בנם של אילנה ודוד. נולד ביום ט' באב תשס"ג (6.8.2003) ביישוב הקהילתי שמשית שבעמק יזרעאל. אח לבר ולעינת.

אמיר גדל בשמשית ולמד שם בבית הספר היסודי "רעים". הוא היה ילד סקרן ובעל משיכה טבעית ללמידה ולחקירה, שאהב מאוד לקרוא ובהפסקות חילק את זמנו בין הספרייה למגרש הכדורגל.

את לימודיו המשיך בתיכון האזורי "העמק המערבי" השוכן בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל. מוריו, שלהם רחש כבוד רב, אהבו אותו בזכות אישיותו הערכית וסקרנותו התמידית. המחנכת שלו תיארה אותו כילד איכותי, שקט, עדין ונעים, תלמיד חרוץ ורציני שכל מורה היה רוצה לחנכו. היא הוסיפה שאמיר היה "פרח שנפתח במהלך התיכון", "יפיוף עולמי", שהיה אהוב מאוד על הבנים וגם על הבנות.

מגיל צעיר נמשך לאומנות בכלל ולמוזיקה בפרט, התעניין במוזיקה קלאסית, מודרנית וג'אז, אהב לנגן בפסנתר וניגן בו בכל הזדמנות.

הוא נהנה לעסוק בפעילות גופנית כמו פיתוח כושר, כדורגל וכדורסל, ואף שיחק בתחרויות נוער. כחובב טיולים, טייל הרבה בארץ ובחו"ל עם משפחתו ועם חבריו הקרובים. בטיולים בחו"ל היה מתעקש לסייר במוזיאונים ונהג לשאול שאלות ולהתעניין בכל מה שתפס את עינו.

חבריו כינו אותו בחיבה "איימיר", והוא היה אהוב עליהם במיוחד בזכות חוש ההומור שלו, החום האנושי שהקרין ונוכחותו הקשובה.

ביום 8.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל.

כבר בימיו הראשונים בצבא התבלט בקרב הטירונים בתור אדם מצחיק וחברותי והיה אהוד על ידי חבריו למחלקה, שכינו אותו "גלילוב".

בתום המסלול הוא שובץ כלוחם במחלקת החוד של גדוד 50 בחטיבת הנח"ל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בפרוץ המלחמה נכנסה יחידתו של אמיר לאימונים, ושבועיים לאחר מכן, עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, הם הצטרפו ללחימה. במהלך המלחמה תפקד כקלע החוד וכקשר מפקד המחלקה. כאשר גדודו הוצב בגזרת יהודה ושומרון הוא שימש כנהג מבצעים. אמיר האמין שהמלחמה הכרחית, והיה חדור מטרה ורצון עז לסייע בשחרור החטופים. ברגעים הקשים תמך בחבריו, קיבל על עצמו משימות ותפקידים כדי להקל עליהם והשתמש בחוש ההומור שלו על מנת להנעים את האווירה. כאשר ניצבו בפניו בעיות, הקפיד להסתכל על כל אחת מהן מכמה זוויות שונות ולפתור אותן אחרי שהתבונן בהן ללא שיפוט .מפקדיו וחבריו סמכו עליו ואהבו אותו מאוד.

למחנכת שלו מהתיכון סיפר שהוא מאושר להיות בצבא עם חבריו ושהוא מוכן ללחימה.

ביום 28.5.2024, במהלך סריקות לאיתור פירים ומנהרות בעיר רפיח שבדרום הרצועה, נכנסו אמיר ושבעה לוחמים נוספים לתוך מרפאה, ומטען חבלה רב עוצמה התפוצץ עליהם. אמיר, סמל-ראשון עידו אפל וסמל-ראשון אורי בר אור, נהרגו במקום. חמישה לוחמים נוספים נפצעו קשה.

סמל-ראשון אמיר גלילוב נפל בקרב ביום כ' באייר תשפ"ד (28.5.2024). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחנתון. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר מותו משפחתו תרמה את קרניות עיניו. אילנה אימו אמרה: "אנחנו כואבים על האובדן העצום, אך גאים להיות המשפחה של הילד הכי טוב ונדיב עם הלב הכי גדול, שגם במותו הצליח לעזור להציל חיים".

אמיר מונצח באתר הנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה-כרכור.

במסלול "שביל ישראל" הוקם מתחם אירוח באזור הרדוף לזכרם של אמיר וחבריו לפלוגה שנפלו במלחמה.

ביישובו שמשית הוקם על שמו "גן אמיר" - גן מוזיקלי קהילתי שמתעתד להיות מרחב של צליל, משחק וזיכרון ובו כלי נגינה, עמדת שירים וסיפורים ושלט הנצחה.

משפחתו וחבריו של אמיר הקימו אתר אינטרנט לזכרו ובו סיפור חייו, אלבום תמונות ותיעוד פרויקטים להנצחתו, www.rememberamirgalilove.com.

במסגרת הפרויקט "זיכרון לחיים – אנדרטה דיגיטלית", מוקדש באתר "יוטיוב" סרט לאמיר, והוא גם מונצח באתר האינטרנט "ממוריז +".

לזכרו של אמיר נוצר מארז יינות הכולל יין בלנד אדום, יין אדום, יין לבן יבש ויין רוזה. על כל תווית של בקבוק הוטבעה דמותו עם אמירה שמזוהה איתו כגון: "תהיה חכם, תחייך" ו"כדי לדעת אהבה צריך קודם לטעות ואחר כך לתקן".