בנם הבכור של חיה ושלמה. נולד ביום כ"ג באב תשנ"ו (8.8.1996) בבאר שבע. אח של אליעד והראל.

אלמוג גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "רמות" והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בבית הספר "עירוני ז'" בעיר. תלמיד מחונן, למד בהצלחה במגמות הסייבר והפיזיקה.

היה שובב ומלא שמחת חיים. חברותי, מוקף חברים ושופע כריזמה וקסם אישי. תמיד במרכז העניינים, אישיותו ממגנטת. "כשהייתי הולכת איתו לסופר הייתי מאבדת אותו כי הוא נהג לעצור ולדבר עם אנשים" סיפרה אימו. מגיל צעיר התחבר לעולמות המחשבים, הפגין סקרנות וגילה מיומנות בתחום. מאימו, מורה לאנגלית במקצועה, ביקש שתקריא לו מדריכים לתכנות ופעל על פי ההוראות.

בעל ביטחון עצמי גבוה, תחרותי והישגי מאוד, נחוש תמיד להיות במקום הראשון, שאפתן ומכוון מטרה. בורך בחוש הומור מפותח, אהב לצחוק ולהצחיק. נהג לקרוא לסובביו בשמות חיבה והם כינו אותו "מוגי". בעל אופי שטותניקי, זורם ופתוח, ללא גינונים אך ידע גם להיות רציני ומרוכז כשנדרש לכך. ראה את הטוב באנשים ומטבעו היה סלחן ונעים לבריות. תרם בנדיבות, ברוחב לב ובצניעות, וכך רק אחרי נפילתו נודע למשפחה שתרם בהוראת קבע לעמותה המכינה כריכים לילדים.

היה קשור מאוד לבני משפחתו ונהנה מקשר קרוב עמם. נהג לקרוא לאימו בשם החיבה - "אומג'אלמוג", והם חלקו קשר מיוחד שכלל שיחות נפש רבות על כל נושא שבעולם בפתיחות ובנועם. את אביו החשיב כחבר ונהנה מאוד מזמן איכות עימו. כאח בכור, דאג לשני אחיו, ביקש לגונן עליהם ולתמוך בהם. היה קשור מאוד לכלב המשפחה – מייפל, וקיווה לצרף כלב נוסף מסוג האסקי סיבירי לביתם. אהב כלבים וחלם ביום מן הימים להקים חווה בה ירוצו כלבים חופשיים ומשוחררים.

אלמוג יצר חברויות בקלות והיה חלק מחבורה של עשרים חברים קרובים עימם נהג לצאת ולבלות במסיבות ובברים שכה אהב. היה איש שיחה ומקור לעצה טובה ולצחוק והנאה לכל אחד מהם. "אלמוג היה כל כך שונה בנוף, סיפק השראה וביטחון, המלאך השומר שלנו... האהבה והקבלה שלו את העולם ואת האנשים בו יצרה הרמוניה מוחלטת סביבו" סיפרו אוהביו. נהנה מאוכל טוב וערך "ניסויים קולינריים", כלשונו, במטבח ביתו עם אימו. השניים נהנו לנסות יחד מתכונים חדשים, משפרים, טועמים וכך הלאה עד שהתוצאה ערבה לחיכם.

ביום 20.9.2015 התגייס לצה"ל והוצב לשירות ביחידה 8200 של חיל המודיעין. עבר בהצלחה הכשרה לתפקיד תוכניתן ושימש כתומך בצוות התפעול של אחת מהמערכות בהן עושים שימוש בחיל. מקצועי, יסודי ורציני למד לעומק את כל רזי המערכת, ושימש מקור ידע עבור חיילים שהתגייסו רק מספר חודשים אחריו. שאף להתפתח וחתר להתקדם לתפקיד מפַתח תוכנה במערכות הליבה של החיל. לא חשש מעבודה קשה, חקר, למד ושאל שאלות על מנת להתמקצע ולהיות הטוב ביותר שניתן.

בזכות יכולותיו יוצאות הדופן, הצטיין בתפקידו ונבחר באופן טבעי לשמש כממלא מקום ראש צוות לתקופה בת מספר חודשים. ביצע את התפקיד בהתלהבות וביראת קודש והוביל מספר מהלכים מוצלחים, זכה להערכה בקרב פקודיו ומפקדיו ואלו ייעדו אותו לצאת לקורס קצינים ולהשתלב בדרג הפיקודי בחיל.

לצד תרומתו המקצועית, היה גורם משמעותי בהיבט החברתי ובהווי המחלקתי, סיפרו חבריו: "כניסתו למחלקה חוללה שינוי משמעותי לטובה. הוא שימש הדבק המאחד בין כולם. בימים שנעדר, הרגישו ישר בחסרונו, ובימים שהגיע, לא היה משעמם או שקט, הרגישו בנוכחותו. תמיד דאג לאווירה, לשמחה, צחוקים ואושר בסביבתו... חי את הרגע, חשב איך להפוך כל סיטואציה ליותר כיפית, יותר קלילה, תמיד חיפש איך לעשות מהלימונים לימונדה".

נודע בקרב חבריו כמי שתמיד חם לו, אהב להקפיא את החדר והחזיק מעיל דובון עבור אלו בסביבתו שהיה להם קר. האנקדוטה שחזרה על עצמה בפי חבריו הייתה כי הוא מנהל רומן עם המאוורר שבחדר, שנקרא בפיו "אליזבת", וכך סיפרו: "בקורס תכנות לאלמוג היה רומן, כולם במחזור ידעו עליו, הרי כל יום בשעה הראשונה במערכת נהג ללכת לחדר סגל לפגוש את אהובתו – אליזבת... מי שמכיר אותו בטח כבר הבין במה מדובר: אליזבת הייתה המאוורר מהחדר סגל, עליה חתם בתחילת כל יום בקיץ וממנה נפרד (מזדכה) בסופו עד הפעם הבאה - היום שלמחרת".

במהלך שירותו הצבאי חש ברע, התברר שחלה במחלה קשה והחל לעבור טיפולים למיגורה. משפחתו וחבריו ליוו אותו ותמכו בו לאורך כל הדרך.

הוא שמר על גישה אופטימית וחיוך לאורך הטיפולים שעבר, נחוש לחזור לשגרת חייו ולשירות. מלא מוטיבציה ורצון לשמר שגרה ותכלית, המשיך במלאכת התכנות מביתו, ממחשבו האישי, וביקש ממפקד היחידה לקבל עמדת עבודה מסווגת בבסיס הקרוב לביתו בבאר שבע כדי שיוכל להמשיך לעבוד בין הטיפולים. תפקידו הצבאי איתגר אותו ויצק בו תוכן ומשמעות, היה חדור מוטיבציה להוכיח את עצמו ולתרום ככל יכולתו לצוות ולמחלקה גם בעת התמודדותו עם המחלה. כן שאף להמשיך לשירות קבע בחיל.

סמל ראשון אלמוג לוי (פתחי) נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ד באלול תשע"ח (25.8.2018). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אלמוגי שלנו, אתה תמיד איתנו!"

כתבה חברתו: "אהוב שלי, על מי שהיית אני יכולה לדבר חיים שלמים אבל מי שלא הכיר אותך לא יבין דבר. המילים נגמרות כשצריך להסביר את גודל הגעגוע שרק מחמיר, את גודל הכאב, את החוסר בך ששובר מבפנים, מרסק.

מוג, עבר כל כך הרבה זמן, הרבה דברים קרו כאן ואין יום שעובר בלי שאני רוצה שתהיה לצידי, כבר שלוש שנים שאני מחפשת אותך באנשים, מחפשת מישהו שיזכיר אבל אף אחד לא דומה לך אפילו לא קרוב.

אלמוג שלי, אתה לנצח תלווה אותי כל יום בכל דרך. אתה תמיד בלב שלי, חבר נפש שלא אשכח לעולם".

חברו לשירות כתב: "חבר אמת שעזר לי ברגעים הכי קשים ואני אתגעגע אליו בכל יום שעובר. הוא גרם לי להיות בן אדם יותר טוב, יותר מכיל ויותר רגוע ואני כל יום מנסה להזכיר לעצמי את זה. תודה על הכול".

חבר נוסף כתב: "אלמוג הוא מסוג האנשים שגם אחרי שהם כבר לא פה, ההשפעה נשארת והם שם, ברקע המחשבות, בחלומות.. זכינו שהכרנו אותו, אנחנו לנצח נתגעגע. זכינו שליווה אותנו".

להנצחתו קעקעה אימו חיה את הכינוי שהעניק לה "אומג'אלמוג" על ידה.

אליעד אחיו התגייס בעקבותיו ליחידה 8200.

על אחד מקירות בית המשפחה צייר דודו של אלמוג עץ, ועל ענפיו תלו חבריו הרבים תמונות שלהם איתו, כמחווה לכך שנהג לכנותם "אחים".

להנצחת אלמוג הקימו משפחתו וחבריו מיזם בשם "אלמוגים של תקווה". הם כתבו: "המוטו של המיזם הוא - הופכים את העולם למקום טוב יותר. אלמוג אהב אנשים טובים והקיף את עצמו גם בכאלה. חבריו מאוד שונים אחד מהשני אבל מה שמאפיין את כולם כולל את אלמוג זה הלב הטוב שלהם. חבריו מהבית והבסיס מגיעים מעולמות שונים לגמרי אבל כל מגוון האנשים מלא באנשים טובים.

אלמוג אהב את החיים, אהב אנשים ואהב כלבים - זה ממצה את מי שהוא היה".

בדף הפייסבוק של המיזם נכתב: "מתוך האובדן הגדול, זכינו להיות מוקפים במשפחה אוהבת, חברים מדהימים ואנשים יקרים העוטפים אותנו בחום ומעניקים לנו תקווה. אתם מהווים עבורנו מקור להשראה והחלטנו להקים מיזם מתוך רצון שיהפוך לעמותה פעילה ותורמת הנקראת 'אלמוגים של תקווה', במסגרתה אנחנו שואפים לעשות מחוות שונות, פעולות קטנות של אהבה ותשומת לב במטרה להעלות חיוך על פני אנשים, בדיוק כפי שאלמוג העלה חיוך על פני הסובבים אותו.

אנו מאמינים שניתן לעשות שינוי אמיתי ולבסס קיום יומיומי תוך התחשבות באחר ומתוך אמונה בטוב האנושי... אנו מאמינים שהמון מחוות קטנות יצטברו לכדי טוב גדול". במסגרת פעילות המיזם, ביום המעשים הטובים שנת 2021, חילקו חבריו של אלמוג פתקים להעברת מעשים טובים הלאה בשמו ולזכרו.

אלמוג מונצח באתר ההנצחה ברשת לחללי קהילת המודיעין ובבסיס המודיעין בגלילות. כן הוא מונצח בתיכון עירוני ז' בבאר שבע שבו למד, שם ציירו חבריו ציור קיר גדול הנושא את הכותרת "אלמוגים של תקווה" וחתמו עליו "החברים של אלמוג".