בן מרים ורפאל. אלעד חי נולד ביום י"ח בתמוז תשמ"ג (28.6.1983) בנהריה. ילד שני למשפחה בת ארבעה בנים. אח של חיים, ליאור ויקיר-ניסים.

אלעד היה תינוק מקסים, בהיר, חייכן ורגוע. הוריו מספרים כי תבונה מיוחדת ניכרה בו כבר בגיל הרך. כשהיה בן שלוש אהב מאוד לשמוע את הסיפור "פטר והזאב", בעת קריאת הסיפור נהג לדקלם את כל חלקיו בעל פה וידע בדיוק מתי להפוך את הדף. הייתה בו נוכחות מרגיעה שהילכה קסם על בני משפחה וחברים, אשר ביקשו לשהות במחיצתו ולטפל בו בכל הזדמנות. הוא היה ילד שליו, בעל עולם פנימי עשיר ויכולת להעסיק את עצמו מבלי להפריע כלל לסובבים אותו.

גדל והתחנך בעכו, למד בבית הספר היסודי "אשכול" בעיר. לאחר בית הספר היסודי המשיך לחטיבת הביניים "עלייה שנייה". בכל שנה סיים כתלמיד מצטיין כיתתי ושכבתי, והתבלט ביכולתו הלימודית, בנועם הליכותיו ובנימוסו הטבעי. היה אהוב על מוריו וחבריו ללימודים. האם מרים מספרת כי בבית הספר הייתה ידועה כ"אימא של אלעד", במקום בשמה הפרטי. עם סיום חטיבת הביניים המשיך לתיכון "אורט דרסקי" בעכו. גם בשנים אלה היה מצטיין כיתתי, שכבתי ובית-ספרי. הבית תמיד היה מלא בחברים שהקיפו את אלעד, שהיה מעורב בכל פעילות חברתית. חבריו נהגו להתייעץ עמו ולשתף אותו במה שקורה להם.

בנוסף להצטיינותו בלימודים, אהב לקרוא ולהעשיר את ידיעותיו בתחומים שונים, והיה מוכשר בכתיבת שירים בחרוזים ובנגינה על קלידים. הוא נהג להכין קלטות שמע עבור אחיו הצעיר, שעליהן היה מקליט את עצמו מספר סיפורים. התעניין מאוד בכדורגל והיה אוהד אדוק של קבוצת מכבי חיפה. הוריו מספרים כי באחד מחגי פורים אף התחפש לשחקן הקבוצה ראובן עטר.

עם הגיעו לגיל מצוות הוא התחזק בדת והחל, בהדרגה, לשמור מצוות. למד תורה והלכות בעזרת נסים, סבו מצד אביו, שהדריך וכיוון אותו בתהליך. אלעד היה מגיע לבקר את הסב בקביעות והם נהגו ללמוד יחד. כשהתבגר המשיך ללמוד תורה והלכות לעומק, ותוך תקופה קצרה יחסית רכש ידע נרחב ביהדות ובהלכות הדת.

אהבתו של אלעד לידע וללמידה השתלבה עם ההבנה והאנושיות שבהן נהג בכל מי שפגש, כיאה לציטוט מהמשנה: "הִלל אומר, הֱוֵי מתלמידיו של אהרֹן, אוהב שלום ורודף שלום..." (אבות א', י"ב). על בגרותו הנפשית וגדלות הרוח שלו מספרת חברת ילדות, לירון: " ... הוא היה סמל ומופת לבגרות ומסירות שאין כמותה לאנשים בגילו. תמיד היה בראשו ובנפשו כמה שנים מלפנינו, ואנחנו ראינו בו מופת לדברים שאולי, אם יתמזל מזלנו, נגיע אליהם, עם חצי מהתבונה שלו ורבע מהענווה המפורסמת שלו ..."

לקראת גיוסו לצבא, אותר אלעד לתהליך המיונים המורכב והארוך של מסלול "תלפיות" היוקרתי. הוא עבר את המיונים בהצלחה וביום 16.7.2001 התגייס לחיל האוויר, למסלול שכלל הכשרה צבאית ואקדמית במקביל. לאחר כשלוש שנים וחצי סיים תואר ראשון בפיסיקה ומתמטיקה מטעם האוניברסיטה העברית, סיים גם קורס קצינים וקיבל דרגת סגן.

סגן אלעד שובץ לחיל הים, הוצב בפרויקטים ייחודיים בהם הצטיין בתפקידים שונים, וכעבור שנתיים התקדם לדרגת סרן. מפקדו סגן-אלוף שרון מספר עליו כאדם נעים הליכות, דמות לחיקוי, בעל אמונה טהורה ושלמה שהאמין תמיד בכוחה של התפילה.

במהלך שירותו הצבאי הכיר אלעד את שולמית. השניים היו לזוג והתחתנו בשנת 2006. בתחילה גרו בקריית אונו ולאחר מכן עברו להתגורר בעיר אלעד, לאור רצונם להקים את ביתם בדרך התורה והמצוות. בשנת 2007 נולד בנם הבכור אופיר-רפאל. הייתה זו התקופה המאושרת ביותר בחייו של אלעד, שמגיל צעיר חלם להקים בית ומשפחה.

כשנה לפני השחרור משירות הקבע, התגלה כי אלעד נושא גידול סרטני נדיר. תוך זמן קצר הוא אושפז בבית החולים תל השומר לסדרת טיפולים, שבמהלכה נקבע כי הוא זקוק לתרומת מח עצם דחופה. אחיו הצעיר ליאור נמצא כתורם מתאים והניתוח עבר בהצלחה. לאחר כחודשיים שבהם הצליח אף לשוב לשגרה חלקית בשירות הקבע בחיל הים, חלה הרעה במצבו והוא נאלץ לשוב לסדרת טיפולים אינטנסיבית וארוכה. בני המשפחה והחברים מספרים כי גם ברגעים הקשים ביותר שזימנה ההתמודדות עם המחלה, המשיך להוות מקור כוח ואמונה לסובבים אותו. מתוך תפילה שכתב אלעד, אותה הקפיד לקרוא במהלך השנה האחרונה לחייו: "הודיעני ה' את דרכיך והדריכני באמיתך. עזור לי להיות יהודי כפי שאתה רוצה שאהיה. שומר תורה ומצוות, עוסק בגמילות חסדים, בלימוד תורה, צנוע, עניו ופשוט קשה לכעוס ונוח לרצות, נעים ונוח עם הבריות, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה..."

רב-סרן אלעד חי חורש נפל ביום כ"ו בתמוז תש"ע (8.7.2010) בעת מילוי תפקידו. בן עשרים ושבע בנופלו. הותיר אישה ובן, הורים ושלושה אחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. על מצבתו כתבו בני משפחתו: "'צדיקים, אפילו במיתתם קרויים חיים'. אלעד-חי, הולכים בדרכך וממשיכים מורשתך".

שולי, אלמנתו של אלעד, ספדה לו: "... לפני קצת יותר מחמש שנים נקשרו הנשמות שלנו זו בזו. לא ידענו את נפשנו מרוב אושר ... כולם הכירו אותך בתור אלעד החכם, היפה והמוכשר, ורק אני, בחסדי שמיים, זכיתי להכיר אותך כפי שלאחרים לא הייתה הזכות: חבר אמת, שותף אמיתי, בעל מסור להפליא ואבא חם ואוהב ... גם בימים הקשים הארכת בתפילותיך ואני ידעתי כי בתוכן שזורות רשימות ארוכות של שמות כל החולים ששוכבים סביבך וגם כאלה שאת שמם שמעת בחצי אוזן ... היום אני מחזירה לבורא עולם מחצית מנשמתי ומודה לו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי: חמש שנים בהן ניתנת לי למשמרת יקרה. ומבקשת ממנו שישמור אותך מכל משמר במקום הראוי לך. ומבקשת ממך, אהוב שלי, שתשגיח מלמעלה עלי ועל המתנה הנפלאה שהשארת לי למשמרת. נאהב אותך תמיד".

האב רפאל ספד לבנו: " ... עכשיו, אלעד אהובנו, שקט בבית. כולם לנו אומרים, שעכשיו טוב לך. שעכשיו אתה צוחק, שאתה רגוע. האמנם, אלעדי? בבקשה ספר לנו. כי אם אכן כך, נוכל גם אנו להירגע - ולו במעט. בשבעת הימים האחרונים, אלעדי, פקדו אותנו מאות אנשים. אלפי אנשים שהכירוך ועוד רבים שלא הכירוך, אבל ידעו את אישיותך ... עליה כה דובר: זכה, טהורה, עדינה אך עוצמתית, מגובשת, שלמה, ענווה, מוסרית. מוסרית כל כך! ... הלב, אלעד, אולי שבור, אבל הרוח - הרוח לא. היא חזקה. היא חזקה בשבילך. בשביל לזכור אותך. לא לשכוח אותך לעד ... אם כך, נשמה שלנו, נוח על משכבך בשלום. אני מעריץ אותך, אלעד! אני מצדיע לך, אלעד!"

סגן-אלוף שרון, מפקדו של אלעד, ספד לו: "אלעד, אלעד חי. קשה הפרידה ממך היום, למרות שבסתר נפשנו היינו מוכנים לה ... ארבעה עשר חודשים מאז התחיל המסע המפרך הזה, מסע שהגיע היום לסופו. כל כך הרבה דברים למדתי ממך בתקופה זו. על הדברים המהותיים של החיים ... כל ישיבה איתך במחלקה, גם אם נראתה כשיחת חולין, היה בה שיעור מאלף. למדתי ממך כי אין תוחלת לרחמים עצמיים. לא אמרת מילה שביקשה רחמים. להיפך, דחית חמלה מכולנו ואתה זה שחיזקת אותנו ... אלעד - כל כך הרבה נתת וכה מעט הסכמת לקבל. אני אומר לך שזכיתי להיות מפקדך. מה שלמדתי ממך יהיה זיכרונך אצלי לעולם ... "

ספד לאלעד יקיר ניסים, אחיו הצעיר: "אלעד אחי היקר, כמה אהוב אתה עליי ... אתה שעזרת לי בכל האפשר, שהיית חכם וצדיק. היית אדם עילאי ונפלא. אשר ידיעותיך לא ראו סוף, נבון ואמיץ ללא חת. היית כה גיבור במאבקך נגד המחלה האיומה והנוראה. עכשיו שמור עלינו משם, ממנוחות גן העדן. אותך אוהב עד סוף ימיי".