אמנון, בן יסכה ויעקב, נולד ביום ו' בשבט תשט"ו (9.1.1954) במשואות יצחק. הוא למד בבית-הספר היסודי האזורי בשפיר, המשיך בלימודיו בישיבת "אור עציון" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף בשפיר. אמנון היה תלמיד חרוץ ושקדן, ער ופיקח, מעמיק חקור ומברר כל נושא ביסודיות. מורתו מעידה עליו, שהיה בקי מאוד בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של ארץ-ישראל, ובקיאותו זו העידה על אהבתו הגדולה לעם ולארץ. דרך מחשבתו הייתה איטית אך יסודית וביקורתית, וכל מעשה שעשה שקל היטב, אך היה עקשן ועמד בתוקף על דעתו, כשחשב אותה צודקת. הוא היה חבר בתנועת "בני-עקיבא" והיה אהוב על מדריכיו ועל חבריו, וכן היה חובב טבע ונמנה עם החוג לתצפית בציפורים של החברה להגנת הטבע. כחובב טבע הרבה גם לטייל ולתור את הארץ. מטבעו היה אופטימי וחייכן, בעל חוש הומור מהול מעט בציניות. הוא היה חברותי ואהב לעזור לזולת, אפילו היה הדבר כרוך בטורח. הכל הכירוהו כעלם שקט וצנוע, הגון וישר ובעל מצפון. בן נאמן ומסור היה להוריו והשפיע על משפחתו מתנות והיטיב עמה ככל אשר יכול.

אמנון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" הוצב ביחידת שריון בתפקיד טען-קשר בטנק. מפקדו מעיד עליו, שהיה חייל למופת, בעל מקצוע מעולה ואהוב על חבריו. על השתתפותו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב מכתבים הביתה והקפיד שלא לספר להם דבר העלול להדאיגם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אמנון בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בציר "ליטוף" נפגע אמנון ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשואות יצחק. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

סיפרו חבריו: "עד שנפל, נלחם אמנון עם צוותו בצורה נועזת ומלאת גבורה. הוא הגן בחירוף נפש על המעוז שהותקף ללא הרף בידי האויב. במוצאי יום-הכיפורים חילץ עשרות פצועים מן המעוז המותקף, וכך הציל, ללא ספק, חיי רבים מהם. אך הוא לא הסתפק בכך ולמחרת חזר למעוז עם הטנק שלו. טיל פגע בטנק ואמנון נהרג".