזה ויכבדו את ההורים. הוא נהג לשחק עם אחיו, בעיקר במשחק קטאן שבו ניצח בדרך כלל, וגם הפליא במשחקי חשיבה, בקובייה הונגרית ובשש בש. גם במשפחתו המורחבת השקיע, וכאשר נעדר מהבית לזמן ארוך, דאג להתקשר לסבים ולסבתות. "גרמת לנו אושר", סיפר סבו דוד.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, בחר לוותר על המיונים הרבים שאליהם התקבל (תוכנית "חבצלות", מסלול "שחקים", תוכנית "תלפיות" וקורס טיס) והלך ללמוד בישיבת ההסדר "קריית שמונה". במסגרת זו הוא פרח ונהנה מהלימוד, הפגין שמחה והומור והיה אהוב על חבריו ועל רבותיו. בתור ה"משיב" של הישיבה, סייע לכל מי שהייתה לו שאלה לימודית, ובסבלנות ובחיוך עזר לפצח כל קושי.

סיפר ראש הישיבה, הרב ישראל קירשטיין: "כבר בתחילת הלימוד אמרתי לו 'איתן, אתה תהיה ראש ישיבה גדול'. הוא היה תמיד מחכים את רבותיו, מאתגר מאוד, שואל שאלות חזקות וקשות ולא מוותר. מבחינה זו הוא היה דמות מופת".

ביום 27.3.2022 התגייס לצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר, שירת בחיל רגלים בסיירת "גבעתי". הוא צלח את קשיי המסלול בהרמת ראש וכהרגלו הקפיד לעודד את חבריו. באמצע המסלול, כדי להעלות את המורל לחבריו לצוות, הזמין את כולם ל"על האש" בביתו, שתרם לגיבוש.

איתן היה משמעותי בצוות הסיירת. בזכות מנהיגותו הצנועה והעובדה שסמכו עליו, נבחר להיות סמל הצוות והתמנה לתפקיד מפקד הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה). גם במהלך השירות בסיירת, המשיך ללמוד גמרא ולקרוא ספרי עיון ומתח. בחופשות, קרא ספרי קודש לצד "שרלוק הולמס" והמשיך להשקיע באחיו וללוות אותם בעצות לחיים. אחיו רועי סיפר שכאשר התלבט לגבי אופי שירותו הצבאי ואיך ישלב אותו עם ישיבה, אמר לו איתן: "אין תשובה אחת נכונה. אתה צריך להיות במקום שבו אתה תורם הכי הרבה מעצמך"'.

בזכות הצטיינותו הציעו לאיתן לצאת לפיקוד, ולאחר התלבטות, החליט לדחות את ההצעה משום שנפשו חשקה בתורה. וכך, נשאר במסלול הרגיל ועסק בפעילות השוטפת עד לשחרורו בסוף אוגוסט 2023.

הוא חזר לישיבת "קריית שמונה" ל"זמן אלול" (בעולם הישיבות, התקופה שבין ראש חודש אלול למוצאי יום כיפור) והמשיך להטביע שם את חותמו, ודוגמה לכך היא בחירתו לגבאי - תפקיד משמעותי וסמכותי בישיבה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתן חגג את שמחת תורה עם חבריו בישיבה, וכאשר נודע להם שפרצה מלחמה, הם מיהרו לבסיס של "סיירת גבעתי" במשמר הנגב והחלו באימונים לקראת הכניסה לעזה.

וכך כתב ב-7.10.2023 בקבוצת הווטסאפ של הצוות: "באופן כללי לראות כל הזמן את מספר ההרוגים עולה לא יעזור לאף אחד. אנחנו צריכים להתמקד במשימה שלנו. יש זמן פנוי - לכו לישון או תרעננו זיכרון על הנמ"ר או תתאמנו קצת על לתפעל נשק. עם ישראל חי וקיים ואנחנו מאמינים שהקב"ה עושה הכול לטובה ואנחנו ננצח".

כלוחם ב"סיירת גבעתי" הוא נכנס עם ראשוני החיילים לעזה בתחילת התמרון הקרקעי. נלחם שלושה שבועות כמפקד על הנמ"ר וחברו נתן שלחם לצדו סיפר ש"היה נעול על המשימה".

כשיצא לחופשה של ארבעים ושמונה שעות אמר לאימו: "זו זכות ללכת ולהילחם את מלחמת עם ישראל. אני זכיתי שאני בדור הזה שיכול לעשות את זה".

ב-20.11.2023 הוא נלחם בגבורה במהלך כיבוש ג'באליה בצפון רצועת עזה ובמהלך הקרב נפגע בראשו מירי צלף ואיבד את ההכרה. הוא הוטס לבית החולים "בלינסון", אך שם נקבע מותו.

לאחר נפילתו נמצא בין חפציו ספר הגמרא שלו מוכתם בדמו. סיפרה אימו: "זו הייתה תמונה כל כך חזקה וכל כך סמלית למי שהוא היה. המפקד שלו, שלא היה אדם דתי, סיפר לנו שהוא פתח בית מקדש בתוך הנמ"ר".

סמל איתן דישון נפל בקרב ביום ז' בכסלו תשפ"ד (20.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

משפחתו המשיכה את דרך החסד והנתינה שלו בכך שתרמה את קרניות עיניו, את מסתמי ליבו וחלקים מעורו. אמר אחיו דביר: "בזכות זה שתרמת איברים, אוכל לראות את העיניים שלך אצל מישהו אחר ולראות שאתה עדיין חי וקיים, רק בגוף אחר".

ספד לו אביו: "תודה בן שלי שהצלחת בשנה האחרונה לסחוף אותי ללמוד דף יומי. כל יום בשעות הערב טלפון מאיתן, לא מבזבז שנייה, 'יאללה אבא, לומדים'. לא סיימנו את המסכת. צר לי עליך בני אהובי".

באזכרת השלושים לנפילתו אמרה אימו: "ידעתי שאתה צדיק, חכם, חברותי, טוב לב ומצחיק. אבל לא ידעתי עד כמה. גיבור שלי, כמה טוב השפעת בעולם, כמה אור הענקת... תכננת להשתקע בקריית שמונה, אמרת שזה מקום נפלא לגדל בו ילדים בשמחה. גם את האופק הכלכלי תכננת - להקים את 'אורייתק' - שילוב מופלא של תורה עם הייטק. ומה עם אישה? שאלו אותך הגיסות מסביב. ענית שבפורים תתחיל לחשוב על זה, הכול היה מתוכנן ובנוי לתלפיות… חיית אומנם מעט שנים אך אלו היו חיים מלאים, שמחים, משמעותיים וערכיים".

ביוטיוב ובערוץ "הידברות" ניתן לצפות בסרטים לזכרו, בהם "אהבת איתן" ותיאור רגעים מחייו.

באתר להנצחת תורמי איברים של משרד הבריאות הוקם עמוד לזכרו.

לזכר איתן ניטע כרם קהילתי של גפני יין בגינה הקהילתית של המצפת בירושלים (רחוב עולי הגרדום).

איתן מונצח ב"מצפה איתן" בשכונת נוף ציון בירושלים שבה גדל, הצופה על ההירודיון ועל הר הבית, ובישיבת "נווה שמואל" שבה למד.

בית הכנסת בשכונת נוף ציון נקרא "אור איתן" על שמו.