בן שרה וצבי, נולד ביום י"ב באייר תרצ"א (29.4.1931) בפולין. בילדותו נתנסה בכל מוראות מלחמת-העולם השנייה ואחרי המלחמה היה עם הוריו בין העקורים בגרמניה, אך החיים שם לא היו לפי רוחו. אליהו עבר לצרפת, העפיל באונייה "לטרון", שנתפשה על-ידי הבריטים, הוגלה לקפריסין ומשם עלה ארצה ב-15.5.1947. אליהו הצטרף לחברת-הנוער בקיבוץ גינוסר ושם קיבל חינוך והכשרה. בחברת-הנוער היה רציני, מסור לקבוצתו ולעבודתו ונשא תמיד בלבו את הדאגה להורים ואת הרצון להעלותם ארצה.

בחורף תש"ח, עת פרצה מלחמת-העצמאות, קשתה עליו הישיבה השלווה בקיבוץ, בשעה שאחרים, גדולים ממנו בשנה-שנתיים בלבד, היו כבר זכאים להילחם בעד שחרור הארץ ופתיחת שעריה לגולים. במכתבים להוריו הסביר להם כי מדינה אין מקבלים במתנה, אלא כובשים במאמץ ובקרבות ועל-כן מוכרח היישוב להילחם.

בראשית מאי 1948 החליט להצטרף אל הלוחמים. משסירבו לקבלו בלשכת הגיוס בטבריה בגלל גילו הצעיר, שינה את שנת-הולדתו בתעודותיו ואחרי יומיים נתקבל לשמחתו הרבה והולבש מדי חייל ישראלי. הוא שירת באחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "יפתח". השתתף בשחרור הגליל וצפת ובפעולת חבלה בבניאס (שם נשא בלילה מטען חומר-נפץ גדול). הוא עבר עם גדודו לקרבות לטרון ופריצת הדרך לירושלים. אחרי ההפוגה הראשונה השתתף במבצע "דני", ובקרב על משטרת לוד נפל, ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948). נקבר בבן שמן.

ביום ח' בחשוון תשי"א (19.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.