בת שרה ויהונתן זרח. נולדה ביום כ"ב בחשוון תש"ך (23.11.1959) בעיר ספרו שבמרוקו. בצעירותה עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בדימונה. את לימודיה היסודיים עשתה בבתי-הספר 'אלפסי' ו'בן עטר', ואחר-כך המשיכה בתיכון המקיף-הדתי ע"ש אפלמן.

היא היתה פעילה בהדרכת נוער, והקדישה את זמנה ומרצה לסיוע לילדים מתקשים. בחופשות עסקה בהתנדבות בארגון קייטנות לילדים. היא ניחנה באחריות, באהבה ובדאגה לזולת. תכונות אלה מצאו את ביטויין בהתנדבויות הרבות, שהפכו לחלק מרכזי בחייה. אנט אהבה לרקוד, ובזמנה הפנוי השתתפה בחוג לריקודי עם.

בספטמבר 1977 גויסה אנט לצה"ל והוצבה לחיל האוויר, כפקידה

טכנית. בתום שירות החובה החליטה להמשיך ולשרת בצבא הקבע. בקיץ 1981 נישאה אנט ליורם ושנה לאחר-מכן נולד ניר. ארבע שנים אחריו נולד טל. בשנת 1986 עברה המשפחה להתגורר בנהריה ושנתיים לאחר-מכן נולד יהונתן. את עבודתה עשתה תוך גילוי חריצות, מסירות אין-קץ, יוזמה, אכפתיות ומוטיבציה גבוהה.

ביום כ"ז בניסן תשנ"ב (30.4.1992) ניספתה אנט בתאונת דרכים, בעת מילוי תפקידה, והובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאירה אחריה בעל, שלושה ילדים, אם, שלושה אחים וארבע אחיות - סימי, יפה, מלכה, יהושע, שלום, נחמה ורפי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "אנט תמיד היתה הגורם המפשר והמרגיע ושימשה כדמות-אם לחיילות הגף".