בן רבקה ואריה. נולד ביום ג' בטבת תרע"ד (1.1.1914) בעיר בוריסלב שבפולין (כיום עיר באוקראינה). ילד שני להוריו ולו חמישה אחים ואחיות.

אליהו גדל והתחנך בעיר הולדתו. הבית בו גדל היה ציוני ואוהב ישראל, בני המשפחה דיברו פולנית ויידיש.

בצעירותו איבד שניים מאֶחיו, שחלו במחלת הדיפתריה, והתייתם מאב. הוא נאלץ לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה.

היה פעיל בתנועת הנוער "גורדוניה", תחילה כחניך ובהמשך כיו"ר המועדון המקומי באזור מגוריו, ופעל להנעה של רבים מיהודי המקום לעלות ארצה.

בשעות הפנאי ניגן על מנדולינה והִרבה לשחק שחמט. היה שחמטאי מצטיין, נטל חלק בתחרויות מקומיות ואף זכה בפרסים רבים.

בספטמבר 1939, עם פלישת הגרמנים לפולין ותחילת מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הפולני ושירת בגדוד תותחנים. השתתף בקרבות נגד הנאצים במערב גליציה ובערים פשמישל, סמביר ודרוהוביץ', ולאחר כניעת הכוחות הפולנים נפל בשבי הגרמני עם רבים מחבריו לחיל. בחלוף מספר חודשים בהם שהה בשבי, ניצל זמן של החלפת משמרות וברח ביחד עם חבר ליער במטרה לחבור לפרטיזנים. השניים הגיעו לאחר מספר שבועות של נדודים לעיר לבוב, שם הוסגרו לידי הגרמנים על ידי המקומיים ונשלחו לגטו לבוב.

עוצמתו הנפשית של אליהו, אומץ לבו ועוז רוחו סייעו לו בנסיונותיו לברוח מהגטו והוא הצליח להימלט ופנה מזרחה לכיוון רוסיה, היה זה לקראת סוף שנת 1941. במסע, שארך מספר חודשים, הוא אימץ לעצמו זהות של חייל רוסי אשר נמלט מהשבי הגרמני וכשהגיע למחוז חפצו ברוסיה חבר לכוחות הצבא הפולני הגולה, שהוקם בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס.

הכוחות הפולנים לחמו ברוסיה והמשיכו לכיוון המזרח התיכון דרך איראן. בהגיעו לשם יצר קשר עם אנשי הסוכנות היהודית, כפי שעשו חיילים יהודים רבים מצבא אנדרס, ובעזרתם בשנת 1943 הוברח ארצה והגיע לקיבוץ עין חרוד. על מנת להסוות את זהותו, מאחר שנחשב לעריק מהצבא הפולני, שינה את שם משפחתו, שהיה למברג, ואימץ את שם משפחתה של אימו - רוזנברג. כן השמיד את כל התעודות והמסמכים שהיו ברשותו.

כשציונות ואהבת הארץ פועמים בו, ביקש להצטרף לשורות הבריגדה היהודית מיד עם הקמתה בספטמבר 1944, ואולם שוחרר כעבור תקופה קצרה בשל בעיה רפואית ממנה סבל.

בתום מלחמת העולם גילה אליהו שכל משפחתו נספתה בשואה. הוא זכה לקבל את "אות הלוחם בנאצים" על השתתפותו בלחימה. את תולדות חייו בזמן המלחמה תיעד לימים בכתובים ומסר לארגון "יד ושם" למטרת הנצחה.

אליהו הקים זוגיות עם יוכבד בחירת ליבו. השניים נישאו בשנת 1945, בנו את ביתם בחיפה וכעבור שנה נולדה להם בת – מינה.

נחוש לתרום את חלקו בהגנה על המולדת, הצטרף בשנת 1946 לשורות ארגון "ההגנה" ולקח חלק בפעילות בחיפה. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות על העיר באפריל 1948, באחד הקרבות נפצע קשה בדרכי הנשימה והוכר כנכה.

אליהו לא נתן לפציעה להכתיב את המשך חייו ובזכות תעצומות הנפש שגילה וגישתו האופטימית הצליח להשתקם. לאחר שחרורו מהצבא עבד במקומות שונים עד שהתקבל בשנת 1951 לעבודה ב"אגד" חיפה, שם עבד שנים ארוכות עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1979.

לצד עבודתו באגד התנדב משך שנים ארוכות לשירות במשטרת ישראל. חדור מוטיבציה ומסור הוא קיבל במסגרת זו את "אות מלחמת סיני" ו"אות מלחמת ששת הימים".

היה אדם מאמין ומלא חדוות חיים, עם השנים התחזק באמונתו וקיים אורח חיים דתי. נהנה לקרוא ספרים ולהאזין לפרקי חזנות. כל חייו לא ויתר על אהבתו למשחק השחמט, ואף זכה לנצח את סגן אלוף העולם במשחק סימולטני.

אליהו רוזנברג נפטר ביום י"ז בסיוון תש"ם (1.6.1980). בן שישים ושש שנים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין חיפה-סמיר. הותיר אחריו אישה, בת ושלושה נכדים.