בן סול ומסעוד. נולד ביום א' בתמוז ת"ש (7.7.1940) בחיפה, בעיר התחתית. ילד חמישי להוריו. אח של משה, רבקה, אסתר, צביה, בלה ודוד.

אליהו (אלי) גדל והתחנך בעיר הולדתו. הוא למד בבית הספר הנוצרי "פריר" הסמוך למקום מגוריו, והמשיך ללימודים בבית הספר "מעלות הנביאים".

ילד מפונק, שובב וחברותי מאוד. היה מקובל חברתית, והירבה לבלות במחיצת חבריו במשחקים מחוץ לבית. אהב לשחק כדורגל, לבנות בתים מעץ ולטייל בשכונה וברחבי חיפה.

ביולי 1948, בהיותו בן שמונה, נפל אחיו הבכור משה במלחמת העצמאות, במהלך לחימה על הגנת הנגב. אלי, אשר היה מושא להשגחה מתמדת של הוריו, זכה להשגחה צמודה אף יותר החל מאותה העת.

אלי גדל והיה לנער יפה תואר וחביב הבנות, בעל חוש הומור ומלא קסם. היה מוכר כ"דון ז'ואן של חיפה".

בהגיעו לגיל גיוס, הוא התגייס לצה"ל לשירות צבאי בחיל הים ושובץ בבסיס ההדרכה של החיל בחיפה. הוא שמח מאוד על שיבוצו לחיל ועל שירותו, בעיקר על רקע אהבתו העזה לים.

עם שחרורו מצה"ל, בהיותו בן עשרים ואחת, מיסד אלי את יחסיו עם שושנה בחירת ליבו, השניים נישאו והקימו את ביתם בחיפה.

אלי למד מכונאות רכב והצטרף ל"צי הסוחר הישראלי", שם התמחה במכונאות אוניות. הוא עבד שם כחצי שנה ולאחר מכן, בהחלטה משותפת שלו ושל שושנה, ועל רקע הולדת בנם הבכור - עופר, עזב את הצי והתגייס למשטרת ישראל לשירות ביחידת "משמר החופים".

זמן קצר אחרי תחילת שירותו במשטרה נולדה לבני הזוג בת - אורלי.

בשנת 1969 נפצע בפעילות מבצעית, רגלו הימנית נקטעה והוא נפצע גם בידו, ונאלץ לסיים את שירותו ב"משמר החופים" בדרגת סמל ראשון. הוא עבר טיפול רפואי ממושך, ניתוחים ותקופות אשפוז ארוכות והחל בהליך שיקום ארוך של כארבע שנים.

אלי היה נחוש להמשיך את חייו ולא לתת לפציעה לגדוע את חלומותיו ושאיפותיו. חוש ההומור שלו ויכולתו להסתכל על הדברים בקלילות ולחשוב חיובי סייעו לו בהתמודדותו עם הנכות שנגרמה לו. אוהביו וחבריו ליוו אותו כל העת, וסייעו בשיקום.

עם תום הליך השיקום, חזר אלי לעבוד כאיש מינהל במטה "צי הסוחר הישראלי" בחיפה. הוא התנהל בעצמאות מלאה, וחשוב היה לו לחיות את חייו, ללא תלות במגבלתו הפיזית. הוא הקפיד שלא להתלונן על סבלו והתמקד בטוב ובחיובי.

אלי היה בעל ואב מסור ואוהב. משפחתו הייתה בראש מעייניו, הוא אהב מאוד זמן איכות בחיק משפחתו המורחבת. תמיד התעניין בסביבתו, ושמח לעזור כשנתבקש. בכל עת היה מוקף בחברים ובאוהבים, בכל מפגש שימש "מסמר הערב". "כובש לבבות" תיארה אותו שושנה, אשר עמדה לצידו לכל אורך הדרך, "כולם קראו לו דנינו, אפילו אנחנו... הוא תמיד ידע לספר בדיחה טובה ולשבור את הקרח במפגשים חברתיים". בשעות הפנאי אהב לטייל, כן נהג לטפח את הגינה שבחצר ביתו.

אלי היווה מודל לחיקוי עבור סובביו. יכולתו להתגבר על הקשיים שחווה, לשמור על ראש מורם וליהנות מהחיים שימשה להם השראה.

משהיה לסבא נהנה מקשר הדוק עם נכדיו, הקפיד לשוחח עימם באופן שוטף ולהיות מעורב בחייהם. הם אהבו מאוד לבוא לביתו, לשהות במחיצתו, לשחק ולטייל עימו וראו בו "הסבא הכי מגניב ואהוב", כדברי דניאל נכדתו. כך, גם כשנסע לטיפולים בים המלח או בטבריה התעקש שהנכדים יצטרפו וייהנו איתו בחופשה.

אחד השירים האהובים על אלי היה השיר "עופרה" מאת אורי אסף, והוא הבטיח לנכדתו הגדולה כי ישיר את השיר ביום חתונתה, אך לא זכה. ממילות השיר: "עופרה, כשהתעצבת עלים כָּמשו / עופרה, על טל בכייך טללים יבשו / עם בוא הסתיו הכול אבד בעננים / חיוך שלך את האביב מביא // אני נושם אותך כריח הוורדים / אני נושם אותך אל תוך ליבי / אני נושם אותך אליי בכל כוחי / אני נושם אותך אל תוך ליבי".

ביום הולדתו השבעים, התכנסה משפחתו המורחבת לחגוג את המאורע. המפגש שימח אותו מאוד, כמי שדאג תמיד להקפיד על כינוס אירועים ומפגשים משפחתיים. כתבה לו נכדתו: "סבא, היום אתה חוגג את יום הולדתך וכל המשפחה התאספה כאן לכבודך. רציתי לנצל את הזדמנות המאורע ולהזכיר לך איזה סבא מדהים אתה. לא, באמת אני לא מגזימה, אתה אדם שנותן את הלב והנשמה. אדם שיהפוך את העולם ויחצה את הים, כדי שלמשפחתו יהיה טוב ומושלם...

כל יום שישי בערב בדיוק לפני שמתחילים לאכול, קודם כל יש כלל קבוע וזה לומר על כל מי שלא נמצא - שישמור עליו אלוהים ויחזירו בשלום חזרה.

ועדיין לא הזכרתי את הבדיחות שכבר כולנו מכירים, את השירים והסיפורים, והכול בשביל שיהיה לנו חיוך על הפנים. וכל החופשות המשפחתיות והתוספת לשולחן שבנית – כל כך הרבה דברים עשית, כדי שנוכל להתגבש כמשפחה, כי להיות ביחד זה הדבר הכי חשוב לך. זה מה שאתה תמיד אומר, וזה משהו שהִשרשת ועדיין חודר. לימדת אותי הרבה ותמיד אתה לצידי. אל תשכח, חיוך שלך את האביב מביא".

אליהו דנינו נפטר ביום כ"ד בסיוון תשע"ה (11.6.2015). בן שבעים וחמש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעתלית. הותיר אחריו אישה, בן ובת, נכדים ואחים.

כתבו בני משפחתו: "למרות שבחייך היו משברים, עצב וקשיים, את כולנו לימדת בדרכך איך מתגברים, ממשיכים ומנצחים ובשל כך אנחנו אותך אוהבים... רבי נחמן מברסלב אמר: 'היום בו נולדת – הוא היום בו החליט הקב"ה, שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיך', עולמנו בוודאי היה שווה פחות".

אלי מונצח באתר "גלעד לזכרם" המנציח את חללי משטרת ישראל.