בן הזקונים של נעמי ויהודה. נולד ביום א' בחשוון תשמ"ב (29.10.1981) בנתניה. אח צעיר לשני.

אלון היה ילד חייכן ומלא שמחת חיים. הוא גדל והתחנך בנתניה; החל את לימודיו בבית הספר היסודי "יגאל אלון" והמשיכם בבית הספר התיכון "אורט גוטמן". מגיל צעיר נתגלה שחונן בכישרונות רבים, בעיקר בלט במשיכתו למחשבים, לטכנולוגיה ולחדשנות, בסקרנותו הגדולה ללמוד ולחקור דברים חדשים ובכישוריו המיוחדים. כילד, ישב שעות על גבי שעות מול מסך המחשב, חקר את אופן פעולתו, את חלקיו, לימד את עצמו לתכנת, עד שהפך לאשף מחשבים. באותה תקופה הייתה רשת האינטרנט עדיין בחיתוליה, ואלון נהנה להתוודע לפלטפורמה החדשה ולהוסיף עוד ידע ועוד רבדים לארגז הכלים המשתכלל שלו. יחד עם חבריו אהב לפרק מחשבים ולהרכיבם מחדש, ללמוד באופן עצמאי תוכנות ופיתוחים חדשים, להתעסק עם גאדג'טים למיניהם ועם כל דבר שהייתה לו זיקה לטכנולוגיה. בתיכון, ניגש ללא פחות מחמש-עשרה יחידות לימוד במחשבים, שבמסגרתן עבד על פרויקט מיוחד של תכנות משחק מבוך.

למרות כישוריו והישגיו יוצאי הדופן, היה אלון אדם צנוע. התאפיין ביכולת נתינה אין-סופית, בטוב לב וברגישות גדולה לזולת שהתבטאה בדאגה ובאכפתיות לסובבים אותו וברצון אמיתי לעזור לכולם בכל דרך. קשר חם וקרוב שרר בינו לבין אחותו, שסיפרה כי היה גרעין המשפחה: "אלון היה שנון, מיושב, הגיוני, 'מבין עניין', והמשפחה התייעצה איתו על המון דברים, למרות גילו הצעיר. כל עצה שלו הייתה שווה זהב, הוא ראה דברים שאדם רגיל לא היה מסוגל לראות."

בתום לימודיו התיכוניים המשיך ללימודים במכללת "אורט הרמלין" שבעירו כעתודאי במגמת תכנות מחשבים. הוא סיים את הלימודים בהצטיינות, אך נמנע מלספר על כך למשפחתו, שהופתעה לגלות זאת רק במעמד טקס הסיום.

אלון היה עלם חמודות שאהב את החיים, אהב את שפע האפשרויות שהציעו, וידע למצוא את הטוב שבכל דבר. ימיו ולילותיו היו גדושים בעיסוקים מעולמות תוכן מגוונים – ספורט, מוזיקה, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס, משחקי מחשב ופלייסטיישן – והרבה הרבה חברים. הוא שחה, התאמן בג'ודו ולמד נגינה בפסנתר; אהב לצפות במשחקי הכדורסל של ליגת ה-NBA, ולא אחת קם באמצע הלילה כדי לצפות במשחקים בשידור ישיר. הוא גם אהב גם לצפות בליגת ההיאבקות WWF, והז'אנר המועדף עליו בטלוויזיה היה קומדיות מתוחכמות כמו "סיינפלד", "משפחת סימפסון", "חברים", "נשואים פלוס" ו"דרו קארי". הוא אהב מאוד קומיקסים ואף צייר מעת לעת בעצמו; הרבה לראות סרטי אנימציה ואהב את סרטי ג'יימס בונד; היה אספן מקצועי שטיפח אוספים מרשימים של בולים, מחזיקי מפתחות וקלפים מיוחדים מכל העולם; העריץ מכוניות מרוץ – בייחוד של "פרארי".

במהלך שנותיו צבר חברים רבים שידעו שתמיד יהיה שם בשבילם וישמח אותם. היו לו מחוות מיוחדות ומנהגים מצחיקים. "לאלון הייתה דרך מיוחדת מאוד לאכול סנדוויצ'ים," סיפרו אוהביו, "עם ריבה, גבינה ומלפפון חמוץ. הוא גם אהב לאכול ופלים עם קטשופ. וכמו כולם – הוא אהב פיצה."

אלון אהב לטייל, והספיק לנסוע לא מעט ברחבי הארץ והעולם. בטיולים היה ממונה על הניווט. הוא שמח לבקר במקומות המפורסמים ביותר בעולם כמו אצטדיון קבוצת "אייאקס" באמסטרדם, להתרשם במו עיניו מאטרקציות מובילות כמו אולפני הסרטים בהוליווד, ולעלות ראשון על המתקנים בפארקי השעשועים "יורודיסני" שבצרפת ו"דיסניוורלד" שבפלורידה, ארצות הברית. "ככל שהמתקן היה יותר מפחיד הוא עלה עליו מספר רב יותר של פעמים," העידה אחותו.

אלון התגייס לצה"ל באוגוסט 2000 והוצב בחיל הקשר והתקשוב. עבר קורס טכנאי מערכות מחשוב (טמ״ם), ובסיומו שובץ בגדוד קשר בחטיבת התקשוב. הוא שירת בקריה שבתל אביב, עסק בתקשורת מחשבים ובתפעול ציוד תקשורת. בין היתר, נתן מענה ותמיכה טכנית גם ללשכת הרמטכ"ל.

לאחר כשנתיים של שירות, חלה בסרטן. במשך אחד-עשר חודשים, במהלך השירות ואחרי ששוחרר מצה"ל, נאבק במחלה בגבורה ובנחישות, תוך שהוא עובר טיפולים קשים מנשוא. עד יומו האחרון לא איבד את התקווה והיה משוכנע שינצח את הסרטן. הוא תכנן לערוך טיול רכבות הרים מסביב לעולם, ללמוד אדריכלות ועיצוב, או להמשיך להתפתח בתחום התכנות והמחשבים. למרות שהרגיש מאוד לא טוב, נפגש עם בני משפחה וחברים, שמר עימם על קשר רצוף ויצא לטייל ולהתאוורר. שבועיים לפני פטירתו, הצטרף לסדר פסח עם המשפחה המורחבת. בכל ליבו האמין שיחלים, אך בימים הבאים מצבו הידרדר.

אלון לוי נפטר ביום א' באייר תשס"ג (3.5.2003) והוא בן עשרים ואחת וחצי. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "ותיקים" שבנתניה. הותיר הורים ואחות.

אלון הונצח בבית הספר "אורט גוטמן" בנתניה, בקיר הזיכרון לנופלים שלמדו במקום.