אליהו (אלי), בן ז'וליה ודוד, נולד ביום כ"ד בחשוון תשי"ג (12.11.1952) בחיפה. בשל התנאים הכלכליים הקשים בבית לא היה חינוכו סדיר. את לימודיו החל במוסד הנוער "קלרה" בחיפה, וכאן למד עד השנה החמישית. את לימודי בית-הספר היסודי השלים במוסד "אהבה" בקרית ביאליק ואחרי-כן למד בקיבוץ גונן, בחברת הנוער של המוסד לעליית הנוער. לאחר שסיים את לימודיו שם החל לעבוד במשחזייה בחיפה ואת כל אשר השתכר נתן להוריו, כדי לסייע בפרנסת המשפחה ברוכת-הילדים. אלי היה חובב ספורט והצטיין במשחק הכדורגל. הוא הרבה לשחק במועדון

"הגיבורים" בחיפה, וכן אהב מאוד לחזות בהצגות תיאטרון והשתדל שלא להחמיץ אפילו הצגה אחת. הוא היה גבוה ותמיר, בעל תווי פנים עדינים, ביישן, מסתגר ומרבה להתבודד; כאילו חשש להטריד את זולתו ולהיות לטורח על הבריות. כך היה יחסו אף אל בני משפחתו הקרובים ביותר.

אליהו גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1971. תחילה ביקש להתנדב לחיל הצנחנים, אך בגלל רישומו של ניתוח בגבו - נדחתה בקשתו והוא הוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לתותחני תומ"ת וסיים אותו בציון גבוה (85). הוא חשב להצטרף, לאחר שירותו הסדיר, לצבא הקבע. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח להילחם ברמת הגולן, ולאחר ששככו שם הקרבות מעט הועברה יחידתו לחזית הדרום. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזת קטיושות על "החווה הסינית", ליד הגשר שעל תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, חמישה אחים ושש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אלי היה חייל מסור ומילא את כל אשר הוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו. בהתנהגותו שימש דוגמה לחבריו".