בנם של נאוה ואברהם יצחק (אברי). נולד בשבת ט"ז בטבת תש"ס (25.12.1999) בטורונטו, קנדה. אח לשישה – שרה-יסכה, אריאל, ידידי-ה, יעל-הודיה, אפרת ונעמי.

בגיל שנתיים המשפחה חזרה לישראל מהשליחות החינוכית בקנדה ובארצות הברית. אלקנה גדל באפרת שבגוש עציון.

אלקנה היה ילד מתוק עם חיוך שובה לב, עיניים גדולות וזיק של אש בעיניים. מהרגע שהחל לדבר, לא עצר לרגע. הוא היה ילד סקרן, כל דבר שקרה סביבו, כל דבר שראה, עניין אותו. מגיל צעיר הביט על העולם בצורה ייחודית. הגבולות עמדו שם כאתגר בלבד, ההיררכיה הייתה המלצה בלבד! דבר אחד תפס את אלקנה, כאשר למישהו היה ידע, אלקנה רצה ללמוד!

הוא היה ילד תחרותי, ואחת הדרכים לרתום אותו הייתה דרך פרסים ואתגרים. כבר כילד צעיר, ניכר היה שכוחו בפיו. אלקנה לא היה ילד כוחני ועל אף שהיה היפראקטיבי, הדבר בא לידי ביטוי בדיבור בלבד. הוא פיתח חוש לזיהוי נקודות חולשה אצל סביבתו והשתמש בזה. כשבגר, למד לזהות גם את נקודות החוזקה אצל חבריו, ועזר להם, אם במילה טובה או שיחת נפש, ואם בדרכים רבות אחרות, כדי שיצליחו. אלקנה היה ילד שמח, ודאג גם שיהיה שמח בסביבתו. הוא לימד את עצמו לנגן בחלילית, שליוותה אותו בצמתים רבים ומשמעותיים בחייו, ובהמשך אף לימד את עצמו לנגן בפסנתר.

אלקנה היה פעיל בעזרא, ובפעילויות הקהילתיות בבית הכנסת וביישוב, וכבש את לב כל סובביו בזכות החיוך, הסקרנות, הרצון ללמוד ולעזור, ההומור והשנינות.

אלקנה למד בישיבת בני עקיבא "אורות יהודה" באפרת, שם הצטיין בלימודיו תוך בניית אישיותו הייחודית, מעוצב בדעותיו, בעל מידות טובות, חד לשון, וידע לנהוג ברגישות ובנדיבות לסביבתו ובעיקר לחלשים בחברה. חבריו ללימודים סיפרו שהוא היה חבר כזה שתמיד נמצא כשצריך אותו, לכל דבר, בכל מקום ובכל זמן.

בכיתה ט', החל את דרכו כמתנדב במד"א, התמיד בהתנדבותו כמע"ר וכחובש בתחנות ירושלים ואפרת והמשיך כמדריך וככונן פעיל. בתקופה זו היה שותף להצלת חייהם של רבים. הוא בלט כחובש מקצועי ומסור. אלקנה הקפיד להיות מעודכן בידע החדשני ביותר כדי לבצע את תפקידו בצורה יעילה וטובה. אלקנה היה אהוד על הצוות, תמך ועזר להם בכול. הוא הדריך קורסים רבים של עזרה ראשונה, בעיקר למבוגרים שנהנו מאוד ללמוד אצל המדריך האנרגטי המקורי והמצחיק.

אלקנה החל את דרכו בישיבת ההסדר במעלות ולאחר כמה חודשים החליט להתגייס לקורס פרמדיקים קדם-צבאי (36) בקיץ 2019. הוא אהב את הקורס, השקיע בו רבות והצטיין בו. שבוע לפני סיום החלק העיוני, אלקנה הודח מהקורס. אלקנה עבר קורס חובשים קרביים ושובץ לתפקיד מדריך בקורסי טראומה מתקדמים. לקראת סוף שירותו הצבאי עבר ללוגיסטיקה בבסיס נחשונים. הוא ניצל את זמנו הפנוי ביצירתיות ותיאם עם מפקדו השתתפות בחפירות ארכיאולוגיות באתר שנמצא בבסיס, ואף גייס את חבריו מהבסיס להשתתף בחפירות.

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר החל אלקנה ללמוד בחוג למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, והצטרף לגרעין הסטודנטים של בני עקיבא בלוד.

גם שם המשיך להתנדב ככונן ואף הציל חיים לא מעט פעמים. במסגרת הגרעין, התנדב עם קשישים באופן קבוע, שוחח איתם ואף ניגן להם. היה לו חוש מפותח לאסתטיקה ולבישול, עזר לחבריו לעצב את סביבת המגורים שלהם ולפתור בעיות טכניות שהתעוררו. מדי פעם החברים מהגרעין או הלימודים היו מתאספים לערב בישול, קונים מוצרים, ואלקנה שלמד לבשל מנות גורמה היה מבשל ומעצב את המנות, להנאת כולם.

אלקנה היה סטודנט מקורי ומצטיין, במקביל להשקעתו בלימודים אהב לעזור לחבריו בכל צרכיהם הלימודיים, חבר נאמן שליווה את חבריו ברגעים החשובים, באירועי החיים הגדולים, כך סיפרו. תמיד היו לו המילים הנכונות והעצה הטובה. הוא תואר כבעל ניסיון חיים של אדם בן שבעים, בגוף של צעיר בן עשרים וארבע. איש "כל כך חי, כל כך כאן, כל כך צופה פני עתיד, כל כך מדויק, כל כך מתוכנן".

חבריו ללימודי המשפטים זוכרים אותו כמי שהיה תמיד ראשון, תמיד מצחיק, תמיד עם החיוך האופייני והאור בעיניים. בלימודים בכיתה, גם כשהבין את החומר, ידע לשים לב לאלו שלא הבינו ומתביישים לשאול, והיה שואל במקומם, רק כדי שהמרצה יחזור ויסביר. הוא נלחם על זכויות הסטודנטים והיה אהוד עליהם, וגם חביב המרצים. הוא תואר כבעל אנרגיות בלתי נדלות, חוש הומור, צחוק מדבק. ואהב ליצור "ממים שנונים".

כמה מרצים באוניברסיטה תיארו אותו כאחד מהתלמידים המיוחדים ביותר - חכם, שנון, טוב לב, מלא שמחת חיים ובולט מאוד בכיתה. בשיעורים הוא העיר הערות שנונות, גם אם המושא שלהן היה לפעמים המרצה עצמו. בשיעור האחרון של כל קורס, עלה אלקנה לבמה ונשא נאום סיכום בחרוזים, מושחז ומלא הומור, על כל אחד מהמרצים, איך הוא לימד והאם הקורס היה מעניין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתחו ארגוני הטרור במתקפת פתע מרצועת עזה על מדינת ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

במוצאי החג אלקנה הצטרף למפקדו מהלוגיסטיקה בנחשונים, הם ירדו דרומה כחלק מאוגדה 99. לפנות בוקר, הם הגיעו לקיבוץ בארי. כשראה את המצב שם, וראה שהאוגדה פרסה חדרי מיון במקום, הבין שמפקדו יסתדר בלעדיו וחבר למחלקת הרפואה. בימים הראשונים, אלקנה שימש כחוג"ד בחדרי המיון בשטח, ערך מיון ראשוני לפצועים שהגיעו. טיפל, ודאג לפינוי לאחור לבתי החולים. בהפסקות ויתר על מנוחה וניצל את הזמן לאסוף ציוד אישי של חיילים, שנפצעו ונהרגו בלחימה וציודם נותר בשטח הקיבוץ. הוא בדק את השמות על הציוד ווידא שיגיעו לאדם הנכון, ואף נסע לבית חולים להחזיר ציוד לפצועים בעצמו.

אלקנה חזר מבארי בסוף השבוע הראשון, חדור מטרה להצטרף לכוחות הלוחמים, מתוך מטרה ברורה להציל חיים. הוא היה מומחה בטראומה וידע שיש לו הידע וההכשרה לעזור בהצלת חיים. על אף שלא היה בעל ניסיון קרבי (רובאי 02), חש צורך לתרום ללחימה ולהיכנס עם הכוחות לרצועת עזה. אלקנה הצטרף כחובש פינוי לכוח של הנדסה בגדוד 614 בצפון הרצועה. כאיש מילואים הוא נכנס עם טלפון, וגם שם עזר לחיילים הסדירים, אפשר להם להתקשר להורים ושלח למשפחות תמונות של הבנים כשהם מחייכים.

כשעזב אותם הבין שהוא חייב לעבור הכשרה קרבית, ואכן במשך שבועיים עבר אימונים מבוקר עד לילה. אלקנה בדק ברשימות האוגדה, ופנה לכל מקום שהיה צורך, כדי שיצרפו אותו כחובש. בסופו של דבר, סופח כחובש למחלקת הפת"ן של לוחמי אגוז במילואים, גדוד 7220 בחטיבה 11.

הודות לכך ששירת בלוגיסטיקה, היה מקושר לכמה גורמים. דאג אלקנה לצייד את הלוחמים שהיה איתם בכל ציוד שהיה חסר והשיגה ידו, או אביזר רפואי שיתרום לטיפול בפצועים. כך כשזיהה מוניטור ברכב של תורמים שהגיעו לשטח, ביקש אותו, ודאג למקם אותו בהאמר הפינוי של מחלקתו.

למשפחתו סיפר שבכל בית שנכנסו אליו הייתה תלויה מפה של ארץ ישראל ושל הר הבית, וזה מאוד הכעיס אותו. בתמונה האחרונה שהעלה לפייסבוק בעשרים בנובמבר 2023, כשכבר היה על מדים, כתב בצחוק: "סמסטר א' בלימודי ארץ ישראל והיסטוריה".

אלקנה נהרג מירי צלף במהלך פעילות מבצעית במחנה הפליטים אל בורייג' שבמרכז רצועת עזה. דקות אחדות קודם לכן דאג לתמונה קבוצתית של כל מי שהיה באותו האיתור, מלבד אחד, זה שצילם – אלקנה.

רב-סמל אלקנה נוילנדר נפל בקרב ביום כ"ח בטבת תשפ"ד (9.1.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות.

"אלקנה הקדיש את חייו להצלת חיים" כתבו אוהביו, ומילדותו המוקדמת ועד יומו האחרון חי על פי הערכים של נתינה, מסירות ודאגה לכל אדם.

ספד בלוויה אחיו אריאל: "כולם פה קוראים לך גיבור, לוחם, קדוש. אבל מה שהם לא יודעים שהכישרון האמיתי שלך זה בכלל לגרום לאימא לבכות. תראה, הצלחת שוב...

כששמעת שמחלקים בחינם כרטיסי כניסה לחלקה של המקומבנים שם למעלה בשמיים, החלטת לקפוץ על זה מייד, כי הרי 'חינם מרגש אותך'. עלית על ציוד. כמובן גם שהתקמבנת. ומסרת לבורא את תנאי הקבלה היחידי שהיה צריך כדי להיכנס למלחמה וזה, כמובן, הדופק שלך. הדופק שאיתו שיגעת אותנו האחים ובמיוחד את אבא ואימא, הו כמה שיגעת. הדופק שנתת איתו חיים לכנראה מאות אם לא אלפי אנשים, והדופק שאיתו המשכת קדימה לא משנה כמה סטירות קיבלת בדרך. וקיבלת...

גרמת לי לבכות! איך היית נהנה לצלם אותי עכשיו מהצד ולעשות מזה איזה גיפ. אבל מה לעשות, אתה פה למטה ואני כאן אז... 2:1.

שמור עלינו מלמעלה אחי, תמסור ד"ש לסבתא נחמה וביחד תנו בראש למי שצריך. כי צריך. וזהו, נוח בשלום, לא נשכח אותך כי גם אם נרצה לא נצליח. אוהב אותך, 3:1 לך.

בעצם אמרתי לך שלא תסיים את התואר ולא תהיה עורך דין. 3:3, אנחנו פיטים".

חברו של אלקנה ספד לו: "רק לפני כמה ימים דיברנו מתוך חאן יונס. התלבטתי איתך לאיזה קורסים להירשם. דחפת אותי להתמיד יותר בלימודים בקורס. דחפת אותי לעוד פסיכו כשכבר לא היה לי שום חשק. עזרת, תמכת, ייעצת, ליווית אותי ביום החתונה שלי, ביום המאושר בחיי. היית היחיד שידע מה עבר עליי, מה עובר עליי. היחיד שעמד לצידי באש ובמים... אני צריך אותך פה, איתי. שתגיד לי מה נכון ומה לא, ממה להיזהר ומה אפשר לשחרר. איך עושים נכון, ומה יוביל לכישלון... צר לי עליך אחי אלקנה, הכאב גדול מנשוא. אתגעגע אליך מאוד מאוד".

בין חפציו של אלקנה נמצא פנקס ובו דברים שכתב: "לראשונה מתחיל משימה קרבית אמיתית באופן מובהק ומוגדר. מרגש מאוד להיכנס לעזה, מרגש לקחת חלק אמיתי ומהותי במלחמה.

שאלו אותי - למה אני רוצה להיכנס? כי זו זכות אמיתית להילחם מלחמת מצוה על הבית והעם. הפחד להיפגע קיים אצל כולם - אך 'איזהו גיבור הכובש את יצרו'. שמח להיות כאן! אוהב את העם והארץ!".

על פי דבריו אלה הפיצה המשפחה סטיקרים לזכרו שבהם נכתב: "זו זכות אמיתית להילחם מלחמת מצוה על הבית והעם שמח להיות כאן! אוהב את העם והארץ!".

סטיקר נוסף שמאוד מאפיין את אלקנה והופץ לזכרו: "להיות ראשון בהכל. תעשה, תפעל, תשנה."

ספר תורה נכתב לעילוי נשמתו של אלקנה.

אלקנה מונצח באנדרטת חיל הרפואה בחיפה, ובאנדרטת החיל הכללי במחנה תל השומר ברמת גן.