בנם הבכור של קרן ואבישי. נולד ביום כ"ט באייר תשנ"ז (4.6.1997) בקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן. אח לדעאל ועמליה.

איתן גדל והתחנך בקיבוץ שדה אליהו. ילד עדין ומקסים, חכם במיוחד, עם עוצמה פנימית ותכונות של מנהיג, כפי שתיארה אותו אחת הגננות שדמותו, כדבריה, נחקקה בזיכרונה. למד בקיבוצו בבית הספר היסודי "שק"ד" והמשיך את לימודיו בתיכון "שק"ד דרכא", במגמת ארץ ישראל. נער שערכיו הטובים טבועים בו בצורה איתנה, יצוקה, סיפרה עליו מורתו. תמיד ראשון להתנדב, ראשון לעזור, ועם זאת צנוע ולא מתבלט, מעט ביישן, ומתייחס בכבוד ובהגינות לזולת.

היה גבוה, נאה וחזק מאוד, פיזית ונפשית. איש מידות רב קסם ורב כישרון, שניחן בשקט נפשי והתנהל בדרכי נועם. פעל מתוך שיקול דעת וכובד ראש, דייקנות ושאיפה לשלמות, אך התברך גם בחוש הומור נהדר, ולא אחת בקע ממנו צחוק מתגלגל. שילוב ייחודי זה של תכונות הפך אותו מושא להערכה בעיני צעירים ומבוגרים כאחד.

מנעוריו עבד בקיבוץ בחקלאות, בגידולי שדה (גד"ש), עבודה פיזית קשה שנרתם אליה במסירות ובחריצות יוצאות דופן. חניך ומדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" ביישובו, שסחף את החניכים באנרגיה ובכריזמה שלו. שיחק כדורסל במועדון הכדורסל "גלבוע מעיינות", וגם שם הרשים בחוזקו הגופני ובמידותיו הטובות.

האהבה לקיבוץ, לארץ ולמדינה פיעמה בו מגיל צעיר, והוא טייל לאורכה ולרוחבה של הארץ, בעיקר ברגל, קרא על ההיסטוריה שלה, צבר ידע והעמיק את שורשיו.

עם סיום לימודיו התיכוניים למד במשך שנתיים במכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבהרי בנימין. בין השאר למד שם גמרא ולימודי הגות ומחשבה על פי תורת הרב קוק, ממייסדי הציונות הדתית, והיה מחובר לרוח המכינה, ולאהבת הארץ הנמצאת בבסיסה. במהלך לימודיו הכין את עצמו לשירות משמעותי בצה"ל כלוחם. גם במכינה היה נערץ על ידי הסובבים אותו, ונוכחותו הייתה מורגשת, אם כי כהרגלו ניסה לא להתבלט, והדף את המחמאות שהופנו אליו.

עם סיום לימודיו במכינה כבוגר מחזור כ"ח, התגייס לצה"ל. עבר בהצלחה את המיונים ליחידות המובחרות ושירת בסיירת מטכ"ל, יחידת עילית של אגף המודיעין. כעבור שמונה חודשים הצטרף ליחידת הקומנדו "דובדבן", הפועלת תחת חטיבת הקומנדו "עוז" (89). היחידה מתמחה בלוחמה בטרור, במשימות מודיעין, במעצרים מורכבים ובסיכול ממוקד של פעילי טרור בלב שטחים עוינים. איתן עבר את מסלול ההכשרה הבסיסי שאורך שנה ורבע, והיה לוחם מוערך, קפדן ומקצועי, עשוי ללא חת. עבר קורס פיקודי ושירת בתפקיד סַמל מסלול בדובדבן. היה מפקד נערץ ושימש מופת ללוחמים. אחד מפקודיו הגדיר אותו "המפקד המשמעותי ביותר שהלכתי אחריו. איש יוצא דופן מבחינה ערכית ומנטלית. אדם שקוף בכוונותיו, מושא להערצה, לוחם ברמה הגבוהה ביותר. מצפן ערכי". איתן הנהיג את הלוחמים כשנתן להם דוגמה אישית, ובכל פעם שהטיל משימה, מייד הצטרף אליהם בביצועה, גם אם מדובר בפריקת ציוד ממשאית. "לא חוכמה לעמוד במשימות מבצעיות נוצצות", נהג לומר. "אנחנו נמדדים במשימות היומיומיות ובעבודה השחורה הסיזיפית".

פקוד נוסף סיפר אנקדוטה על האופן שבו חינך איתן את החיילים לבצע את המשימות בשלמותן: "עשינו מטווח באמצע שום-מקום וירינו אלפי כדורים, ובסוף היום היינו עייפים ורצינו ללכת משם, אבל איתן נשאר ואסף את התרמילים, עד האחרון שבהם, ובכך לימד אותנו שאם עושים משהו, עושים אותו עד הסוף". פקודיו השתדלו תמיד לבצע את הפקודות במלואן, ולהשתפר, כדי לא לאכזב אותו. הם התנהלו כך לא מתוך פחד מעונשים, אלא מתוך כבוד עצום והערכה כלפיו, סיפרו. "ניכר שהוא דואג לטובתו של הצוות, ורצינו לעמוד בסטנדרטים שהציב לנו", הסביר אחד מהם.

איתן לא דיבר הרבה, אבל כשדיבר, הלוחמים תמיד הקשיבו לו בדריכות. אחד החיילים סיפר על ריצה שבה חלק מחברי הצוות השתרכו מאחור, ועל הביקורת שאיתן מתח דווקא על התנהגותם של הראשונים, אלה שעמדו במשימה. לדברי החייל, "איתן אמר שאנחנו צוות, ומבחינתו זה לא הגיוני שיש חבר'ה שרצים קדימה וחבר'ה שלא עומדים בקצב, ושמי שנמצא קדימה פשוט מסמן את ה'וי' שלו על הריצה, ולא מסתובב לעזור לשאר הצוות. איתן נתן לנו ביקורת כמו שרק הוא יודע, ואנחנו בעיקר זוכרים איך הוא השפיע על הצוות והפך אותנו ללוחמים טובים יותר".

איתן הדגיש בפני הלוחמים את החשיבות שבביצוע המשימות, וציין גם את האופן שבו התהליך תורם ללוחמים עצמם, ואת ההנאה שאפשר להפיק ממנו. סיפר אחד מפקודיו: "היה אכפת לו מהכול, ויותר מהמשימה עצמה, היה חשוב לו שנעשה את הכול בכיף, וכמו שתמיד אמר, 'זה סיזיפי, זה קשה, אבל אנחנו צומחים מזה'".

הוא ידע לעודד את הלוחמים ולטעת בהם מוטיבציה. לפני כל יציאה לפעולה היה לו נאום קבוע, שבו הזכיר לחיילים שההתחלה והסוף הם החלקים הכי קלים, ודווקא באמצע, כשהכוחות הראשוניים נגמרים והסוף עוד לא נראה לעין, המקום היחיד לשאוב ממנו כוחות הוא מבפנים; שם החיילים נמדדים. אחד מחייליו ציין שהפנים היטב את המשפט הזה להמשך חייו: "כשאני נמצא באיזו ישורת, כשאני מרגיש שההתחלה מאחוריי, אבל הסוף לא באופק, אני נזכר באיתן. אני נזכר שהחיים לא בנויים רק מרגעים נוצצים, ושפשוט צריך לדעת לשנס מותניים ולעבוד קשה".

עם סיום תפקידו זה המשיך איתן לצוות 100, חוד החנית של יחידת דובדבן, צוות פריצה שמהווה גורם מקצועי המוביל את יתר הצוותים. כסַמל הצוות, ובהמשך כמפקד הצוות, הוביל פעולות רבות כחלק מהלחימה בטרור ביהודה ושומרון. סיפר אביו: "איתן היה חייל מוביל. את כל הפעילויות עשה בענווה, וביסודיות קפדנית מאוד. אין שום שלב שהוא לא תכנן, שהוא לא ביצע, ולא היה מקרה שהוא עיגל פינות. גם כשנגמר אירוע, וכולם כבר בתחושת שחרור, הוא עדיין עם נשק דרוך כדי לוודא שהכול בסדר".

בתום שירותו הסדיר המשיך איתן לשנת שירות קבע, והשתחרר מצה"ל אחרי ארבע וחצי שנות שירות. מאז שירת במילואים כל אימת שנדרש לכך.

עם שחרורו מצה"ל יצא לצעוד במשך חודשיים ב"שביל ישראל", לכל אורכו, ואז נסע לדרום אמריקה לטיול ארוך. עם חזרתו לארץ, המשיך בקיבוץ בעבודתו בחקלאות, ובקיץ 2023 התחיל ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית בירושלים. גם שם באו לידי ביטוי כוח הרצון החזק שלו ויכולת ההתמדה כשישב ולמד לבדו שעות על גבי שעות, בהתעמקות שאפיינה אותו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתן הוזעק באותו בוקר ליחידתו כחייל מילואים, והצטרף לכוח הסדיר של דובדבן. אחרי כמה ימי פעילות בשומרון עבר לדרום, השתתף בטיהור אזור עוטף עזה ממחבלים והמשיך בלחימה בתמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה.

כשעברו הכוחות לדרום הרצועה בתחילת דצמבר 2023, נלחם עם יחידתו בלב העיר ח'אן יונס. במסגרת הלחימה ניהלו הלוחמים קרבות פנים-אל-פנים עם מחבלים וחיסלו חוליות טרור רבות. איתן הודיע לאביו שלא יגיע הביתה לחופשה בחג החנוכה המתקרב, ואחרי כמה ימים שלח תמונה שלו עם הצוות מדליקים נרות חנוכה באחד הבתים.

שלושה ימים אחרי נר שמיני של חנוכה, ביום ראשון, בשעה 13:00 לערך, נהרג איתן מפיצוץ מטען בח'אן יונס.

בתקרית נהרגו גם רב-סמל ליאב אלוש, אף הוא לוחם בצוות 100 של יחידת דובדבן, ורב-סמל ראשון (במיל') טל פיליבה, לוחם ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית.

רב-סמל ראשון איתן נאה נפל בקרב ביום ה' בטבת תשפ"ד (17.12.2023). בן עשרים ושש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שדה אליהו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

ספד דן, חברו: "איתן היה המודל האידיאלי של הישראלי, של הקיבוץ הדתי. היה חזק כמו השם שלו. היה דמות לחיקוי, אגדה בחייו".

כתב ש', חברו ליחידה: "איתן היה הלוחם הכי טוב שהכרתי. הכי חזק, הכי אמיתי. כלום לא ערער אותו. לא פחד מעבודה קשה. תודה, איתן, על כל הפעמים שהסתכלתי מה אתה עושה כדי לדעת מה נכון".

כתב ניב: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (תהילים א', א). אזכור אותך, ולנצח תהיה בליבי".

ספד לו חברו לקיבוץ: "איתן, היית אדם מאוד עוצמתי בכל מובן, ערכי ואידיאליסט. אהבת הארץ בערה בך, ותמיד כשראיתי אותך עם ספר, זו הייתה מורשת קרב כלשהי. היית המודל שלנו למהו כוח רצון, מהי נחישות. ההישגים שלך היו תמיד תוצאה של עבודה קשה ומתמשכת. תמיד היית בחקירה, והלב היהודי שלך תמיד הנחה אותך. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הטוב ביותר, ולקח לנו אותו דווקא כשאנחנו הכי זקוקים לו. איתן גיבור ישראל, קדוש ישראל. היה שלום, חבר יקר. אוהבים מאוד ומתגעגעים".

ספד לו חברו ליחידת דובדבן: "איתן אחינו היקר, היית האדם הכי מיוחד שאפשר להכיר. הגעת אלינו אחרי שמונה חודשים במטכ"ל, וכבר אז היה ברור לכולנו שמדובר במשהו אחר. יש לוחמים טובים, ויש את איתן. שילוב אולטימטיבי של הלוחם הקר, המוכשר, ומצד שני, אדם עם הלב הכי גדול שיצא לנו להכיר. ללא ספק יותר קרוב למלאך מאשר לבן אדם. חוץ מזה שאיתן ראשון בירי, ראשון בריצה, ראשון על אלונקה, תמיד היה הראשון לחייך, לא משנה כמה קשה היה. מהר מאוד הפכת מודל לחיקוי של כולנו.

התחלת לעבוד בקיבוץ בגיל צעיר, וגם עם השחרור חזרת לעבוד פה. כששאלנו אותך, 'איתן, איך הולך בעבודה?' אמרת, 'קשה אבל זה כיף'. ידענו שאף אחד מאיתנו לא היה שורד את זה יומיים. איתן, הגדרת מחדש את המושג 'מלח הארץ'. כשדיברת, כולם הקשיבו. תמיד דיברת בגובה העיניים, בצניעות. אם איתן היה יודע שאנחנו מדברים עליו ככה, שהוא במרכז העניינים, היה מנסה לברוח למקום אחר. הלוואי ויכולנו לכתוב סוף אחר, ולהמשיך לצעוד איתך בדרכך. נישאר מעריצים שלך לנצח. בטוחים שאתה בגן עדן".

ספד לו ע', פקודו: "אני עדיין לא מאמין שלא נראה אותך שוב ולא נשמע את הצחוק שלך. אני חייב לכתוב עליך, שאנשים יכירו אותך, את הבחור הגדול והחזק הזה שכל היחידה הכירה. תמיד היית הביישן, הצנוע, זה שלא נותן לאף אחד להחמיא לו. איתן זה הבחור שיקום לפני כולם וילך לישון אחרון. איתן זה הבחור שכל הלוחמים אהבו, ורצו להיות קצת יותר כמוהו. היית דוגמה, ותמשיך להיות, עבור כל הלוחמים ביחידה, בהווה ובעתיד. בפעם הראשונה שנפגשנו, ראיתי אותך במדי ב' עם שרוולים מופשלים, מרים ארגזים שמהצד נראו כבדים ואתה פשוט הרמת אותם כאילו הם נוצה, ואז אמרת לי, 'מה קורה, אחי? אני איתן'. לרגע לא חשבתי שאתה הסמל שלי. חשבתי שאתה חלק מהצוות. אבל ככה היית, איתן. כמה פשוט, ככה מיוחד".

דף הנצחה לאיתן הוקם באתר remember.bio בכתובת https://tinyurl.com/3nv7vuf6.