בנם של דבורה ובנימין. נולד בתש"ז (1947) ברומניה.

אליהו עלה לארץ כאשר היה בן שנתיים ואת ילדותו בילה במושב גת רימון ליד פתח תקווה. אחרי שלמד בבית ספר יסודי המשיך לתיכון בכפר הנוער הימי "מבואות ים" הסמוך למכמורת.

אהבתו הגדולה לים, שהתחזקה והעמיקה בכפר הנוער, הובילה אותו להתגייס לחיל הים. הוא שירת בשייטת 13 ובהמשך ביחידה 707 (כיום ילת"ם - היחידה למשימות תת ימיות) ונטל חלק במלחמות ישראל, במבצעים ובאימונים, כולל צלילות בנחל הקישון.

לאחר שחרורו מהצבא עבד כצוללן אזרחי. אליהו התחתן עם שרה בת זוגו. נולדו להם ילדים: אירית, בן (בנימין) ואביעד. הוא היה בן זוג ואב מסור, שמח ואוהב, שנהג לטייל עם ילדיו ולצלול איתם.

בשל עבודתו כצוללן המשפחה החליפה מקומות מגורים במהלך השנים. לבסוף השתקעו במושב נווה אטי"ב שברמת הגולן. אליהו, ששנים רבות היה יורד ים וצוללן, התמסר לאדמה ולחקלאות. כאדם שורשי וכאיש עבודה הוא שאב סיפוק מהאתגר שבעבודת האדמה המפרכת במטעים, האמין מאוד בחקלאות הישראלית וחינך את ילדיו לנתינה ולאהבת המדינה.

אליהו, שבמילואים שירת ביחידת ההנצלה הימית, שמר על קשר הדוק עם חבריו לשירות הסדיר ולמילואים, אנשי ים ערכיים עם הווי מיוחד. הוא אהב להיפגש עם החבר'ה שלו, לארח אותם בביתו ולהעלות איתם זיכרונות. הם תיארו אותו כאדם צנוע ושמח בחלקו, איש משפחה וחבר טוב, שתמיד נתן, תמך ועזר ולא נרתע מעבודה קשה.

אליהו חלה בסרטן. אף שמחלתו נקשרה לצלילות בקישון שעשה במהלך שירותו לא הצטער על דרכו, והיה גאה מאוד במסלול חייו ובשירותו בצבא. הוא נאבק במחלה בכל כוחו, עד פטירתו בקיץ 2001.

אליהו רוזנר עינבר נפטר ביום י"א בתמוז תשס"א (2.7.2001). בן חמישים וארבע בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נווה אטי"ב. הותיר אחריו אישה, בת ושני בנים, ואח.