בנם של שרה ויצחק. נולד בשנת תשט"ו (1955) בקריית ים.

אליהו גדל והתחנך בקריית ים. למד בבית ספר יסודי בעירו, ולאחר מכן בתיכון הטכנולוגי של חיל האוויר בחיפה. תחום העיסוק בבית הספר עניין אותו, והוא הצטיין בלימודיו.

הודות לכוח הרצון החזק שלו, לחריצותו ולערכים שינק מהבית וליוו אותו כל חייו תמיד מצא את דרכו להתפתח ולהתקדם.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל האוויר לתפקיד הטכני שהוכשר אליו עוד בתיכון. את דרכו הצבאית החל בבסיס חיל האוויר בחיפה (בח"א 21, "הטכני"), שאותו הכיר היטב מלימודיו. בהמשך הדרך עבר קורס קצינים.

אליהו אהב את המקצוע הצבאי שלו ובלט במסירותו הבלתי מתפשרת, במקצועיותו וביכולותיו הייחודיות, ועל כל אלו זכה להערכה רבה מצד מפקדיו, עמיתיו ופקודיו. כך נסללה הקריירה הצבאית המפוארת שלו. בחלוף השנים מילא שורה של תפקידים, בהם קצין חימוש בכמה בסיסים ברחבי הארץ וראש ענף אימונים טכניים.

בשנות העשרים לחייו נישא לשמחה, בחירת ליבו.

זמן לא רב לאחר מכן, בשנות השבעים של המאה העשרים, יצא עם רעייתו בשליחות לארצות הברית במסגרת תפקידו כדי ללמוד את מערכות החימוש של מטוסי F16 טרם הגיעם לישראל. כששב ארצה הצטרף לטייסת הראשונה שקלטה את המטוס החדשני.

שלושה ילדים נולדו לו ולרעייתו, ואליהו היה להם אב מסור ואוהב.

אליהו, אדם ערכי עד מאוד, ניחן בצניעות, ביושרה ובנועם הליכות. חוכמת חיים, פיקחות וחוש הומור מפותח אפיינו אותו אף הם. בכל ליבו התמסר למשפחתו, לשירות הצבאי ולמדינת ישראל.

לקראת פרישתו לגמלאות אובחן כחולה במחלת הסרטן, והוכר כנכה צה"ל. בעקבות מצבו השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף, לאחר שהותיר חותם עמוק במערך הטכני של חיל האוויר.

משבגרו ילדיו הם הקימו משפחות, והוא זכה להיות סב לשמונה נכדים ונכדות. הם נהנו מחוכמתו, מטוב ליבו ומאהבתו הרבה.

חרף המחלה וקשייה המשיך אליהו לשדר אופטימיות ושמחת חיים. משפחתו עטפה אותו באהבה.

אליהו כובאני נפטר ביום כ"ז בשבט תשע"ו (6.2.2016). בן שישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "תל רגב", חלקת קריית ים. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.