בנם הבכור של טלאנש ויוסף. נולד ביום כ' בתשרי תשס"ג (26.9.2002) באתיופיה. אח לשישה - עלמגנה, אלעד, בסופקאט, אורלי, אלדנה ושיראל.

אנדועלם באמהרית פירושו עולם אחד, והוא אכן היה כל עולמה של אימו.

בשנת 2005, כאשר היה בן שלוש, עלה עם משפחתו ארצה במסע מפרך. כילד, הוא גדל בראשון לציון. בנעוריו הוריו נפרדו והוא עבר להתגורר עם אימו ועם אחיו בקריית גת.

אנדו, כפי שכינו אותו חבריו, למד בחטיבת הביניים ובתיכון בכפר הנוער החקלאי "מקווה ישראל", בבית הספר הדתי, ואהב ספורט בכלל וכדורגל בפרט. הוא היה נער נעים הליכות, בעל מידות טובות ואישיות שמשרה שלווה. הרושם הראשוני שהקרין היה של ביישן, אך חבריו מהפנימייה העידו שבמחיצתם היה פתוח ונוכח, ושנודע בתור מי ש"עושה ולא מדבר". שם החיבה שלו היה "סנטה קלאוס" משום שלא יכול היה להגיד "לא" לבקשותיהם, היה נדיב ולעיתים נהג לקנות ממתקים ומיץ לכולם. הם סיפרו על לב הזהב שלו ועל חיוכו התמידי, ועל כך שתמיד התייצב לכל משימה, קטנה כגדולה, ובין השאר היה מספר את שיערם.

אחד ממוריו תיאר אותו כ"מי שהיה נשמה גבוהה, בעל צניעות שלא מאפיינת את הדור, ושהיה מקפיד לומר שילך לצה"ל לעשות את שליחותו לעם ולמדינה".

ביום 5.12.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה. הוא היה לוחם בפלוגת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בגדוד "להב" של עוצבת "סער מגולן" ושימש כמפעיל מומחה של הדחפור המשורייןD9 . מפקדו סיפר שידע להפעיל אותו כמו אומן: "הכלי העוצמתי הזה, שאין כמעט דבר שיכול לעמוד בפניו, ולא סתם אני מדגיש את המילה כמעט, כי כדי שהכלי הזה יהפוך להיות הכלי העוצמתי שהוא, הוא צריך מפעיל שיהפוך אותו לכזה. אתה היית אותו מפעיל שלימד אותי שעוצמתו של צה"ל היא לא בכליו אלא באנשיו".

במחלקה ובפלוגה אהבו אותו מאוד, והוא תמיד דאג לחבריו והיה הראשון להתנדב לכל משימה. חברו תיאר אותו כ"אחד הגברים, חייל מסור למקצוע".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אנדועלם, שהיה אמור לצאת לחופשת שחרור, גויס מייד למילואים והמשיך לשרת בתפקידו הצבאי. מפקדיו סיפרו ש"נרתם לכל משימה, גם צבאית וגם חברית. צריך לסגור שבת במקום מישהו שיש לו אירוע? אנדו מתנדב. יש משימה שאף אחד לא רוצה לעשות? אנדו עושה".

ביום 13.1.2024, כאשר השתתף במשימה מבצעית בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, נורה טיל נ"ט לעבר ה- D9 שאנדועלם תפעל. למרות הפגיעה, הוא הצליח להסיג את הכלי לאחור ובכך הציל את חיי חברו, מפקד פלוגת הצמ"ה, שבזכותו יצא ללא פגע. הוא עצמו נפגע אנושות מרסיס שפגע בכלי דם מרכזי בצווארו, אך למרות זאת המשיך לנהוג בדחפור הפגוע עד שהתמוטט.

סמל-ראשון אנדועלם קבדה נפל בקרב ביום ג' בשבט תשפ"ד (13.1.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו הורים ושישה אחיות ואחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

ספדה לו אחייניתו: "היית עולם ומלואו... אני ואתה זה זיכרונות הילדות שלי באתיופיה, הזיכרונות המתוקים לפני שעלינו לארץ. עליך נאמר 'מים שקטים חודרים עמוק', ככה היית. לעיני כול היית שקט ומופנם, אך הנוכחות שלך הייתה מורגשת תמיד. הלב הענק שלך, הנתינה והעשייה מאחורי הקלעים אפיינו אותך מכול. היית מושא להערצה בעיני אחיך, בעיניי, בעיני עם ישראל ובעיני העולם כעת".

אנדועלם מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה בצומת חולדה.

ביישוב עפרה שבבנימין הקימו בני נוער את "מצפה אנדו" מול נוף הרים. בחנוכת המצפה הוקרן סרט עליו ואימו נשאה דברים: "אנדו היה האור שלי... ילד טוב שנתן את החיים שלו. היה לו חלום לחיות את החיים שלו אחרי השחרור. יום ולילה אני חושבת עליו. תודה רבה שבאתם כולם, תודה ליישוב הזה. אני אבוא לכאן הרבה פעמים לראות את אנדו כאן". הסרט לזכרו - https://www.youtube.com/watch?v=0Ssgjc9H9Uk.

בט"ו בשבט תשפ"ד, שנים-עשר ימים אחרי נפילת אנדועלם, נערך טקס לזכרו בבית הספר "מקווה ישראל הדתי" שבו למד, במקום הוצבו שני ספסלים על שמו וניטעו עצי פרי ליד הפנימייה שבה התגורר.

באזכרה במלאת שנה לנפילתו, חניכי תנועת "מקום בלב" בקריית גת הכניסו ספר תורה לעילוי נשמתו.

אנדועלם מונצח באתר "ממוריז +".