בן הזקונים של פאני ויצחק. נולד ביום ח' באב תשס"ג (6.8.2003) בבאר שבע. אח לשירה ואפרת.

איתן, בן אהוב, נאה, צנוע וטוב לב, בא לעולם בהפרש גילים גדול מאחיותיו. "כשגילינו שבבטן יש בן," סיפרו הוריו, "השמחה וההתרגשות של שנינו הייתה בשיאה." ארבעה אנשים גידלו אותו – ההורים, ושתי האחיות בנות העשרה. סיפרה שירה: "חיכיתי רק לחזור הביתה לשחק איתך, הרגשתי צורך לגונן עליך כמו אימא לביאה." למרות שהיה הנסיך של הבית וילד תפנוקים מעולם לא ניצל זאת לרעה, והאהבה העצומה שהורעפה עליו הפכה אותו לאדם טוב שאוהב ומעניק אהבה.

את חינוכו רכש בעיר הולדתו באר שבע – בבית הספר היסודי "נתיבות יורם" ובבית הספר "תיכון מקיף א'". "היית הילד הכי חכם והכי נחמד בכיתה," כתב אחד מחברי הילדות, ואחר הוסיף: "כל מי שהכיר את איתן זכה, הוא באמת היה ילד מאוד מיוחד בנוף." כזה היה איתן – נעים הליכות ומשרה רוגע סביבו.

אהבתו לספורט התגלתה בשלב מוקדם, ובעידודו של אביו השקיע והתמיד בענפי ספורט רבים. איתן הצטיין בשחייה, ואף ייצג את מועדון "הפועל באר שבע" בתחרויות ובאליפויות ארציות. שלל המדליות שצבר העיד כי כשמו כן הוא – איתן ונחוש, הוכחה לכך שעם כוח רצון ועוצמה פנימית אפשר להשיג הכול. סיפר אופיר, המאמן: "כל השחיינים היו כמו ילדיי אבל בך, מהרגע הראשון שהגעת, משהו בלט; ראיתי את הפוטנציאל הטמון בך. היית תמיד עם חיוך על הפנים גם כשהיה קשה. השיא היה לראותך מגיע לאליפות המדינה. האושר והחיוך שלך באותם רגעים מילאו לב שלם."

אביו של איתן, חובב ספורט מושבע בעצמו, רשם אותו לתחרויות ברחבי הארץ, ויחד יצאו לאימוני ריצה ולרכיבות. "הוא ידע שהספורט מאוד חשוב לי והתמיד באימונים," סיפר, "תליתי במרפסת מתח ואיתן ידע לתרגל מתח מגיל קטן."

כשעלה לחטיבה, חלתה אחותו אפרת בסרטן. ההתמודדות חייבה התגייסות והירתמות של כולם, ואיתן למד להעסיק את עצמו, לא דרש תשומת לב מיוחדת וגילה בגרות יוצאת דופן לגילו. את קשייו חלק עם מורתו, אשר ליוותה וחיזקה אותו, וכשאימו נסעה עם אפרת לטיפולים בתל אביב נתרם לעזרת המשפחה. את בקשתה של אפרת, להקדים את מסיבת בר המצווה של איתן כדי שתספיק להשתתף בה, לא הצליחו להגשים; מצבה הידרדר במהירות והיא נפטרה בתחילת שנת 2016, בגיל עשרים וארבע. איתן ספד לה בפוסט שכתב: "אפרת, אני רוצה שתדעי שהיית האחות הכי טובה בעולם. אני אוהב אותך עד אין סוף. אני מקווה שתנוחי על משכבך בשלום. אני שמח שהכאבים והסבל שלך פסקו ושאת נחה, אבל אני עצוב בשבילי, בשביל המשפחה ובשביל העולם שהפסיד אותך. ביי ביי, נתראה בגן עדן."

לאחר פטירתה, מילא איתן את החלל הגדול שנפער בחיי הבית והמשפחה והפך לעמוד האור. "הוא נתן את הכוח ואת הסיבה להמשיך לקום בבוקר," אמרה אימו, "הוא היה המרפא שלנו וחייב אותנו להמשיך לחיות, לתפקד ולגדל אותו."

בתוך כל הבלבול, הכאב והעצב האין-סופי הצליח לשדר גם לחבריו הקרובים כי החיים חייבים להימשך. "שם, ב'שבעה'," כתב שקד חברו הטוב, "התחלתי להבין כמה אתה איתן," ואלנתן הוסיף: "זכיתי להיות לידך וללמוד ממך מהי חוזקה. היית כל כך חזק ותמיד הערצתי אותך על זה."

בבית הספר, גילה מעורבות חברתית, בלט בכישוריו הריאליים והטכנולוגיים ותרם את חלקו לפרויקטים קבוצתיים. "איתן היה בין האנשים החכמים שפגשתי," כתב אחד החברים, "תמיד היה שם בשביל כולם ומאוד אכפתי." בתחרות רובוטיקה, שבה שימש כמתכנת הראשי, זכתה החבורה בגביעים ועלתה לשלב התחרות הארצית. בהמשך לימודיו, השתתף בפרויקט התנדבותי של יזמים צעירים, שאף בו זכה להצטיינות ולהוקרה. וכך תיארה אותו מורתו: "עלם חמודות, צנוע, ואדם כל כך טוב. תמיד עם חיוך ביישן, מנומס ואהוב."

את מרד הנעורים החל וסיים בגיל ארבע-עשרה, באופן קצר וממוקד. "כשאיתן הגיע סוף סוף לגיל שמותר לו להיכנס לחדר הכושר," סיפרו בני המשפחה, "הוא החליט שהספיק לו מספורט. לא עזרו כל התחנונים של אביו." באותה תקופה החל להתעניין בגיימינג ובמשחקי מחשב. איתן ישב שעות מול המסך, מחובר לחברים מהעבר השני. בעקבות צפייה בסדרה "גמביט המלכה" התעורר בו רצון לחזור ולשחק שחמט, משחק שאת יסודותיו למד כבר בגיל שש. הוא החל לשחק עם חבר, המשיך לשחק במחשב מול שחקנים זרים.

איתן היה לנער ששמח בחלקו, הרוחש כבוד לגדולים ולמנוסים ממנו, קשוב לעצות ונבון דיו כדי ללמוד מטעויות של אחרים ולהימנע מהן.

בן שש-עשרה וחצי החל ללמוד נהיגה, עבר בהצלחה כבר בטסט הראשון וקיבל מאביו במתנה מכונית, שבגלגולה הקודם הייתה מונית. אהב את המכונית ואהב לנהוג, מאושר מתחושת העצמאות ומהיכולת לנסוע עם החברים לבילויים ולטיולים בארץ. העולם החדש שנגלה בפניו – עולם המכוניות והמרוצים – הלהיב אותו ביותר והתווסף לתחביביו.

בהתקרב מועד גיוסו, חרף הנסיבות המשפחתיות ולמרות כישוריו המוכחים בתחום המחשבים שיכלו לנתב אותו לתפקיד עורפי, גמלה באיתן ההחלטה לתרום למדינה בשירות קרבי. לאחר שנתיים שבהן זנח לגמרי את העיסוק בספורט, חזר להתאמן בחדר הכושר ובנה לעצמו תוכנית אימונים אישית, חדור מטרה ושלם עם עצמו. "הכנסתי אותו שוב לריצה," סיפר אביו, "ומאז רצנו ביחד כל שנה עשרה קילומטר במרוץ באר שבע."

עם גיוסו לצה"ל, ב-20 בדצמבר 2021, בעיצומה של מגפת הקורונה, הוצב בחיל השריון והחל את הכשרתו כאיש צוות טנק בבסיס "שיזפון" שבערבה. כבר בתחילת הטירונות חש גאוות יחידה והפגין מוטיבציה עצומה, אהבה לטנק, רצון להתמקצע, ללמוד ולהשתפר, ובעיקר – נאמנות מוחלטת לחברים. "אני זוכר שבמסע האלונקות," כתב זוהר חברו להכשרה, "בכל פעם שהסתכלתי על האנשים ראיתי את פיכמן סוחב. הבן אדם לא היה נח, הוא החליף כל אחד שהיה לו קשה, לא משנה כמה הוא בעצמו לא יכול כבר ללכת." במקרה אחר, כמה שעות לפני יציאה הביתה, כשהמפקדים הודיעו שצריך מישהו שיסגור שבת, מייד הרים את היד והתנדב להישאר בבסיס. "ידענו טוב טוב שאף אחד מאיתנו לא היה עושה את מה שאתה עשית," הודו המפקדים.

כתב נועם, מפקד המחלקה בטירונות: "היו לי העונג והזכות לפקד עליך. למדתי ממך כל כך הרבה על חברות, על פתיחות, על הרצון לתת מאה אחוז בהכול. האהבה שלך והדאגה כלפי החברים למחלקה ולפלוגה הייתה מעוררת השראה. כולם מצאו בך איש שיחה והבן אדם לבוא אליו כשקצת קשה. אתה לוחם, ולוחם אמיתי עם רצון עז להגן על המדינה שלך ולהילחם לצד החברים שלך. האיתנות המנטלית שלך מטורפת, ובכל פעולה ובכל משימה היית לוקח את עצמך לקצה ועושה הכול בשביל להצליח בה."

לחופשות הקצרות בבית חזר עם חיוך גדול, והשינוי שהתחולל בו ניכר. "התבגרת בזמן כל כך קצר," כתבה אחותו, "מנער שמסתגר הפכת לחייל שארבע שעות שינה מספיקות לו." בכל סוף שבוע כזה מיצה כל רגע, פונק באוכל טוב, נהנה לפגוש את אחייניו ולשחק איתם, יצא לבלות עם החברים – והשתוקק לחזור כבר לבסיס.

לאחר שמונה חודשי טירונות, הכשרה ואימון מתקדם, שבמהלכם הוכשר כטען-קשר בטנק "מרכבה", שובץ בפלוגת החוד בגדוד 82 ("געש") בחטיבה 7 ("עוצבת סער מגולן") שבפיקוד הצפון, נרגש ומלא ציפייה ל"אקשן". "שאלת אם אני יכול לעזור לך עם ניסיון וציוד," סיפר בן הדוד רועי, "נתתי לך את כיסוי הדיסקית שלי והתרגשת נורא."

איתן התאקלם במהירות בפלוגה ובצוות, לא נרתע מהמשימות הקשות וגם לא מאלו המלכלכות, עודד ותמך באחרים ברגעי השפל ותואר כנכס מורלי. כתב אורי, סמל המחלקה: "היית חייל מצוין וחייכן ששום דבר לא השפיע עליו. לא משנה איזה קושי עמד מולך – היה נראה שזה פשוט לא הזיז לך... ידעת לשים את האחרים לפניך, לדאוג לכולם ולחייך תמיד."

בקיץ 2022, זמן קצר לאחר העלייה לגדוד, ירדה הפלוגה לתעסוקה בקו עזה. סיפר יוגב, מפקד המחלקה: "הגעת אלינו וקפצת מייד למים העמוקים. היית בעל מוטיבציה גדולה והמון סקרנות ורצון ללמוד ולדעת עוד ועוד על הכול. אני זוכר את טוב הלב שהקרינו עיניך, תמיד רצית לחבר בין כולם ולעשות טוב, את הרצון העז שלך להיות לוחם מצטיין ולצאת לפיקוד, וכמובן את החיוך שלא ירד לך מהפנים."

בימים 5–7 באוגוסט 2022 לחם איתן במבצע "עלות השחר" שערך צה"ל ברצועת עזה, שבמהלכו חוסלו בכירים בארגון הג'יהאד האסלאמי, הותקפו מטרות של הארגון ומתקני שיגור רקטות והושגו יעדים צבאיים נוספים. משימתה של מחלקה 3 – המחלקה של איתן – הייתה להמשיך את ההגנה על מרחב הפעילות.

בשבת, 6 באוגוסט 2022, בסביבות השעה 18:40, זוהה אדם חשוד המנסה לחצות את הגבול מעזה לכיוון ישראל. איתן וצוותו שעטו מייד לעמדת האש. החשוד, שזיהה את תנועת הטנק, נסוג. עקב תנאי השטח המאתגרים, הטנק פרס זחל והמחבלים החלו לטווח את הצוות בפצמ"רים (פצצות מרגמה). בגמר המטח הרקטי יצא איתן עם מפקדו לבדוק את הנזק, והחל מייד לעבוד במלוא המרץ כדי להחזיר את הטנק לכשירות. "בשלב זה ביצענו עצירה לשתות מים," סיפר מפקד הפלוגה, "איתן שהיה כולו מאובק כמו כולנו, חייך עם החיוך הקבוע והמזוהה שלו, בירך אותי בברכת מזל טוב וציין שארגנו לנו מתנה משותפת ליום ההולדת שחל באותו היום לשנינו. הוא אמר שאת יום ההולדת הזה, הוא לא ישכח אף פעם." מפקדיו ציינו שלמרות הזמן הקצר ששירת כטען-קשר בטנק, תפקודו במבצע "עלות השחר" היה כשל טען מקצועי ומנוסה.

עם סיום המבצע, עלה עם יחידתו לאימון ברמת הגולן. בחופשתו האחרונה בבית הספיק לבלות עם אחייניתו בהחלקה על הקרח. "הוא היה דוד כיפי, דוד צעיר ומגניב," סיפרו אוהביו. בשיחה הטלפונית האחרונה להורים, לאחר שחזר לצבא, סיפר שהם יוצאים לתרגיל ולא יתקשר בימים הקרובים.

ביום רביעי, 31 באוגוסט 2022, בשעת לילה, במהלך תרגיל טנקים שנערך בשטח אש בצפון הארץ, סמוך למחנה "נפח", נפגע איתן ונחבל בראשו בעוצמה מתקרת צריח הטנק. פציעתו הייתה אנושה, ומאמצי ההחייאה שבוצעו בו עלו בתוהו.

רב-טוראי איתן פיכמן נפל בפעילות מבצעית ביום ד' באלול תשפ"ב (31.8.2022). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הניח הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אחותו שירה: "איתן יקר שלנו, אהוב שלנו. זאת הפעם השנייה שאני קוראת הספד. בפעם הקודמת, על אחותנו, היית לצידי. כעת נותרתי לבד עם אימא ואבא. אנחנו כואבים והמומים, מתקשים להאמין שלא נזכה לראות אותך יותר, את הפנים העדינות והיפות שלך, את נועם הליכותיך. לא אגזים אם אומר עליך – נער עם לב זהב, טוב, עניו, טהור ומתוק. אהבנו לשמוע אותך צוחק מכל הלב עם החברים. תמיד שמרת על קור רוח וסבלנות אין קץ, תמיד תמכת במשפחה. הגעת לצבא מלא מוטיבציה, נחוש ואיתן. היינו גאים בך מאוד על כל התקדמות של אימון שעברת, ידע שצברת, ופתאום הכול נגדע. תודה לך אח יקר, האור של חיינו, על השנים שהענקת לנו במחיצתך. תודה על הזכות לגדל אותך, לאהוב אותך. אוהבים אותך עד אין קץ, המשפחה שלך."

הספדו של אופיר, מפקד גדוד "געש": "איתן, היית אהוב ומוערך, טען מבטיח, מלא במוטיבציה ורצון לתרום ולתת מעצמך לחבריך, למפקדיך ולמדינה. היית לוחם אכפתי ומסור, כינו אותך 'סופר-מן', בעל מוסר עבודה גבוה, אחראי ובוגר. זיכרונך, תרומתך ומורשתך יישארו תמיד חלק ממשפחת גדוד 82."

אלון, מפקד הפלחו"ד: "יש לי זיכרון ממך שומר בשטח הטנקים, 'ילד-חייל' – עומד, שומר, זקוף, עם חיוך גדול מאוזן לאוזן, וסביבך שניים-שלושה חברים, יושבים וצוחקים בחברתך. היית לוחם ערכי, חבר טוב, מקצועי, מסור, ספורטאי, בן טוב להוריך, עטוף באהבה ובהערכה מהסובבים אותך. האור שהפצת לסביבתך לא כבה גם אחרי לכתך, ואנו פה לדאוג שלא יכבה לעולם."

תומר, תותחן הטנק: "איתן, היית אדם מדהים וצנוע, עם אישיות גדולה. אף פעם לא נראית מבואס או עצוב, אף פעם לא התלוננת. הרצון שלך להיות בלוחמה היה מבורך וראיתי שאהבת מאוד את מה שאתה עושה. היית טען טוב יותר מכל טען שהיה לי. לעולם תהיה בליבי, אוהב ומתגעגע."

איתן מונצח במגוון מפעלים ופעולות. בבית הספר שבו למד, "תיכון מקיף א'" בבאר שבע, נוספה תמונתו לקיר הנופלים, והוסב על שמו אות ההצטיינות המוענק לתלמידים על התפתחות אישית ומעורבות חברתית – אות שזכה בו בעצמו. מקצה עשרה קילומטר במרוץ הלילה של באר שבע, "Light Run Ikea", שנהג לרוץ בו ביחד עם אביו, מוקדש לזכרו, ולקראתו מחולקות לרצים חולצות עם תמונת דיוקנו. תחרות פתיחת השנה של מועדון ספורט שחייני באר שבע נקראת על שמו ומתקיימת לזכרו.

במלאת שנה לנפילתו הוציאה המשפחה ספר המגולל את סיפור חייו לצד תמונות ודברי פרידה של קרובים, מפקדים וחברים. על מצבתו מוטבע ברקוד שסריקתו מובילה לעותק מקוון של הספר.