בן רחל-הני וצבי-שמעון, נולד ביום כ"ז בתשרי תרפ"ו (15.10.1925) בעיר אלטונה, גרמניה, למשפחה ציונית-דתית. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ולאחר שסיים את בית-הספר היסודי "הכרמל" בתל-אביב החל לעבוד במיכניקה עדינה. את שכרו מסר לאימו ובדמי-הכיס שהשאיר לעצמו היה קונה לו ספרים טובים. היה בדעתו להשתלם כמהנדס ולשם כך הוסיף ללמוד פיסיקה ומתמטיקה בשיעורי-ערב וגם בכוחות-עצמו בשעותיו הפנויות. אליהו השתלם גם בעברית, בספרות ובשפה האנגלית. במלחמת- העולם השנייה שירתו אחיו ואחותו בצבא והוא הצטער שבגלל גילו הצעיר אינו יכול לעשות כמוהם. ב-1941 הצטרף לשורות ה"הגנה" ובשנת 1942 (בימי "אל-עלמיין", כאשר היתה סכנה שהגרמנים יפלשו לארץ). גויס גיוס מלא במשך חודשיים. גם בתקופת שקט יחסי היה שקדן ודייקן בבואו בכל עת לאימונים ולפעולות השונות בקורסים ובמחנות. אף לריכוזי ה"הגנה" לקח איתו ספרי-לימוד, אך שקידתו בהם לא הסיחה את דעתו מהחובה. פעמים אחדות הועמד לבירור בגלל סירובו לצאת לקורס-קצינים מתוך סלידה מהשררה, אך לבסוף שוכנע מהצורך והחובה לפתח את יכולתו וידיעותיו לטובת שירות המולדת, ויצא לקורס קציני-חבלה וסיימו בהצטיינות. אולם את הדרגה (מ"מ) ראה לא כמקור ליתרונות על חברים, אלא כתוספת חובה ואחריות בלבד. הוא נשא בלבו גם שאיפה להתיישב עם אחיו במושב של חיילים משוחררים בגוש תל מונד, והוריו הציעו לו לצאת להשתלמות בחוץ-לארץ, אך הוא לא נענה לכך בהכירו שכדי לבסס חיי עבודה ויצירה במולדת, יש קודם כל לשחררה ולהגן עליה.

מאוגוסט 1947 ואילך היה בשירות מלא ב"הגנה", תחילה בפלוגה המיוחדת בתל-אביב, ובחורף תש"ח כקצין-חבלה. ביצע פעולות פיצוץ וחבלה רבות במערכות יפו ובסביבות תל- אביב. הכין בעצמו את המכשירים והמטענים בידיעה יסודית ובשימת לב לכל פרט ופרט. השתתפותו בהכנה ובביצוע שימשה ערובה נאמנה לחבריו ופקודיו שהפעולה תצליח. כששידלה אותו אימו שלא יסכן את עצמו, השיב: "מי ילך אם לא אני? אין דבר, אם לא אחיה אני יחיו אחרים". בין פעולותיו החשובות בחבלה ראויות לציון מיוחד פעולת-הגמול נגד הכפר פלוג'ה (15.3.1948) והפיכת "סכנת אבו כביר" ל"חרבת אבו כביר". משהחלה הפלישה המצרית שירת בחטיבת הנגב, ביחידת פשיטה, וביצע מעבר לקווי האויב, בדרום ובנגב, פעולות נועזות רבות. חייליו, שהכירוהו כקצין בעל עבר מפואר וראוהו הולך לפניהם בראש גם לפעולות המסוכנות ביותר, הלכו אחריו באמון ובהתלהבות. בין השאר, השתתף בניסיון לכבוש את מצודת משטרת עיראק-סואידן. יומיים אחרי התחלת ההפוגה הראשונה יצא בראש שיירה, שבהסכמת המצרים הובילה אספקה לכפר דרום הנצור. כשהשיירה התארגנה לדרך חזרה הפרו המצרים את ההסכם המיוחד ואת ההפוגה בכללה ותקפו את השיירה במרגמות ובמקלעים. אליהו חש לעזרת חבר פצוע ותוך כדי כך נפגע גם הוא ונפל, ביום ז' בסיוון תש"ח (14.6.1948). נקבר בכפר דרום.

כעבור זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.