בתם של לימור ואיתן. אלמוג נולדה ביום כ"ז בתמוז תשנ"ו (14.7.1996). אחות אמצעית למתן הבכור ולעילאי בן הזקונים.

אלמוג נולדה וגדלה ביישוב אליקים, בת למשפחה שעטפה אותה בחום ובאהבה ושמרה עליה מכל משמר. כשהחלה ללכת לגן ליווה אותה מדי בוקר אחיה הגדול מתן בדרכו לבית הספר, והשגיח עליה. היא התייחסה לאחיה הבכור ביראת כבוד ודאגה לו תמיד למים חמים למקלחת ולארוחה כשהגיע מבית הספר. בשנת 2006, כשנולד עילאי אחיה הקטן והיא בת עשר, הייתה מאושרת עד מאוד. כבר אז התנהגה כמו אימא קטנה, דאגה ושמרה על אחיה ללא הרף. האהבה ביניהם הייתה אינסופית.

הייתה ילדה יפה וחייכנית. אהבה לשחק בבובות, כשהיא משחקת את דמות המורה והבובות הן התלמידים. את שיערה החום והגולש נהגה לאסוף בסרטים עם פרחים ונוצצים. הוריה מספרים שהייתה "יפת תואר ונעימת הליכות", רדפה אחר צדק ושוויון, האמינה בטוב ואהבה את האנשים. העידו עליה שהייתה מאושרת והאירה את עולמם של הסובבים אותה.

למדה בבית הספר היסודי "קשת התקווה". מבית הספר היסודי המשיכה לבית הספר התיכון האזורי "מגידו". נערה חכמה ומוכשרת ותלמידה מצטיינת, בעלת היגיון בריא ושכל ישר, ולאורך השנים הגיעה להישגים גבוהים ביותר. למדה לבגרות מלאה והרחיבה את המקצועות אנגלית, מתמטיקה, כימיה וערבית. סיפרו עליה שכיוונה גבוה, ובנחישותה הרבה השיגה את כל המטרות שהציבה לעצמה.

מבחינה חברתית הייתה אהובה על חבריה ללימודים ועל מוריה, והפגינה חשיבה חיובית לחיים. בנעוריה הייתה פעילה ומעורבת בחיי הנוער באליקים והודות לפעילותה במועצת הנוער הייתה חלק בלתי נפרד מהקהילה. נאמר עליה שנתנה את כל כולה לכל פרוייקט ולכל משימה, ברצינות ובשקט האופייניים לה. חבריה מתארים אותה כנערה מקסימה, צנועה ואדיבה. היא נהגה לחייך חיוך גדול שובה לב ותמים, שהסתיר נפש עדינה וביישנית, "נפש שלא מרבה במילים ומרוכזת בעשייה ובמאמץ". עוד נאמר עליה שהייתה נטולת אגו והושיטה יד לכל מי שהזדקק לעזרה. לקראת הגיוס לצבא היה ברור לכולם שתשאף למצוינות ותעשה ככל יכולתה במסגרת השירות. ואכן כך היה.

ב-4.2.2015 התגייסה לצה"ל והוצבה בחיל המודיעין. היא סיימה את קורס "אורות" היוקרתי, ומפקדיה בבסיס ההדרכה תיארו אותה כחיילת מקצועית, דקדקנית ושאפתנית. התאפיינה בחיוך נצחי, בשמחת חיים ובלב ענק. קצין מהיחידה שעבד עמה ציין שתרמה תרומה ייחודית הן ליחידת הצנזורה, והן לביטחון המדינה שכל כך אהבה.

רב-טוראית אלמוג גטיה נפלה בעת שירותה ביום כ"ח בתשרי תשע"ז (30.10.2016). בת עשרים הייתה בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין באליקים. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

היא הועלתה לדרגת סמל לאחר נפילתה.

על המצבה חרטה המשפחה את הכיתוב: "מלאך, השארת חלל שאף אחד לא ימלא, כמוך יש רק אחת. זכרך גדול וחזק לעולמים".

במאי 2017, בטקס יום הזיכרון שנערך באתר ההנצחה "יד לבנים" של המועצה האזורית מגידו, הדליקו הוריה לפיד לזכרה ולזכרם של הנופלים. במעמד זה אמרה אימה: "את יודעת שלכל אדם יש תפקיד בעולם, רק אחרי שהלכת הבנו עד כמה התפקיד שלך מיוחד. פתאום ראינו איך אנשים מתקרבים, שמים את האגו בצד ובזכותך הם משלימים... רצינו לומר לך ילדתי האהובה שבלעדייך שום דבר לא חשוב, חסרונך מורגש בכל יום, שעה, דקה ושנייה... האסון הותיר אותנו כואבים".

חבריה כתבו עליה: "קשה לדבר עלייך בלשון עבר, במיוחד בשל התחושה שהייתה בך הבטחה שטרם מומשה, כמו פרח שצופים בגדילתו והוא נקטף רגע לפני שהגיע לשיא פריחתו... אלמוג, זכינו להכיר נערה מדהימה, השארת חותם בכל מקום שאליו הגעת ובכל אחד ואחת מאתנו. חסרונך כה מורגש... נמשיך לזכור אותך כמקור גאווה עבור כולנו. בשם כל חברייך, יהי זכרך ברוך".

בספטמבר 2017, ערב ראש השנה תשע"ח ולקראת יום השנה לנפילתה, נחנך במושב אליקים מגרש ספורט מקורה שנקרא על שמה, בטקס מרשים רב-משתתפים. בשלט המגרש שנושא את שמה נכתב: "אישיותה היוותה השראה לדוגמה ומופת, שלווה, ביטחון, נועם הליכות, תבונה ורגישות אין סופית. זיכרונה בליבנו לעד".

במעמד זה פנה סאלם יעקב, נציג אליקים במליאת המועצה, להורים: "... אך טבעי שננציח את אלמוג שערכיה הלכו לפניה ואשר פעלה רבות בתחום החברתי, דווקא במקום מפגש של ילדים ובני נוער".

עוד הוסיפה תת-אלוף אריאלה בן אברהם, הצנזורית הצבאית הראשית: "בשנה האחרונה, בנסיבות הכי קשות שניתן, הבנתי מהיכן אלמוג שאבה את ערך החיים שכה אפיין אותה, את השקט הכל-כך עוצמתי, את אהבת האדם והארץ... אין סימבולי יותר מלחנוך את המגרש הזה לזכרה באדמה השורשית הזו כאן באליקים, המושב שבו גדלה ונטמנה".

באפריל 2018, ביום הזיכרון, התקיים ערב מיוחד ומרגש במושב אליקים לזכרם של אלמוג גטיה ונתנאל קהלני, שני הנופלים בני המושב. במהלכו הרכיבו בני הנוער פסיפס מקסים ששיקף היטב את הדמויות הנפלאות והמיוחדות של השניים באמצעות שירה, נגינה, סיפורים אישיים מרגשים ומצגות שהציגו את תחנות חייהם הקצרים, אך הכל-כך משמעותיים.