בנם של רחל ואליהו. נולד ביום ז' בתשרי תשנ"ט (26.9.1998) בקריית ארבע. אח לחמישה – ראובן, שי, הלל, שיראל ותפארת.

אלקנה יהודה גדל והתחנך בקריית ארבע, למד בתלמוד תורה "מערת המכפלה" ובישיבת "יתק"א" (ישיבה תיכונית קריית ארבע), בהמשך עבר ללמוד בתיכון "אמי"ת טכנולוגי דתי" בירושלים.

נער שקט ונעים, שנון, כריזמטי ואהוב על חבריו, בעל חיוך כובש, עיניים גדולות וטובות ופנים מאירות, שופעות אהבה וחום.

מורותיו בתיכון סיפרו: "היה חשוב לו לברר, לבדוק ולחפש משמעות עמוקה על מנת לחיות חיים בעלי ערך, והכול בחינניות עצומה ובדרך ארץ".

מגיל צעיר ראה באוכל דרך לגעת ולחבר בין אנשים, ואהב מאוד לבשל ולארח. בתקופת התיכון, עבד אחרי שעות הלימודים במסעדה בשוק "מחנה יהודה" בירושלים.

לקראת סיום לימודיו החליט אלקנה לעשות הכול על מנת להתגייס ולשרת בתפקיד קרבי ומשמעותי. בבקשה שהגיש, כתב: "הסיבה שאני רוצה להתגייס לצה"ל היא כי אני מאמין, וכך תמיד חונכתי, שכל אדם מוכרח לתרום את חלקו למדינה. אני מרגיש שאני חב למדינה עוד יותר מכולם מכיוון שאני גר בקריית ארבע, אני רואה כל יום כיצד חיילים מקריבים את שנותיהם הטובות למעני ולמען משפחתי. עוד בתור ילד תמיד חלמתי על הרגע בו יגיע תורי לתרום ולתת מעצמי למדינה. לעם שלי".

בסופו של דבר, הצליח לקבל את מבוקשו. ב-2017 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". הוא היה לוחם מקצועי, מלא מוטיבציה וגאווה, ומילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

אחרי השחרור עבד באבטחת אישים באפריקה ותוך מספר חודשים קודם לתפקיד המאבטח הראשי.

כשחזר לארץ, עבר להתגורר ברמת גן והתחיל לעבוד במסעדה בתל אביב במטרה להתמקצע בתחום המסעדנות. חלומו היה להפעיל "פודטראק" – כלי רכב המשמש כמטבח נייד – להסתובב איתו בין בסיסי צה"ל ולחלק אוכל לחיילים. תמיד נהג לומר: "אני רוצה לעשות אוכל טוב, לעשות שמח לאנשים ועל הדרך לעשות גם חסד", והוסיף: "החיוך של הסועד שווה הכול, כשאני נותן לו משהו לאכול".

אהבת האדם בערה באלקנה וניכרה בכל מעשיו. הוא לא הפסיק לעזור, לתת לאחרים ולהתנדב, ועשה הכול בשקט, בפשטות ובצניעות, בלי לדבר יותר מדי ובלי לחפש הכרה על מעשיו.

שמחת החיים שלו הייתה מדבקת, וכך גם החיוך שלו. לכל אדם שפגש התייחס בנועם ובכבוד, ומעל לכול כיבד ואהב את הוריו, דאג ועזר להם ככל שיכל. הוא היה חבר אמת ואיש משפחה למופת, תמיד ידע להיות שם עבור קרוביו, להקשיב, להרגיע ולתת עצה טובה. בנוסף, היה דוד נפלא לאחייניו, שאהבו והעריצו אותו, ראו בו את הדוד הכי מצחיק ומגניב וקראו לו "אלקלונה-פארק".

בתחילת 2023 הכיר את ליאור, ובין השניים ניצתה אהבה גדולה. "היא מילאה את חיי באור", נהג לספר עליה, ושאף לבלות איתה בכל רגע פנוי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, אלקנה לבש מיד מדים, לקח ציוד ויצא דרומה. הוא שירת כלוחם בגדוד 8202 של חטיבה 261, לחם תחילה ביישובים שהותקפו על ידי מחבלי החמאס ובהמשך לקח חלק במשימות שמירה במרחב הגדר ובפשיטות מבצעיות לשטח הרצועה.

הוא לחם במשך חודשים ארוכים באומץ, בגבורה ומתוך תחושת שליחות עמוקה. במהלך הלחימה סבו נפטר בצרפת, ולמרות ששוחרר לצאת ללוויה, בחר להישאר עם הצוות שלו ולהמשיך להילחם, מתוך מחויבות לחבריו ולמשימה.

ביום שני, 22.1.2024, השתתף בפעילות מבצעית של הגדוד באזור מחנה הפליטים אל מועאזי שבמרכז הרצועה. במהלך הפעילות הגיח מחבל ממרחק וירה טילי RPG לעבר הכוח ולעבר הטנק שאבטח אותו. אלקנה נהרג במקום, ואיתו עשרים לוחמים נוספים.

רב-סמל אלקנה יהודה ספז נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

אחיו הגדול, ראובן, ספד לו: "תמיד האמנת בעבודה קשה שנעשית בשקט ובצנעה... תמיד עמדת גבוה, חזק ונחוש, האיש עם השקט הכי עוצמתי שהכרתי. אדם פשוט, חייכן ומצחיק. רצית לשמח את הקרובים אליך. עכשיו תחסר לנו לנצח. אני לא מאמין שאני נפרד ממך היום. זה חור עצום שאני לא יכול למלא. אחנך את ילדיי לאורך. תמיד היית החלק שמחזיק ומחזק אותנו".

חברתו, ליאור, כתבה: "אני נזכרת בכל הרגעים שהיו לנו ביחד, שתמיד, לא משנה מה, הכול איתך היה כיף. הכול היה חגיגה. גם הדברים הכי פשוטים ואפילו הדברים שלא כל כך. נסיעה של שעתיים איתך הרגישה כמו עשר דקות. לנקות את הדירה הרגיש כמו חגיגה עם מוזיקה וריקודים. לא היה צורך בדברים גדולים. רק בפשטות של להיות ביחד.

"אני כל כך מתגעגעת אליך ולחיוך הכובש שמאיר כל חדר שאליו נכנסת באופטימיות ושמחה... הנוכחות שלך נתנה כוחות, חיבוק אחד ממך – והרגשתי שכל העולם עומד מלכת, שהכול טוב ואין דאגה אחת בעולם... איתך הכול היה מושלם, גם כשלא היה באמת, כי אם יש לי אותך, אז יש לי הכול. נתת לי עולם ומלואו ואיתך לא היה חסר לי דבר".

בקריית ארבע הוקם גן לזכרו של אלקנה.

באקדמיית הטניס של דודי סלע נערך מפגש לזכרו בשיתוף עמותת "לב אחד".

משפחתו וחבריו הקימו את עמותת "יד אלקנה", על שם י"ד הנופלים: אלקנה, שידו שהייתה מושטת באהבה לכולם, ושלושה-עשר חברי הצוות שלו שנפלו יחד איתו. העמותה יוזמת פעילויות הנצחה שונות, בראשן הגשמת חלומו של אלקנה - הפעלת פודטראק לחלוקת מזון לחיילים. הפודטראק מוצב בגן שהוקם לזכרו בקריית ארבע. לעמותה אתר אינטרנט בו ניתן לקרוא עוד על פעילותה וכן על סיפורו של אלקנה.

עמוד לזכר אלקנה נפתח באינסטגרם תחת השם remember_elkana_sfez.

עמוד הנצחה נוסף נפתח באתר memoriz.plus.