בנם הבכור של חנה ודרור יעקב. נולד ביום כ"א באב תשס"ג (19.8.2003) ביישוב תל ציון שבמועצה אזורית מטה בנימין, צפונית לירושלים. אח גדול לעידו, ינון תדהר ותהל.
אליה גדל והתחנך בתל ציון, למד במוסדות חינוך חרדיים באזור מגוריו והמשיך ללימוד תורה בישיבה בבית וגן בירושלים.
ילד חכם בעל לב זהב ושמחת חיים מדבקת, שניחן ביכולת מנהיגות יוצאת דופן ומגיל צעיר שימש כמנהיג שקט ועוצמתי בכל מעגל חברתי אליו השתייך.
אליה אהב מאוד את התורה ואת לימוד התורה, אך החליט לעזוב את הישיבה על מנת להתגייס לצה"ל ולשרת בתפקיד קרבי ומשמעותי. לפני הגיוס, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "חוסן" בהנהגת הרב מאיר כץ, בפדואל שבשומרון.
אהבת ארץ ישראל ועם ישראל הייתה טבועה בו, וכך גם חדוות הנתינה. הוא התנדב לעזור לכל אדם שפגש, בכל דרך שיכל, ותמיד עשה זאת בשמחה. חבריו למכינה מספרים כי גילה רגישות גבוהה לסובביו והצליח להבחין בפרטים הקטנים ביותר, שחמקו מעיני אחרים.
כך, למשל, שם לב שלאחד מחבריו, שהגיע לבלות את סוף השבוע במכינה, אין איפה לישון. אליה מיד סידר את מיטתו עבור החבר ואמר לו: "אני כבר אסתדר". במקרה אחר, ידע שחברו מגיע באוטובוס למכינה, בירר מתי האוטובוס שלו יוצא וחישב את זמן ההגעה הצפוי. כשהחבר ירד בתחנה, אליה כבר חיכה לו שם עם הרכב, על מנת לאסוף אותו.
אליה ידע לראות את האחר ונתן לכל מי שעמד מולו את התחושה שהוא היחיד בעולמו. תמיד שמר על אופטימיות וחיוביות והצליח לנהל כל משבר בנועם ובדרך ארץ. אחד מחבריו סיפר שבכל פעם שהיה לחוץ או מבולבל, אליה ביקש ממנו להסתכל רגע אחורה ואז נהג לומר לו בחיוך: "אתה רואה? אף אחד לא רודף אחריך, לאן אתה ממהר? הכול טוב".
קשיים ואתגרים לא הרתיעו אותו, התהליך היה העיקר מבחינתו, ועליות ומורדות היו בעיניו חלק בלתי נפרד מהדרך. הוא היה איש עשייה, לא הכביר במילים ודגל במשפט: "אם כבר עושים, עושים עד הסוף".
קרוביו מספרים שהיווה עבורם מודל להערצה ומקור לגאווה. אדם בעל אמת ויושרה פנימית, נטול אגו ומסכות, שחתר למצוינות אך גם ידע לקבל ביקורת, לקח אחריות על טעויות ולמד כיצד להשתפר בעקבותיהן.
אחד החברים סיפר כמה משמעותי היה עבורו כשחשש להוציא רישיון נהיגה, ובשיחה עם אליה אמר לו "מה אתה גנוב? אתה הולך להילחם להגן על עם ישראל, מה זה בשבילך להוציא רישיון?" ואכן מילים אלו עודדו אותו ולבסוף הצליח במשימה, והניח אבן על הקבר של אליה עליה כתב לו "אחי, בזכותך הצלחתי. יש לי רישיון".
אליה המשיך לשנה ב' במכינה. היווה אור גדול והשראה לחניכים החדשים, וסייע לצוות בכל נושא. אנשי הצוות העידו שתמיד ידעו שאם נתנו משימה לאליה, אין מה לדאוג, ואין צורך לבדוק אחריו שכן זה יבוצע ועל הצד הטוב ביותר.
כשאליה הצטרף למכינה, בתחילה רצה ללכת לסיירת מטכ"ל או יחידה מובחרת אחרת, אך כשלמד על 'ברכיו' של הרב מאיר כץ הבין שיש ערך מוסף לשירות משמעותי בגדודים והשתכנע לשנות כיוון.
וכך, ב-22.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "כפיר" בגדוד נחשון.
כבר בתחילת ההכשרה בלט ביכולותיו ובביצועיו ויועד לפיקוד.
כחצי שנה לאחר מכן, בספטמבר 2023, הכיר את הדס. הפגישה הראשונה שלהם הייתה במוצאי יום כיפור, כששניהם עומדים בתור לקנות שווראמה בחדרה מקום מגוריה של הדס, וישבו יחד על חוף הים.
השניים חלקו אהבה גדולה וקרוביהם מספרים כי החיבור ביניהם היה עמוק וקרוב ביותר. הם שוחחו רבות על עתיד משותף וחלמו להקים בית ומשפחה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אליה היה בחופשה מהצבא כשפרצה המתקפה, ושהה במכינה יחד עם חבריו לנשק. ברגע שהבין מה קורה, רצה לרדת לבד לדרום, אליה היה קשר מ"פ, וכשזה הבין שאליה מתכנן לרדת לדרום יצר איתו קשר וביקש ממנו לחכות לו וכך חבר לפלוגה שלו.
בימים הראשונים לחם בקיבוץ בארי וסייע בחילוץ התושבים ובטיהור הקיבוץ ממחבלים. מפקדו סיפר כי מול המראות הקשים, אליה היה זה שנתן לו כוחות וחיזק אותו.
בהמשך המלחמה, אליה יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). תוך כדי הקורס נשלח עם חבריו לחטיבת ביסלמ"ח (בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים) לקחת חלק בלחימה בשטח רצועת עזה.
במפגש משפחתי לפני הכניסה לעזה פנה לאליה אחיו עידו: "וואוו, להיכנס לעזה אליה, אתה לא מפחד?" ואליה ענה: "לא מפחד מכלום רק מפחד על אימא", וביקש מעידו הלומד בישיבה: "אתה תאחוז בגמרא אני בנשק, ותתפללו עלינו".
אליה לחם בגבורה ובמקצועיות. באחד הימים, נכנס הכוח שלו למבנה בעיר חאן יונס שבדרום הרצועה, ומיד לאחר כניסתם התפוצץ מטען שהוטמן במקום.
אליה נפצע באורח קל, ולמרות שעדיין לא היה מפקד תפס פיקוד על האירוע וניהל את חילוץ הפצועים וההרוגים בקור רוח. לקראת סיום הפינוי אליה נכנס לסריקה אחרונה במבנה וקלט בזווית העין את חברו הטוב הראל, שחשבו כי נהרג, שוכב על הקרקע, הבחין כי בטנו עולה ויורדת והבין שהוא חי. אליה מיד עלה בקשר מול המסוק שהיה כבר באוויר וביקש לחכות לפצוע קשה נוסף, ובתושיה הצליח לפנות את הראל למסוק ולהציל את חייו.
לאחר מכן, כשהתבקש להתפנות לקבלת טיפול רפואי בעצמו, אמר אליה: "מה אתם מפנים אותי? אני לא פצוע, תנו לי להמשיך את העבודה". רק בסיום החילוץ הסכים להתפנות לבית החולים, טופל והתאושש, ולאחר זמן קצר חזר לקורס.
באירוע הקשה הזה אליה איבד שלושה חברים: ינון יצחק, דולב מלכה ואפיק טרי.
עם סיום קורס המ"כים, שימש כמפקד כיתה בגדוד 90 של חטיבת "כפיר" (גדוד "נחשון"), שהוצב באזור השומרון. הוא היה מפקד אהוב ומוערך, הן על ידי מפקדיו והן על ידי חייליו, שידעו שתמיד אפשר לסמוך על אליה, הרגישו שהוא אחד מהם, נושא איתם בעול בענווה ובעוז.
אליה היה אדם של עשייה, היה מלא בערכים שכבר לא כל כך רואים. היה עושה הכול בשביל כל אחד, גם אם לא הכיר אותו כל כך. תמיד פעל בשלמות מהתחלה ועד הסוף, בלי להתלונן וברמה בטובה ביותר.
אליה תיכנן להציע נישואין לזוגתו הדס, וכבר עיצב וקנה לה טבעת ורצה ביציאה הקרובה הביתה להציע להדס נישואין, אך לדאבון הלב לא זכה.
ביום רביעי, כ"א אייר תשפ"ד, 29.5.2024, אליה התבקש לעלות למחסום בחווה 6, הסמוכה ליציאה משכם על אף שבאותו היום בבוקר כבר תפס שם קו. כמובן שאליה הסכים ללא ויכוח להתייצב שוב בפעילות המבצעית בחסם שכם, ודייגו שהיה החייל האהוב עליו והיה גם חבר הצטרף אליו.
בשעה 21:30 בליל יום רביעי, נקשר הגורל בין שניהם, אליה ודייגו נהרגו בפיגוע דריסה, כאשר עסקו באבטחת מחסום המוביל לעיר שכם.
סמל אליה הלל נפל בקרב ביום כ"ב באייר תשפ"ד (29.5.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אליה הי"ד, מסר נפשו להגנת העם והארץ" וכן את המשפט "תתן אחרית לעמך, תדרוש גאולה לגלותנו", מתוך פיוט הנהוג בתפילות יום הכיפורים.
ינון תדהר, אחיו הצעיר ספד לו וסיפר כי בשיחה איתו באחד הימים, דיברו על מסירות נפש למען המולדת, וינון תדהר אמר לו "אני מוכן למות למען המדינה". ואז אליה אמר לו "רגע, לאט לאט זה בא בשלבים, קודם כול אתה מקריב את הכוח שלך, את האנרגיות שלך, את הזמן שלך, אחר כך אתה מקריב את הגוף שלך, ורק בסוף אתה מוכן להקריב את החיים שלך למען המדינה".
דרור, אביו של אליה אמר בהספד: "תודה לך אליה, למדתי ממך המון"
אימו, חנה סיפרה על הילד אליה שניחן בחוש מנהיגות מופלא וביכולת ניווט מדהימה.
הדס, חברתו, ספדה לו: "תמיד הערצתי אותך, כל חיי חיכיתי למישהו כמוך. ידעת לחבק הכול, היית חלום חיי. כמה עמוק היית, כמה למדתי ממך... תמיד כתבת נקודות הלאה – איך להיות יותר טוב, איך נהפוך יחד ליותר טובים, ובתוך כל אלה כתבת: 'אני אף פעם לא מבטל את הכאב שלך, לא משנה מי גרם לזה, אני אחראי להסיר אותו ולהחליף אותו בהנאה'.
"וככה דאגת לעשות, קילפת כל פצע שהיה, חיבקת הכי חזק שאפשר לחבק... שעה לפני שנהרגת דיברנו, הייתה בינינו שיחה מדהימה, הצחקת אותי בלי סוף כרגיל, נתת לי את הכי הרבה ביטחון שאתה כאן ושלעולם לא תלך... לנצח תהיה בליבי, ילד ענווה, ילד של נחת. ילד שהכניס לי אור. אני כאן ותמיד אהיה".
חברו, זנגו, כתב: "תכונות כל כך גדולות שהיו לאליה – תכונת הנתינה ותכונת האכפתיות. אליה אף פעם לא היה שוכח חבר מאחור, תמיד היה לצד החברים שלו כתף אל כתף. אני רוצה להגיד תודה לאליה שהיה לצידי, כתף אל כתף, בלי לשחרר לרגע... תודה רבה לך אליה שהיית לי לאח. אח על מלא".
אליה מונצח ב"בית כפיר", אתר ההנצחה לנופלי חטיבת "כפיר" הנמצא בעפולה, ובחורשת הנופלים שבמקום. כמו כן אליה מונצח בבסיס של חטיבת כפיר במודיעין בבית הנצחה ומורשת של לוחמי החטיבה, ובאתר האינטרנט של עמותת לוחמי חטיבת "כפיר".
במסגרת מיזם "אות.חיים" עוצב גופן לזכרו, על פי כתב ידו הייחודי.
במכינת "חוסן" שבה למד אליה, הוקם חדר לימוד לזכרו.
חברה של הדס ארוסתו של אליה קיבלה הצעת נישואין סמוך ליום בו אליה נהרג והרגישה צורך לעשות מעשה, ובתיאום עם משפחתו של אליה עיצבה ותפרה חופה מיוחדת לזכרו של אליה עם הכיתוב "ינון ואליה אני שולח". זוגות רבים בחרו להתחתן תחת החופה, בהם גם הראל, הלוחם שאליה הציל את חייו בחאן יונס.
לקראת יום השנה לאליה משפחתו יזמה כתיבת ספר תורה לזכרו. בקמפיין לקראת הספר, שנשא את הלוגו "נצח אליה לא ישכח", אמרו הוריו: "אליה רצה להתחתן ולהקים משפחה עם ילדים, אף לדאבון הלב לא יזכה לכך, אבל ספר תורה לזכרו ממשיך את הנצחיות של אליה".
וכך בערב יום השנה לאליה נערכה תהלוכת הכנסת ספר תורה לזכרו בבית הכנסת בכוכב יעקב שאליה הקפיד להתפלל בו בכל הזדמנות, ואף ביום שמחת תורה כשיצא להגן על היישובים בדרום עבר בבית כנסת זה וקיבל ברכה מרב בית הכנסת הרב תדהר אילון.
בהקדשת ספר התורה נכתב "ספר זה נתרם ע"י עם ישראל", כמו כן הוא הוקדש לעילוי נשמתו חבריו שנהרגו בחאן יונס ינון יצחק, דולב מלכה ואפיק טרי, וכמובן לעילוי נשמת דייגו גבריאל הרסאג' שנהרג איתו.
במיזם הנצחה מרגש שנקרא "חומש הגיבורים", שמאגד סיפורי לוחמים יחד עם חומשי התורה, אליה מונצח בדרך פלא בפרשת 'עקב', שזו פרשת בר המצווה שלו.
עמוד הנצחה לאליה נפתח באינסטגרם, תחת השם remember.eliya_hillel.
עמודים נוספים לזכרו נפתחו באתר "למלא את החלל" ובאתר תנועת ההתיישבות והחקלאות "ארצנו".
משפחתו של אליה יזמה, בשיתוף חבריו, הקמת מעיין באזור מגוריו, בין היישובים כוכב יעקב לתל ציון. המעיין ינציח את אהבתו של אליה לטייל בארץ, ואהבתו העזה לארץ ישראל עד כדי מסירות נפשו.
תצוגת מפה