בנם-יחידם של סלי ומנשה, נולד ביום י"ז באב תרפ"ג (30.7.1923) בעיר בראילה, רומניה. אביו, ציוני ותיק, חינך אותו על ערכי התרבות והשפה העברית. בהיותו בן עשר עלה עם הוריו לארץ, ועד מהרה היה כאחד מילדי הארץ. היה חבר תנועת "גורדוניה" ותרם הרבה מרוחו להתפתחותה של תנועה זו. לאחר שסיים בהצטיינות את הגימנסיה העברית בירושלים הצטרף לפלמ"ח ושירת בו כשנתיים ומחצה, בכפר גלעדי ובסיורים על-פני כל הארץ, והשתתף בפעולות רבות. בשנת תש"ה התקבל לאוניברסיטה העברית ולמד ביולוגיה וחקלאות. תוך כדי לימודיו המשיך גם בעבודתו הציבורית כמדריך מחונן ב"משמרת הצעירה". היה בעל השקפות נועזות, ער ועקבי במחשבותיו. שימש מרכז לוויכוחים ודיונים אידיאולוגיים בתנועה וכך היה לרוח החיה והמעוררת למחשבה בחוגי המדריכים והחניכים כאחד.

עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התייצב עם יתר הסטודנטים למערכה. בסיסו היה במעלה החמישה ומשם יצא לפעולות רבות בסביבות ירושלים. אליהו השתתף בליווי השיירות לירושלים, ולתל-אביב, לים-המלח, עד שפסקו מלכת. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). אליהו הובא לקבר-אחים בכפר עציון.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, יחד עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.