בנם הבכור של טטיאנה ואיגור. נולד ביום א' בתמוז תשמ"ח (16.6.1988) בברית המועצות. אח למיטל.

נשוי לטליה ואב לליאל.

בשנת 1992, כשהיה בן ארבע, עלה לישראל והתגורר עם משפחתו ביישוב מעלות תרשיחא שבגליל המערבי.

לאלכסיי היה ניצוץ מיוחד, שילוב בין שמחת חיים, טוב לב ויכולת אמיתית לאהוב אנשים. ילד חברותי וצנוע, עם חוש הומור מפותח וחיוך כובש. למד בבית הספר היסודי "הראשונים" ובהמשך בתיכון "אורט מעלות". בילדותו אסף דגמי מכוניות והתרגש מכל דגם חדש שהשיג. הוא אהב לרכוב על אופניים ולשחק בסוני פלייסטיישן ומגיל צעיר עסק בספורט. תחילה התאמן בקרטה, ובגיל ההתבגרות שיחק הוקי וכדורגל עם חברים.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. לושה, כפי שכונה בחיבה על ידי יקיריו, היה האח הגדול שכל אחד רוצה. חבר אמיתי, שותף לדרך, מודל להערצה ולחיקוי שאפשר ללמוד ממנו כיצד להיות אדם שמח, נדיב ואמיץ. הוא טיפח קשר מיוחד עם בני דודיו, ויחד איתם בילה את שנות ילדותו - ימים מלאים בצחוק, במשחקים ובהרפתקאות. הקשר החם שנרקם ביניהם בילדות נשמר לאורך השנים, והם נשארו קרובים ומלוכדים עד יומו האחרון. לצד זאת, לאלכסיי היה מקום מיוחד בלבו לאחותו הקטנה, אותה אהב מאוד. הוא הגן עליה, תמיד דאג להצחיק אותה, לתמוך בה ברגעים קשים ולהעניק לה תחושה שהיא אף פעם לא לבד.

אלכסיי היה חבר נאמן שתמיד אהב לעזור לאחרים. הוא היה הראשון להתנדב כשצריך - בין אם לעזור לחבר במעבר דירה, לתקן משהו בבית, להסיע כשנזקקו לו או פשוט להיות שם עם חיוך ומילה טובה. הלב הגדול שלו הורגש בכל מעשה קטן שעשה למען הסובבים אותו.

הוא היה אוהד מסור של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, שלא החמיץ אף משחק ואף ליווה את הקבוצה במשחקים בחו"ל. בנוסף, אהב רכבי שטח ורכש לעצמו אחד, אותו שידרג עם מיגונים, הגבהות ושיפורים שונים, ויצא בו לטיולי שטח עם חבריו ועם משפחתו.

במרץ 2008 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. הוא עבר טירונות בפלוגת "פרשי המדבר" בחטיבה 7, סיים בהצלחה את המסלול המפרך, ובסיומו נבחר להיות טען טנק בצוות של מפקד המחלקה. בהמשך, שירת בגדוד 82 שעסק בפעילות מבצעית בגבול לבנון, ביהודה ושומרון וברמת הגולן. הודות למקצועיותו ולמסירותו זכה להערכת מפקדיו וקיבל אות חייל מצטיין. כעבור זמן, שימש נהג של מפקד הפלוגה, וגם בתפקיד זה עשה חיל. חבריו לנשק תיארו לוחם שאפשר לסמוך שיחפה על חבריו ויסתער עמם קדימה, חייל אשר קול צחוקו המתגלגל נשמע למרחוק, בחור מצחיק וחזק עם לב זהב, תמיד דרוך ומוכן לעזור לכולם.

מאז סיום שירות החובה התייצב למילואים ככל שנדרש ושירת במחלקת התקשוב של חטיבה 7. באימונים היה חלק מחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של המח"ט (מפקד החטיבה), פרס מערכות תקשוב ונתן מענה לתקלות. בשנת 2022 קיבל אות מצטיין חטיבתי ממח"ט 7.

אלכסיי פגש את טליה ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו וקבעו את ביתם במעלות, ובפברואר 2023 נולדה בתם ליאל. איש משפחה למופת, בן זוג אוהב ואב מסור. 

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר אלכסיי שהה בביתו ומיהר להתייצב ביחידתו. במשך חודשים נלחם עם צוותו מתוך תחושת שליחות עמוקה וכאשר ערכי צה"ל הם נר לרגליו.

רב-סמל ראשון אלכסיי אלחזוב נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה ביום כ"ה בתמוז תשפ"ד (31.7.2024). בן שלושים ושש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במעלות תרשיחא. הותיר אחריו אישה, בת, הורים ואחות.

מיטל, אחותו של אלכסיי ספדה לו: "אחי הגדול והיחיד, היית שם בשבילי מאז שנולדתי. תמיד הגנת עליי, תמכת בי והיית השותף שלי בתא המשפחתי שלנו. היית אדם טוב לב, שתמיד שם את האחרים לפני עצמו, עוזר בלי לחשוב פעמיים. הצחוק והחיוך שלך ילוו אותי תמיד. השארת אחריך ילדה יפהפייה, עם אותו חיוך שמזכיר לכולנו אותך – את האור, את החום, את השמחה. אני מתגעגעת אליך בכל יום. לעולם תישאר איתי, בלב ובמחשבות."

במלאת שלושים לנפילתו ספדו בני דודיו גרי, רומן ויסמין: "‏לושה שלנו היקר, אין מילים לתאר את העצב והכאב שבליבנו. בכל פעם שעולה המחשבה שלא נצחק איתך יותר, הלב מתכווץ מדמעות. זכינו לגדול איתך, לא רק כבני משפחה – אלא כאחים אמיתיים. היית חבר, שותף, נשמה ענקית וטהורה. תודה על כל הצחוק, השמחה והאהבה שהבאת אל חיינו. תודה שתמיד היית הראשון לעזור, להקשיב, ולחבק. היית עמוד תווך אמיתי של המשפחה – אין אירוע, מפגש או ארוחה שלא היית שם עם החיוך שלך והנוכחות הגדולה. שמרת על כולנו גם בצבא וגם בחיים עצמם. קשה לדמיין את העולם בלעדיך, כי עם לכתך הלך גם חלק מאיתנו. דבר אחד ברור – אתה תישאר בליבנו לנצח, אהוב, חסר ובלתי נשכח."

אלכסיי מונצח באנדרטת יד לשריון בלטרון.