בן קופל ז"ל ודינה. נולד ביום י"ח בסיון תש"ו (17.6.1946) ברומניה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. אליהו למד בבית-הספר היסודי 'יונה הנביא', סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ז' שבתל-אביב ועמד בהצלחה בבחינות- הבגרות האקסטרניות.

כשהיה בן 8, למד לנגן בכינור ולאחר 8 חודשי-לימוד בלבד נתן קונצרט ראשון. כשנכנס ל'תיכון' הפסיק את לימודי הנגינה מחשש שהם יפגעו בזמן הלימודים בבית-הספר וימנעו השגת ציונים מעולים.

ב'תיכון', כשהיה בן 14, נשלח עם משלחת-תלמידים לקפריסין. בתחילה סירב לנסוע - שלא להעמיס על ההורים הוצאות יקרות; רק לאחר שידול רב השתכנע ונסע.

בתום לימודיו בבית-הספר התיכון התקבל ללימודים בבית-הספר הטכני של חיל-האויר וסיים בהצטיינות קורס טכנאי ציוד-קשר מוטס. אליהו היה נער פיקח וחרוץ ובכל משך- לימודיו היו הישגיו גבוהים. הוא היה חובב-ספורט נלהב, התמחה במשחק הכדורסל, אף התקבל לקבוצת 'מכבי' יפו ושיחק במסגרת הקבוצה שנים-מספר.

בפברואר 1966, בתום הכשרתו בבית-הספר הטכני של חיל-האויר, גויס אליהו לצה"ל ושירת בחיל-האויר. לאחר הטירונות הוצב ביחידה של חיל-האויר כטכנאי תעופתי בענף קשר-מוטס ובמשך שירותו הצבאי נשלח פעמים-מספר לחוץ-לארץ להשתלמויות טכניות שונות. בתום שירותו הסדיר התנדב לצבא-הקבע והתקדם מהר בתפקיד ובדירוג. מפקדיו העריכוהו כ"חייל מסור, הממלא את תפקידו בקפידה תוך קידום תמידי ברמתו, בעל כושר- מנהיגות, אחראי, ממושמע והגון". בשנת 1972 נשא אליהו לאישה את רחל, וכעבור שנה נולדה בתו, יפית.

במלחמת יום-הכיפורים היה עובד יממות רצופות ללא מנוחה. וכשחבריו לעבודה היו מעירים לו שינוח, היה משיב: "איך יכול אני לנוח, כשבחורים אחרים בקו לא נחים ונהרגים, ושם זקוקים לכל עבודה שלנו". כשנולד בנו - היה המאושר באדם. הוא היה צנוע בדרישותיו, מעולם לא ביקש דבר בשבילו-עצמו, תמיד למען המשפחה ולמען העבודה המושלמת.

בהיותו חייל למופת ובעל הישגים מצוינים בתחומים רבים אושרה בקשתו לצאת ללימודים, במסגרת הצבא, בפקולטה להנדסת-חשמל באוניברסיטת תל-אביב. הוא הצליח מאוד בלימודיו ועמד בהצלחה בכל הבחינות.

ביום כ"ג בתמוז תשל"ו (21.7.1976) נפל אליהו בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו אישה, בת, בן ואם.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "במשך השנים שאליהו שירת ביחידה למדנו להכירו כאדם ישר-דרך והגון, עליז וחברותי, השמח להושיט עזרה לכול. על-אף הקושי הרב שנגרם לנו עקב שחרורו ללימודים, בגלל נחיצותו הרבה ביחידה, ידענו שהוא נועד לקידום ושאין לעצור בעדו, לטובתו ולטובת צה"ל".