בן טובה ושמריהו-עודד. נולד ביום ד' בניסן תשי"ג (20.3.1953) בתל אביב. אח לדורית ושולי.

אמיר שלום, שמילדות כונה בפי כל אוהביו – אמירי, גדל והתחנך ברמת גן. הוא למד בבית הספר היסודי "פרדס" והמשיך ללימודי תיכון בעיר.

נער חביב וצנוע. ספורטיבי וחברותי, מקובל ואהוד מאוד על חבריו. השתייך לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ולקח חלק בפעילויות ובטיולים מטעם התנועה.

בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות קרבי והוצב בחיל השריון. הוא סיים טירונות ועבר הכשרה כחובש קרבי, בסיומה שובץ לשירות בגדוד 79 ביחידה 401 של החיל. ביחידה בלט בזכות כושרו הקרבי והגופני המצוין ורכש לעצמו חברים רבים בשל אופיו הנעים ונכונותו להתנדב ולסייע בעת הצורך. חברו ראובן סיפר: "אמיר היה חייל מצוין. כל משימה שהוטלה עליו נעשתה".

ביום שישי ט' בתשרי תשל"ד, ערב יום כיפור, הגיע אמיר לחופשה. אך כבר באותו ערב הוזעק לשוב לבסיס, וג'יפ צבאי אסף אותו כשמדיו שכובסו טרם יבשו לגמרי.

בצהרי שבת י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) פרצה מלחמת יום הכיפורים. אמיר הוצב יחד עם חבריו לחטיבה ללחימה בסיני, מול האויב המצרי. מיכה, חברו ליחידה סיפר על הקרבות: "ב-6 לאוקטובר הכול השתנה... המג"ד (מפקד הגדוד) הסביר לנו על התרגיל הצבאי הגדול שמתכננים המצרים. בשבת בשעה 14:00 ישבנו כהרגלנו על הספסל מחוץ למרפאה והבטנו כלא מאמינים על היעפים של מטוסי המיג המצריים ופטריות העשן העולות מכיוון בסיס חיל האוויר. מיד עלינו על הרכבים ונענו מערבה לכיוון התעלה. התמקמנו ליד טסה, הקמנו תאג"ד (תחנת איסוף נפגעים גדודית) ובאותו ערב כבר קלטנו פצועים".

בחלוף כמעט שבועיים של לחימה, ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), חרף שיבוצו – כחובש הוותיק ביותר - לניהול המרפאה בבסיס חיל האוויר ברפידים, ביקש אמיר לצאת עם כוח צה"ל בפיקודו של אלוף אריאל (אריק) שרון ולהשתתף במבצע לצליחת תעלת סואץ ולהקמת ראש גשר בגדה המערבית של התעלה. הוא התעקש על כך, סיפרו חבריו למרפאה, ואכן צורף לכוח. כשהגיעו הלוחמים לאזור דיר סואר בגזרת איסמעיליה פתחו המצרים בהפגזה כבדה על הכוח ואמיר נפצע. הוא ביקש שלא להכביד על חבריו ולחבוש את עצמו, אז התרומם קלות מבעד לשוחה, נפגע מרסיסים בראשו ואיבד את הכרתו.

אמיר נותח בשטח ולאחר מכן הועבר ל"מרכז הרפואי שיבא, תל השומר" להמשך טיפול, ומשם לבית החולים "איכילוב" בתל אביב.

חרף מאמצי הרופאים הוא לא שב להכרתו והועבר לבית החולים "לוינשטיין" ברעננה, שם שהה במצב חוסר הכרה מוחלט כחמש שנים. בכל השנים הללו הייתה משפחתו לצידו, אימו סעדה אותו יום-יום מבוקר עד ליל. גם חבריו הרבים מהשירות הצבאי ומבית הספר המשיכו לבקר אותו במשך כל השנים שבהן שהה בבית החולים.

אחרי קרוב לחמש שנים אמיר נפטר.

סמל אמיר שלום שבח נפטר ביום כ"א בסיוון תשל"ח (25.6.1978). בן עשרים וחמש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין של ישיבת פוניבז' בבני ברק. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

אמיר מונצח באתר נופלי חטיבה 14 ובאתר הזיכרון "יד לשריון" בלטרון, באתר ההנצחה לחללי חיל הרפואה שהוקם בחיפה, ב"היכל הבנים" בבית הלוחם בתל אביב וב"יד לזיכרון ולגבורה לבני גוש דן" בבסיס תל השומר.