בן יחיד להוריו, נחום וחוה. נולד ביום ב' באייר ת"ש (10.5.1940) בעיר וילנה אשר בליטא. לידתו היתה בימי מלחמת-העולם השנייה; בהיותו בן מחצית-השנה הוגלו הוריו לסיביר, אביו הוכנס למחנה-עבודה ואמו שהתה אתו שם. כתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין וכשאלכסנדר הגיע לגיל שש עלתה המשפחה לארץ. אלכסנדר סיים את בית-הספר היסודי בטבעון ולאחר-מכן למד וסיים את לימודי הכיתה החמישית והששית התיכונית בבית-הספר שבקרית-עמל. אך את לימודי השביעית והשמינית למד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה ושם סיים את לימודיו וקיבל תעודת-בגרות בשנת 1958. אלכסנדר אהב את הצבא ואת החיים שבו והיה מסור לעבודתו מאד, כי בה ראה ייעוד ומקצוע גם יחד. ועם סיום לימודיו, ביולי 1958, גויס לצה"ל. אהבתו ומסירותו אלו לא גרעו מאהבתו ומסירותו לאשתו ולבתו הקטנה ולאביו. רחב- אפקים היה אלכסנדר ובכל התעניין. הוא ידע מוסיקה, ספרות, במיוחד ספרות עברית ורוסית, היסטוריה עברית וכללית; כן ידע את הספרות המקצועית הצבאית. טוב-לבו התבטא בנכונותו לעזור לכל אדם. היה מלא מרץ וחיוניות וכן היה חרוץ מאד בעבודתו. חריף היה בשכלו ובעל הגיון ישר, בעל תושייה וכושר-החלטה. את הקריירה הצבאית שלו התחיל אלכסנדר כמ"כ ב"גולני" ולאחר-מכן עלה בדרגה למפקד-מחלקה בפעולת-התגמול בתאופיק וכמפקד-פלוגה בפעולת-תגמול בשונם. הוא היה קשור לחטיבת "גולני, בכל נפשו ושאף לחזור לשם לאחר שיגמור את עבודתו כמדריך בבית-הספר לקצינים בפנימייה בחיפה ואת עבודתו בבית-הספר לפיקוד ומטה שהיה צריך להתחיל ללמד בה. במשך שנות היותו בצבא-הקבע העריצו אותו פקודיו והאמינו בו - וגם מפקדיו חיבבוהו והעריכוהו מאד וכך אירע שלפני מלחמת ששת הימים חזר ל"גולני" בלי שהיה מוצב שם - וביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), יצא לקרב האכזרי בתל-פאחר שברמה הסורית. הוא הלך ראשון ואחריו הלכו החיילים. בעת כיבוש תל-פאחר, משנשתבשה תכנית ההתקפה, אירגן קבוצת חיילים אשר לא הכיר ובראשה הסתער על היעד - אך עד למחצית היעד עלה תוך מלחמת גבורה עילאית ומול אש-האויב אך הוכרע על אחת הגדרות. הניח אשה וילדה כבת שנה ומחצית-השנה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. לאחר הקרב הועלה לדרגת רב-סרן ואף צוין לשבח "על יזמה ואומץ-לב בקרב". מפקד חטיבת "גולני" כתב במכתב- התנחומים למשפחתו של אלכס לאחר נפלו: "אלכס היווה דמות מופת של מפקד וכל אחד מלוחמי החטיבה היה מוכן להילחם שכם אחד אתו מתוך ידיעה והכרה שהוא מופקד בידיים נאמנות... רשאים אתם, בני-משפחתו, להתגאות ביקירכם אשר נפל ושתמיד היה דמות מופת בכל מקום בו שירת". במלאת "שלושים, לנפלו הוציא קיבוץ דליה את עלונו ולזכרו ולזכר חבריו בני-הקיבוץ.