בן שרה ודוד. נולד ביום ו' בניסן תשמ"ה (28.3.1985) בקריית ארבע, הגובלת בחברון. ילד שלישי במשפחה, אח לשלושה אחים, רענן יוסף, אייל מאיר ואיתמר ולשתי אחיות, צופיה לאה ומוריה.

אליאב גדל בקריית ארבע, שם התחנך במוסדות החינוך היסודיים. למד בישיבה התיכונית "מקור חיים" בגוש עציון ולאחר מכן המשיך את לימודיו כשלוש שנים נוספות בישיבה הגבוהה "תורת החיים", ששכנה בנווה דקלים שבגוש קטיף ועברה ליד בנימין. לימודי התורה היו בראש מעייניו, הוא השקיע והתמיד, מסור לסדר יום הלימודים מהבוקר ועד הלילה.

ראש הישיבה, הרב שמואל טל, סיפר: "הוא היה בבחינת 'קול דממה דקה', הוא היה יושב במקום שלו, בשקט, יושב ולומד, והיה לו שקט פנימי שהיה עולם ומלואו". עוד סיפר כי תמיד הסתקרן מדמותו, התמדתו והעמקתו בלימודים והעיד כי לעיתים אף היה מגיע לישיבה בחופשות מהשירות הצבאי, על מנת ללמוד מספר שעות בטרם חזרתו הביתה. את עובדת גיוסו לצבא ציין אליאב בפתק קטן שתלה על לוח המודעות בישיבה עם המילה "התגייסתי", ואיתה התנצלות על ההודעה המפתיעה, שמטרתה מניעת ביטול זמן לימוד תורה מחבריו לישיבה.

אליאב הדריך בתנועת בני עקיבא, אהב טיולים ובעיקר אהב את ספורט הסנפלינג. את האהבה לסנפלינג העביר לחבריו, ויחד היו מטיילים וגולשים. חברו שמוליק סיפר: "אני זוכר שהיינו הולכים לטיולי סנפלינג, אני מאוד פחדתי, והבן אדם היחיד שהייתי מוכן שיגליש אותי זה רק אליאב. יש משהו בתנועות שלו, בידיים שלו, בצורה שבה הוא התייחס לדברים, שהיה לי ברור שאין סיכוי שמשהו רע יקרה כשזה תחת ידיו".

חבריו מספרים כי חשו שאליאב הוא אדם במדרגה גבוהה, ולא פעם, כאשר נתבקשו לבצע דבר מעל המצופה, השיבו בתגובה: "מה אני, אליאב?"

מסירותו ללימוד תורה, אהבתו למשפחה ואופיו המיוחד של אליאב השתקפו בכל פעולותיו. על כך מעיד מכתב שכתב לאחיו הצעיר איתמר, לקראת תחילת לימודי האח בישיבת "תורת החיים": "קודם כול, הכי חשוב, וזו בכלל עצה לחיים – כל דבר שאתה עושה, תעשה בצורה הכי רצינית שאפשר... חשוב מאוד שתהיה סגור על עצמך כבר עכשיו לאיזה כיוון אתה רוצה וצריך ללכת בחיים. תחום הרוח, תחום המעשה או כל דבר שתבחר... אל תחליט לעצמך מראש כמה זמן אתה מתכוון להיות בישיבה. אם תקבע זמן, מצד אחד יכול להיות שזה יהיה פחות ממה שאתה צריך ולא תהיה מוכן עדיין, ומצד שני אם תקבע זמן ארוך מדי זה יכול לגרום לך לחשוב שיש לך הרבה זמן ולא תנצל את התקופה הזאת כראוי. אז מה עושים? לדעתי תקבע לעצמך יעדים מסוימים שכאשר תגיע אליהם – תדע שאתה יכול להמשיך הלאה, להוציא לפועל את כל מה שאתה רוכש בישיבה... חשוב מאוד שבתקופה זו המוקדשת ללימוד אל תתעסק בדברים שאינם קשורים ללימוד אלא במקרים חד פעמיים, כי כשמתחילים להתעסק בדברים חיצוניים נגררים עם זה וזה יכול להוציא אותך לגמרי מהלימוד... דבר אחרון וחשוב מאוד - אל תשכח את הבית... תישאר בישיבה, בטח, אם אתה אוהב שבתות בישיבה, אבל תדע לחזור לבית, זה גם נותן לך מבט על ההתקדמות שלך בתפקוד מחוץ לישיבה".

ביום 23.3.2006 התגייס אליאב לצה"ל, לגדוד 202 של הצנחנים, שם שירת כלוחם. כחייל במסלול הוא בלט בעוצמתו ובצניעותו ונבחר להיות קשר מ"מ (מפקד מחלקה). לקראת סוף המסלול יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). את התפתחותו בתפקיד הצבאי המשיך כאשר יצא לקורס קצינים בבה"ד 1, שם קיבל תעודת הצטיינות על תפקודו בקורס - על כך כתב ביומנו כי הוא אינו מבין מדוע קיבל הצטיינות.

במהלך כל המסלול הצבאי המשיך אליאב בלימוד תורה. במסגרת לימודיו בישיבה התיכונית למד במשנה ברורה כי תפילת ותיקין גדולה מתפילה במניין, וטען כי איש צבא צריך להתפלל ותיקין מכיוון שפעמים רבות לא יהיה לו מניין בצבא. גם בתקופת הצבא נהג להתעורר לפני כולם על מנת ללמוד לפני התפילה ולהתפלל תפילת ותיקין. מיומנו, שמשפחתו קראה לאחר נפילתו, התגלה כי התחייב לעצמו שבכל סיום פרק בשירות הצבאי יסיים מסכת בגמרא.

על החיבור המיוחד בין אליאב לתפילה, ועל התמדתו בתפילה אמר אחיו רענן: "נושא ההתמדה היה מפורסם אצל אליאב. כאשר הוא לקח על עצמו משימה מסוימת הוא עבד והתאמץ בה והדברים הניבו פירות. זה לא בא לו בקלות. הוא עבד על זה עבודה קשה של עבודת המידות. אליאב היה מיוחד, אבל בצורה שהוא היה מאפשר לכל אחד מאיתנו להיות מיוחד בדרכו שלו. יש כאן מסר שהוא משאיר לנו, שעם עבודת מידות קשה אפשר להגיע לתוצאות. לכן כל אחד יכול להתמיד במשהו לאורך זמן ולראות פירות".

לאחר סיום קורס הקצינים קיבל אליאב את הפיקוד על מחלקה מבצעית, איתה נלחם במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, בינואר 2009. הוא המשיך לשירות קבע בצבא, והוביל את חייליו גם כסמ"פ (סגן מפקד פלוגה). אחר כך יצא לקורס מפקדי פלוגות ובסיומו פיקד על פלוגה בצנחנים, במסגרת זו הוביל כמאה וארבעים חיילים מגיוסם עד להכשרתם כלוחמים והמשיך לפקד עליהם בגזרות הלחימה השונות. הפיכתם של החיילים ללוחמים ריגשה אותו עד מאוד.

על פיקודו הצבאי סיפר אלוף-משנה אהרון, מפקדו: "לוחם, צנחן, חייכן, שקט ומקצועי. עמדת בהצטיינות בכל תפקידיך. נלחמת כתף אל כתף בנחישות ומוסריות... תמיד רתום, מקצוען ללא פשרות. מצאת פתרון לכל בעיה, נכחת בכל מקום, חדרת לכל משימה, וכל זאת במעטפת מופלאה של ערכים, אהבת הארץ, צניעות ושלווה".

בהמשך שירותו עבר אליאב ליחידה לשיתוף פעולה בין זרוע האוויר והיבשה, שם למד ביסודיות את סודות המקצוע האווירי, על מנת להצליח לתת בעת הצורך את מענה הסיוע האווירי בצורה הטובה ביותר. במבצע "צוק איתן", בקיץ 2014, הוביל את הלחימה מהאוויר בגזרה הצפונית ברצועת עזה. הוא סופח כקש"א (קצין שיתוף אווירי) לחטיבה 401. באחד האירועים במבצע זה נפצע באורח קשה קצין חטיבת הנח"ל. לאור מורכבות החילוץ לא אושר לחלצו במסוק, ומפקד החטיבה פנה לאליאב בבקשה אישית לדאוג למסוק חילוץ. לאחר שבדק אליאב את כלל המשמעויות המבצעיות, תוך לקיחת אחריות על ניהול המבצע ובהתייעצות ישירה עם מפקד חיל האוויר, אושר מבצע החילוץ והקצין חולץ בהצלחה, פונה לבית החולים ובכך ניצלו חייו.

לאחר עשר שנות שירות צבאי סיים אליאב את שירותו בדרגת סרן. אחרי שחרורו המשיך לשרת במילואים, תפקידו האחרון היה קצין יחידה לשיתוף פעולה של חיל האוויר.

במהלך שירותו הצבאי נשא לאישה את רינת, אשר התגוררה באלון שבות. בתחילה התגוררו ליד הוריה ולאחר מכן בנו את ביתם ביישוב כרמי צור, שם גידלו את שני ילדיהם: יאיר ויואב.

אליאב תמיד הקפיד, ובעיקר בחודשים לאחר סיום שירותו, לבלות עם משפחתו, בטיולים, בלמידה ובבילויים משותפים. אביו דוד סיפר: "לאחר שחרורו מהשירות הצבאי דאגנו לפרנסה, אבל אליאב אמר: אני רוצה להשלים את כל החסר שהיה בתקופה מאז שהילדים נולדו, שלא יכולתי להעניק להם את כל החום הזה של להיות אבא במאה אחוז משרה. אני רוצה ללכת איתם לטיולים, ולשחק איתם, ולהנעים את זמנם, כדי לפצות על מה שהיה בתקופה שבה במקום לגדל ילדים, גידלתי פלוגה". אפרת, שכנה מכרמי צור, סיפרה: "אליאב תמיד השקיע בילדים כשהיה בבית. הוא היה שקט וצנוע, אבל אדם שיודעים שיבצע את מה שהוא רוצה".

כהמשך לתפקידו בחיל האוויר, שם פיתח חומרי הדרכה, בחר אליאב ללמוד את מקצוע פיתוח ההדרכה ואחרי שחרורו החל בלימודי תואר ראשון במכללת HIT בחולון בנושא טכנולוגיית למידה, תוך שהוא מייעד את יכולותיו ועתידו לתחום החינוך.

סרן אליאב גלמן נפל בקרב בגוש עציון בט"ו באדר א' תשע"ו (24.2.2016). באותו יום הוא הגיע לצומת גוש עציון לאחר אימון מילואים במסגרת תרגיל חטיבתי, כשגם בדרכו הביתה העביר את זמן הנסיעה בלימוד תורה. כאשר הגיע לצומת המתין להסעה לכיוון ביתו, יחד עם אנשים נוספים שחיכו להסעה ומספר לוחמי גדוד חרוב. דקות בודדות לפני האירוע פנה אליו בחור ושאל אותו לפשר החיילים במקום, אליאב השיב כי "החיילים עושים את תפקידם והקב"ה משגיח עלינו". דקות ספורות לאחר מכן הגיח מחבל עם סכין בכוונה לפגוע בממתינים בתחנה, אליאב מיהר להגיב וירה במחבל וזה נפל ונוטרל. במקביל ירו הלוחמים במקום אל המחבל, כדור פגע בשוגג באליאב והוא נפצע אנושות, ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.

בן שלושים ואחת היה בנפלו. אליאב הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אישה הרה, שני בנים, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. בנו השלישי, איתם, נולד כחודשיים אחרי נפילתו.

לאחר נפילתו הועלה אליאב לדרגת רב-סרן.

על מצבתו של אליאב כתבו בני המשפחה האוהבים: "עולמות נשזרו במגע אצבעותיך. אהבה, גבורה ויצירה בנימי נפשך".

אחיו הבכור רענן ספד לו: "אחי הצעיר אליאב, אני רוצה להודות לך שזכיתי להיות במחיצתך, אח מתוק. את הסדר והארגון אתה הובלת, ידעת מה אתה רוצה. הייתה לך תפיסת עולם ומשנה סדורה".

לדברים אלו הוסיף האח הצעיר איתמר: "אליאב, מה לא למדתי ממך? היית לי מודל לחיקוי, רציתי תמיד להיות כמוך. אף פעם לא פספסת. אני זוכר שכשהייתי טועה הייתי נזכר בפנים שלך וחושב מה היית אומר לי אם היית פה. היית הכי רציני בינינו בעניין הר הבית, היום בנינו עוד לבנה בבניין בית המקדש".

אחותו הצעירה צופיה ספדה לו: "רק השם שלך עושה בי רוגע. היה בך שקט ונחת. אמת שכל הזמן הלכת לאורה. תמיד רציתי לבנות בית מלא ברוגע כמו שלך".

אלוף-משנה יאיר, מפקד חטיבה 401, ספד לאליאב: "קשה לבטא את ההלם עם השמע הבשורה המרה. שמענו עליך רבות בשעות האחרונות. חווינו את תרומתך בצוק איתן, אז בצניעותך לא שיתפת רבים במעשיך, אבל אנו, המפקדים והחיילים, יודעים הרבה. היית תמיד שקט אבל ברגע האמת היית נחוש מאד ודרוך".

בנימין שמאי, חמיו של אליאב ספד: "חכם, גיבור, עשיר בשמחה, מכובד ומכבד. הראשון שנרתם לעזרה, קובע עתים לתורה, הספר לא מש מידו. קשה לשכוח, קשה להשלים. שילבת צבא עם תורה, צבא עם משפחה. לוחם נחוש. הפנימיות שבך והנחישות שבך".

שלום שראל, אביו של רב-סרן בניה שראל שנפל במהלך מבצע צוק איתן, שבתו חיה נישאה לאחיו של אליאב, ספד: "אליאב היה אדם משכמו ומעלה, אדם בלתי רגיל, טוב לב בצורה בלתי רגילה. תרם לביטחון ישראל כקצין בצנחנים, התרומה שלו לא תסולא בפז. אדם אהוב שאוהב את הבריות. איש משפחה שחי על פי סולם ערכים גבוה. הקדיש את זמנו ללימוד תוך גם בתוך העשייה הצבאית היום יומית השוחקת".

באזכרת שלושים לאליאב הוקרן סרטון לזכרו, שכותרתו "עולמות נשזרו במגע אצבעותיך", ובו מסופר סיפור חייו בתמונות ומפי אוהביו הרבים. כן הוקרן סרטון שהכינו בני המשפחה ושמו "הגעגוע אינסופי הוא". הסרטונים, וסרטונים נוספים לזכר אליאב, ניתנים לצפייה באתר יוטיוב. בפייסבוק נפתח דף "לזכרו של רס"ן אליאב גלמן", בו כותבים אוהביו דברי זיכרון ופרידה ומתפרסמות הודעות על אזכרות והנצחות.

הוקמה קרן להנצחת זכרו של אליאב. בין פעולותיה: נערך טיול רגלי מצומת גוש עציון ליישוב כרמי צור, בו השתתפו 150 אנשים; הופק "פק"ל אליאב", תיק מיוחד ללימוד תורה המתאים לספר קודש ומתחבר לאפוד הצבאי. זה תיק שאליאב תפר לו ולאחיו בעודו בשירות הצבאי, והוא מחולק לתלמידי ישיבה לפני גיוס; הוכן סידור תפילה מאויר לילדים; נמשכות העבודות להקמת "מצפה אליאב", מצפה ביישוב כרמי צור, ופארק "בין הכרמים", פארק נופש וגן שעשועים בכרמי צור שאליאב עמד בראש צוות הקמתו.