בנם של עליזה ודוד. נולד ביום כ"ט בשבט תשס"ב (11.2.2002) בירושלים. אח קטן לגל, מור ורועי.

בהיותו בן שמונה עברה משפחתו לגור במוצא עילית. הוא למד בבית הספר היסודי "בית הכרם" ובתיכון "ליד"ה" – "בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה", שניהם בירושלים. ילד מקסים, חכם וסקרן, בעל לב זהב וחיוך כובש.

מגיל קטן אלעד גילה רגישות, תבונה ובגרות. הוא התנהל בשקט, בנינוחות ובביטחון, כשהוא מחובר לעצמו ולעולמו הפנימי העשיר, משרה אופטימיות ורגיעה. כמי שהוא בעל עמוד שדרה חזק ויציב היה נאמן מאוד לעצמו ולערכיו, לא חיפש לשאת חן או לרצות אחרים וזכה להערכה רבה מצד חברים, מורים, מאמנים ומפקדים. לצד הבוגר והשקט שלו התלווה גם צד שובב, שטותניק, מצחיק ומלא שמחת חיים. הוא כבש לבבות רבים, היה מוערך, אהוב מאוד ומוקף תמיד בחברים.

אלעד החל לשחק כדורסל בכיתה ג', שיחק בנבחרת הכדורסל של התיכון ושיחק גם בקבוצת "הפועל ירושלים". כמו בכל מעגל אליו נכנס, גם בנבחרות התגלה כמנהיג טבעי וידע לסחוף ולהוביל את כל מי שסביבו. בנבחרת הכדורסל של התיכון קיבל את הכינוי "קפטן הספסל", שכן גם כשלא שיחק, ידע להלהיב את חברים שהיו על המגרש, להרים את המורל ולחבר בין כל השחקנים.

מדי פעם התלווה לאביו, דוד, ושיחק כדורסל איתו ועם חבריו. אחד החברים סיפר: "אלעד היה שחקן מוכשר עם יד טובה, שליטה מצוינת בכדור, חזק ומהיר – בקיצור, אחד שלא פשוט לשמור עליו... הכי אהבתי אצלו את קור הרוח, את רוח הספורטיביות והיכולת להכיל מצבי לחץ... אני, שמבוגר ממנו בעשור פלוס, למדתי ממנו, מהילד הזה, איך צריך לשחק את המשחק – בחדווה ובתשוקה בו-זמנית".

תחומי העניין שלו היו רבים ומגוונים וכללו, בין היתר, ספרות, פילוסופיה, פיזיקה, מוזיקה, פסיכולוגיה, אימון גופני, בישול ואפייה. בנוסף ניגן על גיטרה, בעיקר חשמלית, ואף יצר מוזיקה אלקטרונית. את הזמן שנותר בילה עם חבריו הרבים, עם בני משפחתו ועם בת זוגו, עמית.

מהצד, נראה היה שהוא מצטיין בכל מה שהוא עושה, כמעט ללא מאמץ. בפועל, ההשקעה והעבודה הקשה היו חלק מדרך חייו, אך לא מתוך מקום של מאמץ וסבל אלא מתוך יסודיות וחדוות עשייה. הוא גילה סקרנות עצומה לעולם שסביבו, אהב לאתגר את עצמו ובזכות יכולת אוטודידקטית גבוהה, העמיק בכל תחום שעניין אותו ולמד אותו מכל כיוון.

כך, למשל, כשרצה יום אחד להעשיר את יכולות הבישול שלו ולהכין בשר במעשנה, החליט ליצור אחת בעצמו. הוא קרא מאמרים, צפה בסרטונים ואחרי שקיבל את המידע הדרוש, יישם את מה שלמד: השיג חבית מתאימה, ניקב בה חורים לאוורור ולשליטה בטמפרטורה, בירר מה יהיה הנתח המדויק שיתאים לעישון ורכש את כל הכלים הנלווים כמו מדחום, קרש חיתוך ועוד. פעמים רבות נהג כך ובחר בדרך הארוכה והמאתגרת, כי בסופו של דבר היא זו שהניבה לו סיפוק רב יותר.

החלום להיות לוחם בצבא ליווה אותו מגיל צעיר. בספר הזיכרונות של כיתה י"ב כתב עליו חבר לכיתה: "ששון, אחד היחידים לדעתי שמבין את המשמעות מאחורי חייל קרבי ומוכן לתת הכול להגנת המדינה".

כשהיה בתיכון, התחיל להתאמן לקראת הגיוס ועשה זאת, כדרכו, ביסודיות ובטוטאליות, כשהוא חושב על כל היבט אפשרי. הוא גייס חבר לאימוני ריצה משותפים וחבר נוסף לאימוני כוח, מילא תיק באבנים וטיפס איתו בעליות ליישוב. גם בזמן השירות הצבאי הציב לעצמו מטרות ועקב בשיטתיות אחר התקדמות האימונים.

אלעד דרש מעצמו הרבה, ידע בדיוק מה הוא רוצה וגילה מחויבות וכוח רצון אדירים. הוא היה כן וישיר, בעל חוש צדק מפותח ויכולת הבעה מעולה, ולא חשש לומר את דעתו מול כל אדם. לא פעם נהנה להתווכח ולנהל דיונים דווקא עם אנשים שחשבו אחרת ממנו. במהלך הדיון, הביע את עצמו בנחרצות ובחדות, אך ידע לסיים כל דיון ברוח טובה, גם אם לא הושגה הסכמה, והתנהל מול כל אדם בכבוד ובענווה.

מעולם לא הלך אוטומטית עם הזרם, אלא חשב, שאל שאלות, רצה להבין את משמעותם של דברים ולוודא שהם עומדים בקנה אחד עם סולם הערכים שלו. מפקדו סיפר על כך שאף במהלך הקרב הוא ידע לשמור על קור רוח ועל חשיבה עצמאית שאפשרו למנוע ירי דו-צדדי.

המשפחה הייתה חשובה לו מאוד, הוא היה מחובר להוריו ולאחיו ומאוד העריך אותם. תמיד גרם לסובביו להרגיש טוב עם עצמם, לא הסתכל על תכונות שליליות ושאף לראות את הטוב בכל אדם. הוא ידע להיות חבר, היה מוכן לצאת מגדרו למען חבריו, והאמין שהם היו עושים את אותו דבר למענו.

ב-14.1.2021 התגייס לצה"ל. לנוכח נתוניו הגבוהים הוא נקרא לקורס טייס, אך תשוקתו האמיתית הייתה להיות חייל קרבי, הוא שאף להיות חלק מצוות ולהרגיש את הרעות את אחוות הלוחמים שעוברים יחד את הרגעים הקשים והמאתגרים ביותר. לאחר כחצי שנה נשר מהקורס, ושמח מאוד כששובץ ליחידת הקומנדו "אגוז".

מפקדיו וחבריו לצוות העריכו אותו מאוד, סיפרו שהיה לוחם אמיץ, נבון, בעל ידע רב, ומעל לכול חבר טוב, שתמיד שם את האחר לפניו. במסע המסכם נפצע ברגלו, אך לא הסכים לעלות על אלונקה כדי לא להכביד על חבריו, והעדיף לצלוע ולסבול מכאבים עד סוף המסע.

במהלך השירות מילא תפקידים רבים במקביל, שהצריכו ממנו יכולות מגוונות. הוא שימש כנגביסט – לוחם המשתמש במקלע כבד מסוג "נגב", תפקיד הדורש יכולות פיזיות, נחישות והליכה בראש הצוות במוכנות מלאה לכל מצב. כמו כן, שימש כמתשאל, ונדרש להתנהל מול אוכלוסייה אזרחית, לשלוט בשפה הערבית ולגלות רגישות ויחסי אנוש מעולים. הוא ידע בדיוק מתי להיות קשוח ומתי לנהוג ברכות כדי לקבל מידע או שיתוף פעולה, והצליח לשבור את הקרח ואפילו לצחוק עם המתושאלים, גם בסיטואציות מורכבות כמו תשאול קרובי משפחה של עצורים. בנוסף, שימש גם כרכז מודיעין, חבלן ופורץ, ואת כל תפקידיו ביצע בהצטיינות.

כיוון שהצטרף ליחידה אחרי חצי שנה בקורס טייס, היה בעל פז"ם רב יותר ועם תאריך שחרור מוקדם משל שאר הצוות. מתוך תחושת רעות ומסירות, החליט להאריך את שירותו במספר חודשים כדי להשתחרר יחד עם חבריו. ביום ראשון, 8.10.2023, היה אמור להיכנס באופן רשמי לשירות קבע.

אחרי השחרור, תכנן ללמוד רפואה, שאף לתרום ולעזור בכל מקום שיידרש וחלם לראות את החיוך על פניהם של מטופליו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אלעד והצוות שלו היו ביהודה ושומרון בסוף השבוע, ועם פרוץ המלחמה הוקפצו מיד למוצב "כיסופים", שהותקף על ידי עשרות מחבלים. הם הגיעו למוצב, מעטים מול רבים ואלעד בחוד הצוות כ"נגביסט". הקרב נמשך שעות ארוכות. הם עברו מבנה-מבנה עד שטיהרו את הבסיס כולו, והצילו את כל העשרות ששהו במקום, כולל בני משפחות של מפקדים.

אלעד לחם בגבורה ובערנותו, הצליח גם למנוע ירי דו-צדדי. בסביבות השעה 17:30, כשהכוח כבר היה בשלב האחרון של טיהור הבסיס, ירה לעברם מחבל שהסתתר על גג אחד המבנים. אלעד, שרץ לסייע לאחד מחברי הצוות, נורה ונהרג. איתו נהרגו חבריו רב-סמל יונתן סביצקי ורב-סמל עמית פלד.

סמל ראשון אלעד מיכאל ששון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

ליז, בת דודתו, כתבה: "הפכת למדריך, דוגמה לחיים... למדתי ממך שתמיד צריך לחיות בידיעה שבאנו לעולם מסיבה כלשהי, בדיוק כפי שחשבת: החובה לחיות למען הזולת, לרצות בטובת הזולת ולקיים באמת את המצווה שעשית כל כך טוב ובשלמות: 'ואהבת לרעך כמוך'. עד כמה היה חשוב לך לעזור, לשמח אחרים, לשאת בעול האחר... לתת את העצה הטובה ביותר, להילחם עבור האחר ולרצות את החיוך של האחר תמיד".

"זכורה לי סיטואציה שמשקפת אותו מעולה", כתב חברו, טל, "היינו בטיול שנתי בכיתה ח' וכולם ניסו לתפוס מקום לישון בו במרכז וליד כולם. ואז ראיתי אותו מתמקם בצד. אומר לי משהו בסגנון של 'למי אכפת'... כל כך שלם, כל כך מעל הילדותי, ומחובר למציאות ולמה שנכון, חשוב ובאמת בעל משמעות.... אלעד חי חיים מלאים. חיים כמו שנכון לחיות אותם. גם לאחר שמונים שנים אנשים לא מגיעים להבנות שאליהן הגיע בעשרים וקצת".

חברתו עמית שוסטק ספדה לו: "מודה לך על הזכות הענקית להיות בת הזוג שלך, על כל רגע שחלקנו, על שקיבלת בי הכול בחמלה, על שגרמת לי להרגיש מהי אהבה באופן מלא וטהור. תודה לך על שעשית אותי מאושרת" .

אלעד מונצח באתר הזיכרון של המועצה האזורית מטה יהודה.

בספריית תיכון "ליד"ה", שבו למד, הוקמה פינת הנצחה ובה ספרים שאהב לקרוא ושהשאיל לחבריו, עם הקדשות שכתבו לאחר נפילתו.

מכון "קרוספיט חיפה", בו נהג אחיו רועי להתאמן, ערך "אימון גיבורים" שהוקדש לאלעד.

אתר לזכרו הוקם תחת השם thisiselad ובו תמונות, זיכרונות וסיפורים מתחנות חייו השונות.

עמוד לזכר אלעד נפתח באתר memoriz.plus.