בן דינה (מרגריטה) ואברהם (אמריקו) הרטמן. אלברטו נולד ביום ט"ז בכסלו תש"ט (18.12.1948), בבואנוס איירס, ארגנטינה. אח לנורית וברטה (סוזי).

אלברטו גדל והתחנך בעיר הולדתו - בואנוס איירס. בהיותו נער צעיר, כבן אחת-עשרה שנים, נפטר אביו.

בשנת 1963, כשאלברטו היה לנער בוגר החליטה המשפחה לעזוב את ארגנטינה ולעלות ארצה. וכך אכן היה. אימו של אלברטו ושלושת ילדיה יצאו לדרך חדשה. המשפחה עלתה ארצה וביססה את מקום מגוריה בקריית ביאליק.

אלברטו הגיע לבית ספר ביישוב מגוריו, והשתלבותו הייתה מהירה וטבעית בקרב בני הנוער בבית ספרו. הוא התחבב עליהם בזכות אישיותו הכובשת, סבר פניו הנעים, השמחה והעליזות שהיו חלק בלתי נפרד מהווייתו – כל זאת לצד כישרונו המיוחד לספר סיפורים ובדיחות שגרמו לכל שומע להעלות חיוך על שפתיו ואף לצחוק צחוק מתגלגל של הנאה.

אלברטו הפליא ובלט בקרב חבריו גם בזכות כישרון נגינתו על גיטרה, אשר פריטת אצבעותיו על מיתריה סחפה אותם בכל פעם מחדש לשירה קבוצתית מגבשת, מענגת ומשמחת.

בחודש מאי 1969 התגייס אלברטו לצה"ל. הוא עבר שלושה חודשי טירונות בחטיבת גולני, ולאחר מכן הועבר ללהקה הצבאית של החטיבה. כעבור זמן מה, הודות לכישרונותיו המופלאים והמגוונים מונה אלברטו להיות מפקד הלהקה. הוא ביצע תפקיד זה במסירות ובהצלחה מרובה במשך כשנתיים, עד לשחרורו מצה"ל.

במהלך מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) גויס אלברטו לתרום חלקו כאיש מילואים. על אף המצב הביטחוני והמנטלי המורכב המאפיין ימי מלחמה בחר אלברטו לאסוף כוחות נפש והתנדב במסגרת פיקוד צפון להופיע בפני חיילים במופעי שירה ונגינה בפסנתר ובגיטרה. כל זאת, רק כדי לרומם מצב רוחם ולנטוע בהם זרעי שמחה ואופטימיות להמשך.

בשנת 1975 נישאו אלברטו ואביבה (ויוי) לבית גרינפלד. אלברטו הפך לאב מאושר בשנת 1979 כאשר נולדה בתם הבכורה – מרגנית. כשנתיים לאחר מכן, התעצמה וגדלה שמחתם לנוכח הרחבת המשפחה בשנית. למשפחת סלע נולדה בת שניה - ליאת. אלברטו חלק שנים מאושרות, אך קצרות, עם בני משפחתו.

אחרי שאלברטו עבד ב"צים ספנות" כקצין יחסי ציבור ובידור על האוניות "דן" ו"נילי", ואף שירת במוסד כשנה, הוא הצטרף בשנת 1981 לשירות הביטחון הכללי ומונה לתפקיד רכז איסוף במרחב צפון.

אלברטו נפטר ביום כ"ב באדר א' תשמ"ו (3.3.1986) מדום לב במהלך נסיעה בחיפה. בן שלושים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית ביאליק. הותיר אישה, שתי בנות ושתי אחיות.

בני משפחתו של אלברטו בחרו להנציח את כישרונותיו ואת שמחת חייו, שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו המיוחדת, גם על גבי מצבתו. על גבי צורת גיטרה המעטרת את המצבה הם כתבו: "אמן בנשמתו, מוסיקאי ואדם, איש הומור וחדוות חיים שנתן לנו אהבה כה רבה ושהייתה לנו הזכות לאהוב אותו".

אלברטו מונצח באתר לזכר חללי קריית ביאליק עיר מגוריו, ובאתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין בגלילות.