בנם של לאה וברוך, נולד ביום ט' בסיוון תר"ץ (5.6.1930) בגרמניה. מילדותו התחנך במוסד בפיקוחו של ד"ר רוטשילד והיה תלמיד טוב. בהיותו בן שמונה פרצו נאצים למוסד שבו למד וכפתו אותו ואת חבריו.
ערב פרוץ מלחמת-העולם השנייה הצליח להגיע לארץ עם הוריו, שהתיישבו בפתח תקווה. אליהו למד בבית-הספר פיק"א. במהרה רכש לו את השפה העברית והצטיין בלימודים.
אחרי סיום לימודיו עבד במוסך, כי נמשך למכונאות. אליהו הצטיין כספורטאי. מגיל 14 היה חבר ב"הגנה" והשתתף בתגבורת שנשלחה לקיבוץ שפיים הנתון במצור על-ידי הבריטים במטרה לחפש נשק מגן.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לחטיבת "אלכסנדרוני" והוא אז בן שבע-עשרה וחצי בלבד ונשלח לקורס צלפים. בקורס זה הצטיין והועבר ליחידה לוחמת לשמש בה כצלף. את תפקידו זה מילא בשלימות והיה עוזרם ויד ימינם של המפקדים. הוא השתתף בקרבות על טנטורה ועל קאקון ונתחבב על חבריו כחבר וכלוחם. השתתף בכיבוש מגדל צדק. בהגנתה מפני התקפת-נגד חזקה, אליהו חיפה על המקלענים של מחלקתו בצליפותיו המדויקות, כשהוא נשען על סלע. כדור פגע בלבו ורעיו מצאוהו מת כשעודו נשען על הסלע. ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948), מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואחות בשם עליזה.