בן לאה וברוך, נולד בשנת תרנ"ו (1896) בפולין, שם גדל והתחנך. הוא נישא לגוטה-טובה והשניים גידלו את ארבע בנותיהם, לאה, שרה, גאולה ומרים, על ערכי הציונות.
בשנת 1932, בהיותו בן שלושים-ושש, ניסה לעלות לארץ-ישראל בעלייה בלתי-לגלית, אולם נתפס בידי הבריטים, נכלא בכלא עכו וגורש לפולין. כשנתיים לאחר-מכן עלה בשנית עם רעייתו וארבע בנותיו. הוריו ואחיו נשארו בפולין ונספו בשואה.
המשפחה נקלטה בשכונת הצריפים (לימים קרית מוצקין), ומאז לא נטשה את ביתה חרף מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ומלחמת-העולם השנייה. באותם ימים התארגנה שמירה בשכונה, ובאופן טבעי נטל רודי חלק במשימה. רודי היה מראשוני פועלי הבניין בחברת "סולל בונה" ועיקר התמחותו בבניית תנורי שריפה מאבני שמוט.
בראשית שנת 1948, החלו חברי ה"הגנה" בבניית בית שבתאי לוי בחיפה, שנועד לשמש מתרס כנגד כדורי הערבים אשר נורו מהעיר התחתית לכיוון הדר. על-אף הפצרות רעייתו שלא יסע לחיפה, מאחר שהדבר כרוך בסכנת חיים, עמד רודי, חבר ה"הגנה", על דעתו כי לכל אחד תפקיד שעליו למלא בעת מלחמה ומשימתו, כמנהל עבודה ב"סולל בונה", לסיים במהרה את בניית בניין שבתאי לוי. וכך, ביום כ"ג באדר ב' תש"ח (4.3.1948), בעת שעשה דרכו אל בית שבתאי, נפצע רודי באורח קשה מירי צלף ונפטר מפצעיו בדרך אל בית- החולים.
בן חמישים-ושתיים היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום. הותיר אחריו רעייה וארבע בנות.
תצוגת מפה