בנם של חגית ומנחם. נולד ביום כ"ד באדר תשנ"ד (7.3.1994) בנצר חזני. אח לשבעה - לאה, שירן, אודיה, תאיר, יצחק, צופיה והללי.

נשוי להודיה, אביהם של אוריאל ונתנאל.

אליהו גדל והתחנך ביישוב נצר חזני, בגוש קטיף שברצועת עזה (אז בשליטת ישראל). ילד חכם עם עיניים טובות וחיוך שובה לב. מהוריו ינק ערכים של יהדות, אהבת הארץ וכיבוד הזולת. למד בתלמוד תורה ביישוב עצמונה. באוגוסט 2005, עם פינוי יישובי גוש קטיף, עבר להתגורר עם משפחתו בבית אל שבבנימין. למד בישיבה התיכונית "נתיבות יוסף" במצפה יריחו, שם סיפרו על תלמיד מצטיין ובוגר, מלא אנרגיות ושמחת חיים, שאהב לרוץ ולעסוק במגוון ענפי ספורט.

משפחה הייתה עבורו ערך עליון. אליהו היה בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. הוא הפיץ אור ושמחה בבית, כיבד את הוריו והסב להם גאווה ונחת. גם עם אחיו ואחיותיו טיפח קשר קרוב והיה עבורם מקור לחיקוי ולהערצה. אח שהוא גם חבר טוב, שיודע לתת עצה טובה ועומד תמיד לצד יקיריו. עם כל המשפחה המורחבת שמר על קשר קרוב, ומדי שישי הקפיד להתקשר לאחל שבת שלום לסבתותיו.

בסיום לימודי התיכון המשיך לישיבה הגבוהה "מאור טוביה" שבמצפה יריחו, שם העמיק בלימודי התורה, התבגר ועיצב את אישיותו. חבריו העידו על תלמיד חכם, ירא שמיים וישר דרך שהשרה אווירה טובה והיה אהוב על כל סובביו.

אליהו היטיב לשלב בין שלושת הערכים שהיו נר לרגליו - תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הוא היה נחוש לשרת בתפקיד קרבי ופעל מתוך תחושת שליחות עמוקה.

ביום 8.3.2015 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". כשעבר את הגיבוש לסיירת, לא היה מאושר ממנו. אליהו בלט במקצועיותו, במסירותו ובכושר מנהיגותו וזכה להערכת מפקדיו. הוא יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ובסיומו שימש מ"כ טירונים. כעבור זמן, המשיך לקורס קצינים וגם שם עשה חיל. מפקדיו תיארו צוער שהתנדב לכל משימה באומרו "הנני" וסייע לחבריו בחיוך, בצניעות ומכל הלב.

בסיום הקורס חזר לסיירת כמפקד צוות (מפק"צ) והיה קצין מוערך ואהוב. אליהו הוביל את "צוות אליהו" להישגים מרשימים. גיבש את הצוות, עמד לצד פקודיו, החדיר בהם מוטיבציה ונסך בהם ביטחון. הוא אף הוביל את נבחרת הסיירת באליפות צה"ל בכושר קרבי.

ביום 13.2.2018 אירעה תאונה קטלנית צפונית למחלף ניצני עוז בין משאית לשלושה כלי רכב של סיירת גולני. שני לוחמים נהרגו במקום – סמל ראשון שטו טספו וסמל ראשון בר (ברי) יעקוביאן, וסמל ראשון שילה סימן טוב נפצע קשה ומת אחרי שישה ימים. אליהו, מפקדם של הנופלים, לקח על עצמו אחריות מלאה לשמור קשר עם משפחותיהם והקפיד על כך מאוד. בין היתר ארגן מפגשים של הצוות שלו עם המשפחות, ביקר אותן באופן קבוע ומדי יום שישי התקשר לשאול בשלום כולם ולומר – שבת שלום. "האהבה והכבוד שהעניק למשפחות", כתבו אוהביו של אליהו, "יצרו חיבור עמוק ביניהם שממשיך מאז. בדרכו שלו הוא השאיר חותם ודרך לחייליו איך שומרים על קשר עם המשפחות השכולות".

אליהו פגש את הודיה ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו ונולדו להם שני ילדים, אוריאל ונתנאל. בני המשפחה קבעו את ביתם ביישוב עץ אפרים שבשומרון. אליהו היה איש משפחה למופת. בן זוג מפרגן ואב מסור שהרעיף אהבה על ילדיו.

אליהו המשיך במסלול פיקודי, יצא לקורס מפקדי פלוגה (מ"פ), ובסיומו שירת כקצין מבצעים באוגדה 99.

כעבור זמן, יצא ללימודים ב"מכללה לפיקוד טקטי" וסיים תואר ראשון.

חייו היו בעשיה מתמדת. אליהו אהב להציב לעצמו אתגרים ופעל בנחישות להגשימם. הוא האמין שככל שהמשימה יותר מאתגרת, כך היא יותר מחשלת. מכריו סיפרו על אדם שאש יוקדת בעיניו, ששאף להוסיף טוב בעולם.

בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב ונכון תמיד לעזור. אליהו היה אדם של שורשים, חיבורים, מסירות, אהבה ושמחה. הוא לא הסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, לא שפט מראש והאמין ביכולותיו של כל אדם. במאור פניו, ברוחב ליבו ובנועם הליכותיו כבש את לב כל מי שפגש.

אליהו היה ספורטאי בנשמתו. הוא השתתף בתחרויות ריצה, צלח את הכינרת בשחייה, אהב לטייל ולרכוב על אופניים למרחקים עם חברים או לבד, מרמת הגולן ועד אילת.

ביום חמישי 9.6.2022 אליהו רכב על אופניו בדרכו הביתה מבסיס נחשונים. כחלק מדרכו לשמור על קשר עם המשפחות השכולות של חייליו, תכנן באותו יום להגיע עם רעייתו וילדיו למפגש איתן.

בכביש 5 ליד מחלף שער שומרון, רכב סטה מנתיבו והתנגש בו. אליהו נפגע באורח אנוש ומת זמן קצר לאחר מכן מפצעיו.

סרן אליהו גיא נפל בעת שירותו ביום י' בסיוון תשפ"ב (9.6.2022). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ושבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

ספדה אימו חגית: "אליהו, ילד יקר ואהוב שלי, אני יודעת שכל אמירה שלי תקטין את הדמות הענקית שלך. אתה כל כך חי ונושם, אבל עכשיו אתה במקום אחר.

אני לא יכולה לחשוב עליך במשמעות של מוות. במשמעות של חידלון. אתה כל כך חי ומשמעותי אצלנו. אתה כולך אור ושמחה. אתה כל כולך חיות. בכל מקום שאליו נכנסת, התבלטת. אי אפשר היה לפספס אותך. לא כי היית רועש, אלא כי העוצמות והשמחה שלך נגעו בכולם. אני מרגישה שזו הייתה השליחות שלך בעולם. השמחה שלך לא נשארה רק אצלך. היא הדביקה אחרים... תודה לך בורא עולם על הזכות הגדולה, על האמון שנתת בנו עשרים ושמונה שנה לגדל את האוצר הזה. עשרים ושמונה שנים של אור גדול... צדיק שלנו, לא נשכח אותך לעולם, ילד שלנו, אוהבים אותך המון".

הרב יצחק סבתו, ראש הישיבה שבה למד, ספד: "אני עוד לא מעכל. הלב נמחץ והחלל משמעותי ועמוק. ועם זאת, הכוח של הנשמה, הכוח של החיים הוא כוח עצום. ומי כמו אליהו שהיה איש מלא חיים, אוהב חיים ומרחיק את העצבות ממנו. נזכרים בחיוך שלו ומחייכים גם... איזו עוצמה, איזו עצמאות רוחנית, איזה חיבור היה לו. אין יום בלי תורה... [באליהו היו] מידות טובות ורעות וחברות ואהבה".

הודיה רעייתו הקימה לזכר אליהו מצפה ביישוב בית אל.

הוקם קיר הנצחה בחדר האוכל של הבסיס הצבאי בשבי שומרון, שבו אליהו שירת עם צוותו ויצר חיבור מיוחד בין החיילים לבין המתיישבים.

ישיבת "מצפה יריחו" שבה למד אליהו ערכה טקס אזכרה לזכרו.

עמותת "הנמר" של בוגרי סיירת "גולני" החליטה להעניק מלגה על שמו של אליהו.