בנם של פורטונה ורחמים. נולד ביום י"ב באדר תש"א (11.3.1941) בקהיר, בירת מצרים. אח ליעקב ואסתר.

אלי גדל בקהיר במשפחה שומרת תורה ומצוות. בביתו חגגו את חגי ישראל כהלכתם, הקפידו לקיים את המנהגים האופייניים לכל חג, והיו זהירים במצווה קלה כבחמורה. מילדות נהג להתפלל בבית הכנסת בשכונת מגוריו.

עם קום מדינת ישראל בשנת 1948 הורע מצבם של יהודי מצרים ונחקקו נגדם חוקים והגבלות. ההתנכלויות גברו לאחר תבוסת הצבא המצרי במלחמת העצמאות, ורבים מהיהודים עזבו את המדינה. אך ברחוב שבו גרה המשפחה חיו יהודים וערבים בשכנות טובה. בני המשפחה לא חשו אפליה או עוינות כלפיהם בשל יהדותם.

אלי התחנך בבית הספר "קולג' דה לה סול" מכיתה א' ועד התיכון. במסגרת תוכנית הלימודים למד את השפות צרפתית ואנגלית. בגיל שלוש-עשרה עלה לתורה וחגג בר מצווה.

אחרי שעות הלימודים בילה עם חבריו; רכב איתם על אופניים, שיחק כדורגל ונהנה ממשחקי כדור נוספים ואף משחייה. כמו כן בילה בקולנוע וצפה במשחקי ספורט.

עלייתו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר לשלטון ב-1954 ומבצע סיני באוקטובר 1956 הובילו לגל טרור נוסף נגד היהודים, ובעקבותיו גורשו או היגרו כמעט כל יהודי מצרים. גם הוריו של אלי החליטו לעזוב.

ב-1957, בגיל שבע-עשרה בקירוב, עלה אלי לארץ עם משפחתו. המשפחה השתקעה בעיר עפולה. אלי הצטרף לאולפן ללימוד עברית, העשיר את ידיעותיו בדיבור ובכתיבה, והחל להסתגל אט-אט לחיים בארץ.

עם סיום לימודיו באולפן התגייס לצה"ל, למד נהיגה ושירת כנהג בחיל ההספקה.

בתום שירותו הסדיר התגייס למשטרת ישראל ושירת כשוטר בכמה תחנות משטרה. היה שוטר חרוץ והגון, ושימש דוגמה ומופת לחבריו השוטרים. ראה בעבודתו שליחות והרגיש סיפוק בתפקידו כשומר על הסדר הציבורי ואחראי על אכיפת החוק.

בחלוף השנים שירת בתחנות המשטרה בשכם, בנצרת ובעפולה, שם סיים את שירותו כרכז מחלקת החקירות.

אלי הכיר את צופיה ונישא לה. הם הקימו את ביתם בעפולה ונולדו להם שלושה ילדים: רמי, שלמה ומיכל. אלי היה בן זוג אוהב ואב מסור, שחינך את ילדיו למידות טובות ודרך ארץ.

עבד משמרות ארוכות במשטרה, ובשעות הפנאי אהב לשמוע מוזיקה בסגנונות מגוונים ובכמה שפות: צרפתית, איטלקית, ערבית ועברית. נהנה גם מצפייה בסרטי מתח ובקומדיות.

אלי היה אדם ישר לבב, אחראי ומסור, שהתנהג בכבוד כלפי הסובבים אותו, וחשוב היה לו להנחיל ולהשריש ערכים אלה בחברה. בלט בטוב ליבו, באכפתיות שלו כלפי הזולת וברצונו להעניק ולתרום. לעיתים קרובות נחלץ לעזרתם של בני משפחה, חברים וכל אדם שנקרה בדרכו. האמין שאפשר להתקדם בחיים ולהשיג יעדים בעזרת התמדה, מאמץ ועבודה קשה, והתנהל בחייו על פי גישה זו.

אחרי שנות שירות רבות אלי פרש מהמשטרה, הוכר כנכה משטרת ישראל. הוא התמודד עם נכותו עד שתש כוחו.

אלי לוי נפטר ביום י"ד בחשוון תשס"ב (31.10.2001). בן שישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בעפולה. הותיר אחריו אישה, ילדים, נכדים ואחים.

אלי מונצח בבית "יד לבנים" בעפולה.