בן סגולה וד"ר יצחק הכוהן (מורה בבית-הספר הריאלי בחיפה), נולד ביום כ"ג בכסלו תרפ"ח (17.12.1927) בחיפה. נתחנך על ברכי אבי-אביו ברוח המסורת הדתית-החסידית, אהבת העם והארץ והשאיפה לצדק חברתי. וסגולות אלה, הפשטות, הענווה והשאיפה לאמת, ציינו את אופיו ודרך חייו בילדותו ובבחרותו. אחרי שסיים ללמוד בבית-הספר הריאלי התגייס לפלמ"ח, הצטרף ליחידה דתית ושירת בכפר הרא"ה ואחר-כך בביריה. שם נאסר ונתנסה בעינויי הבולשת הבריטית, בשביתת רעב ושביתת שבת במשך חמישים יום, בהתנפלויות האסירים הערבים על היהודים, בצינוק ובייסורים אחרים. הוא שוחרר מן הכלא בחודש יוני 1947. לפרנסתו עבד כפועל-בניין, כי לא רצה להזדקק לתמיכת ההורים (שלא רצו למונעה ממנו והתנגדו לעבודתו). נרשם והתחיל ללמוד בקורס א' במחלקה להנדסת-בניין בטכניון החיפני.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, חילק את ימיו ולילותיו בין לימודים להגנה בעיר התחתית. אחרי כחודש התגייס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי" ויצא לפעולות-קרב בעמק ובגליל. השתתף בקרבות באזור משמר הירדן, לבלימת ניסיונות הסורים לפרוץ לעבר ראש פינה. לדברי חבריו ומפקדו הצטיין באומץ ובגבורה, והוצע לאות-הצטיינות. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), בקרבו האחרון, בעמדה קדמית בחירבת ירדה, עמד נגד הסורים שהתקרבו עד כדי מטרים אחדים והטיל עליהם בחזרה שני רימוני-יד לפני התפוצצותם. כאשר ניסה לתקן את מכונת-הירייה שנתקלקלה, נפגע בפגז ונפל. גופתו לא זוהתה, וכפי המשוער הובא לקבר ישראל בראש פינה עם חללי-צה"ל כאלמוני.