נולד ביום י"ט בחשוון תשנ"ח (19.11.1997). בנם של דניאלה וחביאר, אח בכור לנעה.

אלון גדל והתחנך בקיבוץ כברי שבגליל המערבי, למד בתיכון "מנור כברי" במגמת תיאטרון והיה ספורטאי מעולה, אהב מוזיקה וניגן בגיטרה.

בחודש מרץ 2016 התגייס לצה"ל, עבר גיבוש לסיירת ובסיומו שובץ בגדס"ר (גדוד סיור) צנחנים בפלוגת "עורב".

לאחר שחרורו מהצבא החל ללמוד מדעי המוח וקוגניציה לתואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. בין היתר, שאף לשרת את מדינת ישראל כשגריר בתום לימודיו.

חבריו תיארו אותו כ"איש גדול, מטר ותשעים של צחוקים, תלתלים מבולגנים וחן שאי אפשר לעמוד בו". הכינוי שלו היה "הפרופסור של החבורה" בשל חוכמתו. הוא היה ישר כמו סרגל, עזר לזולת והיטיב ליצור אווירה טובה.

"אלון הגדיר את עצמו כ'ארגנטינאי מכברי'", כתבו בני המשפחה, "ובכך שילב את הדברים שעיצבו אותו: אהבתו הגדולה לתרבות הארגנטינאית ולילדותו בקיבוץ כברי.

הוא תמיד היה שם בשביל המשפחה והחברים, וידע לחבר בין אנשים דרך מוזיקה שכל כך אהב ודרך אהבתו הגדולה לאירוח ארגנטינאי אמיתי. אלון היה עמוד התווך של חבריו מילדות, וגם לצוות שלו בצבא, שידעו להגיד איך הם מרגישים רק במבט אליו, ולצד זה ידע להיות גם שטותניק, מצחיק, בעל הומור שנון וחבר אמיתי. הוא ידע לשלב רצינות עם קלילות במידה הנכונה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו זמן אלון היה בטיול בחו"ל עם חברתו, וכששמע שפרצה מלחמה הפסיק את הטיול, חזר לישראל והתייצב לשירות מילואים.

אחרי אימונים, היחידה נכנסה לקרבות ברצועת עזה. גם בסבב השלישי, אחרי יותר משלוש-מאות ימים של מילואים בכל הגזרות – מעזה ועד לבנון – אלון היה עם חיוך. חבריו סיפרו: ״זה לא שלא הייתה עייפות, הוא היה עייף כמו כולנו, אבל החיוך לא ירד מהפנים שלו... הוא ראה במילואים שליחות של הגנה על הבית, במובן הכי עמוק".

ביום 3.6.2025, הכוח שלו יצא לפעילות באזור שג'אעיה שבצפון רצועת עזה. מחבל חמוש בקלצ'ניקוב הגיח לעברם ופתח באש. אלון נהרג בתקרית.

רב-סמל ראשון אלון פרקס נפל בקרב ביום ז' בסיוון תשפ"ה (3.6.2025). בן עשרים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה. הותיר הורים ואחות.

משפחתו של אלון תרמה איברים מגופו, שעזרו להציל חיים.

מבחינתו של אלון, כתבו אוהביו, כל תרומתו להגנת המדינה הייתה מובנת מאליה, חלק מהחובה הבסיסית שלו כאדם והאמין שבהגנתו על המולדת היהודית הוא מגן גם על כל יהודי העולם.

הוא נפל בקרב גיבורים למען המדינה שכה אהב, ומורשתו ממשיכה לחיות בלב כל מי שהכירו.