בן הינדה ויוסף, נולד ביום 21.3.1892 בעיר סנדומייז', פולין. בבית הוריו האמידים בילה את ילדותו בחיי שלווה וללא מחסור. הוא למד ב"חדר" ובבית-מדרש ונוסף לכך למד פולנית, עברית ותנ"ך מפי מורים פרטיים. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה בשנת 1914 פשטה בעיר מגפת-הטיפוס שהפילה חללים רבים, בייחוד בקרב היהודים, שמיאנו ברובם לשכב בבתי-חולים מחוסר אמון באחיות וברופאים הפולניים. לשם כך נוסדה חברת "לינת-הצדק" לטיפול רפואי והגשת עזרה וסיוע חומרי לחולים ולשאר נפגעי המגפה. אליעזר היה ממייסדיה הראשונים של חברה זו ועבד במסירות רבה עד שחלה בעצמו ונשקפה סכנה לחייו. כשהבריא ממחלתו הממושכת הצטרף לארגון הציוני שנוסד באותו זמן ונעשה אחד מעובדיו הפעילים ביותר. הוא פעל למען הקרן-הקיימת-לישראל והפיץ את רעיון הציונות בכל עת. אחרי המלחמה עבר לגרמניה, נשא שם אישה ולזוג נולדו שני בנים ובת. גם בקרב היהודים המתבוללים בגרמניה הוסיף לחלום על ציון ולהתכונן לעלייה. הוא בחל במסחר ומתוך רצון לחיי-עבודה פרודוקטיביים למד את מלאכת הצבעות ובשנת 1933 עלה ארצה עם משפחתו והתיישב בתל-אביב. תחילה נתקל בקשיי קליטה, ואקלים וחוסר-עבודה, אולם במשך הזמן התערה בארץ, למד לאהבה וסירב לעוזבה על אף הקשיים החומריים ועל אף הפיתויים להגר לארצות-הברית.

אך הספיק לבסס את קיומו החומרי והנה פרצה מלחמת-העצמאות. בנו ובתו התגייסו ויצאו לשירות והוא נשאר לבדו והמשיך לדאוג לכלכלת המשפחה. הוא התגורר ברחוב יצחק-אלחנן בדרום תל-אביב, ששימש בזמנו מטרה קרובה לצלפים הערביים שירו מיפו. באחד הימים, בלכתו לעבודה, נפצע מכדור צלף ונאסף לבית-החולים הזמני שהוקם ב"מחנה-יונה" בצפון תל-אביב. ברוחו הטובה עליו תמיד נתחבב על הרופאים ועל האחיות ואף עודד וניחם פצועים אחרים שהיו איתו. לאחר שהחלים במקצת עזר לשאר החולים בכל אשר יכול. ביום ח' באייר תש"ח (17.5.1948), בשעת הפצצה אווירית על "מחנה-יונה", חדרה פצצה למקום משכבו וקיפחה את חייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. בן 56 היה במותו.