בן אביגדור (דוד) ורבקה. נולד ביום כ"ז בתשרי תרפ"ט (11.10.1928) בלודז' שבפולין. כשהיה בן 10 שנים פרצה מלחמת- העולם השנייה על כל מוראותיה וזוועותיה. אלכס הצעיר נכלא בגטו ובמחנות-ריכוז. חייו אולי ניצלו אז משום חוצפתו לטעון באוזני הגרמנים כי הוא שוליית-מסגר - מקצוע שהיה מאוד מבוקש אצל הנוגשים. בכל סבלותיו היה הוא, הנער, חדור דאגה למשפחתו, ובייחוד לאחיו הצעיר ממנו. כן מילאה את נפשו וחיזקה את רוחו הכמיהה לעלות לארץ-ישראל. בתום המלחמה מצא את עצמו שריד יחיד למשפחתו המסועפת. הוא ארגן סביבו קבוצת נערים, שכל מגמתה היתה לחתור לחופי הארץ. ואמנם, לאחר משך-הכשרה קצר באיטליה הגיע אלכס לארץ והשתקע יחד עם קבוצתו בקיבוץ בית-זרע.

במלחמת השחרור, שהתנהלה סמוך לעלייתו, שירת אלכס בגדוד 'הפורצים' של הפלמ"ח בחטיבת 'הראל'. הוא נטל חלק פעיל בקרבות העקובים מדם לשחרור הקסטל, בפריצה הנודעת לעיר העתיקה דרך שער ציון, בהגנה על קטמון ובכיבוש גבעת-הרדאר. עלה לדרגת סמל ושירת תקופות מילואים רבות. חברו של אלכס מספר, שכאשר, נשמע ברדיו תיאור של אחת ה'סלקציות', בעת משפט אייכמן, לחש אלכס באוזניו: "אני עמדתי שם על המגרש... ילד... מי שלא חש בחייו תחושת חוסר-אונים כזאת, לעולם לא יבין, איזו זכות היא להיות מסוגל להיאבק ואף להילחם להגנת הקיום שלנו כיהודים בארץ הזאת." את הזכות הזאת מימש אלכס עד-תום.

אהבת הארץ שהעמיקה בלבו של אכלס, תוך הגנה עליה ולמען שחרורה, היתה משולבת עם אהבת הטבע, והוא עשה את החקלאות כנחלתו העיקרית - והתמחה במיוחד בהגנת הצומח בחקלאות. היה מותיקי עובדי האגף להגנת הצומח במשרד החקלאות. בתפקיד זה פרסם כ35- מאמרים מדעיים בעיתונות המקצועית, כשהבולטים שבהם: עריכת ספר 'פגעים ומחסורים בהדסים' וכתיבת הפרק - מזיקי ההדרים. כמו כן כתב את הערך מזיקי הדרים באנציקלופדיה לחקלאות כרך ג'. התמצאותו ותושייתו המקצועית בתחום הפרדסנות היו לשם-דבר, ודור של מדריכים, אנשי-שדה ופרדסנים התחנך על-פי גישתו ונעזר בה רבות.

אלכס נקטף בהיותו במלוא פעילותו המקצועית - כאשר נפגע במילוי תפקידו בעת שירות המילואים, ביום י"ב באדר א' תשל"ח (19.2.1978). בן 49 היה במותו. הובא למנוחת- עולמים באדמת כפר-מונאש, מקום בו חי עם רעייתו ושלושת ילדיו. בעזבונו הספרותי של אלכס נמצאו מלבד מאמריו, פרי עבודתו המדעית, גם יומן ושירים מלאי רגש, שכתב בשפת יידיש.