בן נסים ואסתר. נולד בשנת 1946 בעיר מקנס שבמרוקו. משחר- נעוריו נתגלה כילד פיקח ונבון ובעל נפש רגישה ועדינה. בבחרותו היה חבר בתנועת-הנוער הציונית במקום, ופעילותו זאת אילצה אותו ואת בני-משפחתו לעזוב את מרוקו בבהילות מפחד השלטונות העוינים. בן שבע-עשרה וחצי היה אלברט, כאשר עלה - בשנת 1962 - עם משפחתו לארץ, ומאחוריו לימודים יסודיים (בתלמוד-תורה) ולימודים תיכוניים (ב'אליאנס').

עדיין לא הספיק להתאקלם כראוי בארץ החדשה, וכבר גויס לשירות הסדיר בחיל ההנדסה הקרבית. במשפחתו היו מלבד הוריו שלושה אחים ושלוש אחיות. על-כן ביקש אלברט, אחרי שירות של כשנה-וחצי לשחררו, כדי שיוכל להתמסר לפרנסת בני-משפחתו, בקשתו נעתרה, ואמנם ידע אלברט להעניק למשפחתו סעד חומרי ורוחני כאחד. אלברט שירת דרך-קבע במילואים והשתתף במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. על-אף שהיה עסוק מעל-לראש במציאת פרנסה לביתו, גייס אלברט כוח רצון והתמדה כדי לקדם את אישיותו. הוא בחר ללמוד את מקצוע הספרנות. בתום לימודיו נתקבל לספרייה המרכזית של הטכניון בחיפה, שם למדו עד-מהרה להעריך לא רק את כושרו המקצועי אלא גם את סגולות-נפשו התרומיות. הוא היה נוח לבריות, נהג תמיד לקדם את בני-סביבתו בחיוך ובמלה טובה, והיה אהוב על הספרנים והסטודנטים. עם זה, חש כי מקום העבודה שוב אינו מביא לו סיפוק ואינו עונה לכישוריו האחרים. בראשית שנת 1976 עבר לעבוד בחברת הספנות צי"ם. גם פה הרשים את המנהלים ואת החברים לעבודה בחריצותו, בנאמנותו וברצינותו במילוי כל משימה שהוטלה עליו.

בשנת 1972 נשא לאישה את שושנה ובנה אתה את ביתם בקרית-אתא. אלברט נתגלה כבעל אוהב ומסור וכאב דואג לשני בניו: אסף ועידן. עם-זה, הוסיף לשמור על קשרים הדוקים ביותר עם הוריו, אחיו ואיותיו ודאג למחסורם.

שבוע לפני מותו מכר את דירתו בקרית-אתא וקנה דירה בנהריה. אך ימיהאושר המשפחתי נקטעו לפתע, כאשר אלברט נטל חלק במבצע ליטני. בקרב קצר עם המחבלים נפל במילוי תפקידו, ביום כ"ז באדר ב' תשל"ח (5.4.1978), אך לא הובא למנוחות בישראל. בעקבות מבצע שלום הגליל, הוחזרה גופתו והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים, הורים, אחים ואחיות.

משפחתו הקדישה לזכרו ספרי-קודש ונברשת בבית-כנסת.