בן תרצה ואלי. נולד ביום י"ג בניסן תשמ"ג (27.3.1983) בעפולה. שנה קודם לכן נסע אביו של אסף, אלי, לטיול במרוקו. בביקורו במקום קדוש התפלל ונדר נדר שאם יוולד לו בן, יחזור לשם וישחט כבשים. ואכן תרצה, אמו של אסף, התעברה ובאביב 1983 נולד אסף בבית חולים 'העמק' בעפולה, בן לאחר ארבע בנות - נטע, טלי, גילי ורונית. השמחה היתה גדולה, לברית הוזמנו כאלף איש, ואביו נסע למרוקו, קיים את הנדר ושחט כבשים.

אסף גדל כנסיך, סביבו חמש אימהות שדאגו לו וטיפלו בו. כילד כונה בחיבה 'קונדסון', כיוון שהיה שובב ואהב לעשות מעשי קונדס. אסף אהב מאוד סוסים, ובילדותו השתתף בחוג רכיבה.

אסף עשה את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בית זאב" בעפולה, כיתה ז' למד בחטיבת-הביניים בעפולה, ובכיתה ח' עבר לבית הספר התיכון "העמקים" בקיבוץ מזרע, שם סיים את לימודיו במגמה הביולוגית. אסף אהב מאוד את חבריו מבית-הספר ובילה במחיצתם שעות רבות. הוא היה נער חברותי, אהוד ואהוב, חבר טוב, בעל נשמה טובה, שמוכן תמיד לעזור לחבריו ולהתנדב בסביבה.

אסף ניחן בחשיבה יצירתית ומקורית. הוא היה נער ספורטיבי ואהד את קבוצות "מכבי תל אביב" בכדורסל ובכדורגל. אסף אהב לשחות, עבד כמציל בבריכה לפני גיוסו, עבר קורס צלילה ונסע מדי פעם לצלול בסיני. הוא אהב מאוד את הטבע, אהב כל מקום שהיה בו מקור מים, אהב לטייל בארץ, בעיקר טיולי ג'יפים, לשבת בחיק הטבע עם קפה או תה ולשאוף את הטבע לתוכו. אחד המקומות שהרבה לטייל בהם עם חבריו היה "האגם הנעלם", שהפך לסמל של אסף. מקום זה היה אהוב על אסף במיוחד ובו אהב לשחות, לקפוץ מהסלעים, לעשות סנפלינג ולשתות קפה ומדי פעם בילה שם את הלילה באוהל עם חבריו.

אסף אהב את החיים, נהנה ומיצה כל רגע, הקפיד להתלבש יפה ותמיד במותגים, אהב לאכול במסעדות גורמה ואף אהב לבשל. לאחר שירותו הצבאי חלם לפתוח מסעדה בניו יורק עם חבריו שלומי ולירן. פעמיים טייל עם הוריו בארצות-הברית ולפני גיוסו נסע עם חבריו ללונדון.

יחד עם זאת אסף ידע להעניק הרבה לאחרים. הוא נודע בלב הזהב שלו, בעזרה לחבריו בכל דבר ולכל אדם שפנה אליו. הוא אהב להפתיע ולשמח חברים ובני משפחה.

אסף התגייס לצה"ל בנובמבר 2002 לגדוד "לביא", גדוד חדש שהופקד על גזרת חברון. אסף הצטרף למחזור הראשון של הגדוד.

גם בצבא, כמו בכל מקום, היה אהוד על חבריו, תמיד עזר והתנדב, דאג לחבריו, אירגן להם פאוצ'ים עם סמל היחידה ואפודים, וכל הזמן חשב איך לעזור ולצ'פר, כדי שלכולם יהיה יותר נוח וטוב.

מתוך מכתב שכתב אסף בשם לוחמי פלוגתו לאנשי עסקים על-מנת לגייס תרומות לטובת הגדוד: "גדוד "לביא" הוקם בנובמבר 2001 ומתמחה בלוחמה בשטח בנוי בגזרת חברון. פעילותו של הגדוד בגזרה הינה מורכבת. הגדוד דואג לביטחון השוטף של הגזרה וליישובים היהודיים בה: בית חגי, עותניאל, שמעה ועוד. כמו-כן מתמודד הגדוד עם התושבים בכפרים הערביים ועם המחבלים. מאז שנכנס הגדוד ללחימה הוא זוכה להצלחה רבה בסיכול הפח"ע בגזרה, כמו מציאת מטענים על הצירים ומניעת פיצוצים. בנוסף, עצר הגדוד כ-40 מבוקשים - מספר רב בתקופה כה קצרה של 3 חודשים. אנו לוחמי פלוגה א' מחזור נובמבר 2001, המחזור הראשון של הגדוד, עומדים לסיים את מסלולנו בעוד כשלושה חודשים... כיוון שהיחידה חדשה ויש לה בעיה תקציבית, אנו פונים אליך בבקשה לתרומה אשר תעזור לנו בהקמת המועדון שישמש אותנו ואת שאר לוחמי היחידה בשנים הבאות."

אסף היה בחור שקט, ובשקט שלו ידע לנהל ולנתב את הדברים בדרך הטובה ביותר לכולם. חבריו מספרים, שכאשר שהיה תורן שמירות, תפקיד שגרם סכסוכים רבים בין החברים, הוא היה היחיד שהצליח לארגן את העניינים כך שכולם היו מרוצים.

ביום כ"א בשבט תשס"ג (23.1.2003) נפל אסף בקרב בחברון והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות ושישה אחיינים שאהב ונשא את תמונתם בארנקו, לא שכח להתקשר ולאחל להם מזל טוב ביום הולדתם מכל מקום בו נמצא. לאחר מותו הועלה אסף לדרגת רב-טוראי.

לזיכרו נקבעה "חורשת אסף" בתל עדשים, חורשה שמתקיימים בה בעיקר אירועים מוטוריים. על הגלעד בחורשה כתבו בני המשפחה: "שחום, נמשים על הפנים, אף קטן ועיני ילד תם/ ג'יפ ומקור מים והוא המאושר באדם/ את החיים אספי שלנו שתה בצמא/ ילד של החיים מלא חום, יצירתיות, אהבה ונתינה./ איך זה שכוכב אחד פתאום נופל, איך זה קורה למען השם."

אחותו רונית כותבת לו:

"ביום חמישי בלילה אני, אמא ונגב הלכנו לישון. נרדמתי חזק ונשאבתי לתוך חלום בלהות ומאז אני לא מצליחה להתעורר. בחלום מצלצלים בפעמון, בדלת עומדים שלושה אנשים במדים, באו להודיע לנו שנהרגת. באותו רגע משהו מת בי בפנים. מאז הלב כואב לי, שורף לי בגוף והנשמה שלי מתרוצצת בתוך תהום שחורה. סופי, אתה היית הראשון שבזכותו זיהיתי את רגש האהבה ואתה הראשון לצערי שגורם לי לזהות רגש של כאב בלתי נסבל, מוות רוחני של הגוף ותחושה של חוסר רצון להמשיך לחיות.

"סופי, לא תאמין את מי ראיתי בסיוט, מגיע אלינו הביתה - את תומר, אהוב לבך שרצית שיהיה אח שלנו, אפילו גילי, אודי ומאיוש חזרו מחו"ל, זה היה טוב לראות אותם אבל בכינו כולנו.

"בסיוט הזה נפתח לי עכשיו חלון הזדמנויות לומר לך כל מה שלא הספקתי, יש לי כל כך הרבה מה להגיד. אני כותבת שוב ושוב אבל שום דבר לא יוצא מספיק טוב.

"כשנולדת הייתי מאושרת. זה הדבר הכי טוב שקרה עד אז בחיים. הייתי רואה אותך ומרגישה פרפרים בבטן, אז הסבירו לי שזו האהבה. אהוב שלי, עוצמת האהבה שלי אליך כל כך חזקה ששום דבר ואף אחד לא יפרידו בינינו לעולם. אני חייבת לשאול אותך משהו: איכזבתי אותך פעם? אני כל כך דואגת לך כל הזמן, בעיקר מזה שאתה מופנם, סגור ולא מדבר. כל כך רוצה להיות לך גם חברה אבל אתה לא מספר כלום.

"אני חוזרת ושואלת את עצמי: איכזבתי אותך פעם? איפה טעיתי, איפה נכשלתי? זה היה באחריותי לדאוג לך, גדלנו יחד רוב השנים. תגיד לי חמוד שלי מה לתקן ואני אתקן, תן לי הזדמנות נוספת. בוביק שלי, הסיוט ארוך ונראה שלעולם לא אתעורר, אבל אהוב שלי, כמה זוועתי שהוא לא יהיה שום דבר ואף אחד לא יפריד בינינו לעולם. לנצח שלך."

אורית, המחנכת של אסף בבית-הספר "העמקים" בקבוץ מזרע, כותבת: "כדי לגלות באופיו של אדם איכויות נדירות באמת צריך שיתמזל המזל לעקוב אחר מעשיו לאורך זמן. רק אם במשך שנים יהיו מעשיו של אותו אדם נקיים מכל רבב של אנוכיות, ונמצא בהם נדיבות כנה ונתינה ללא בקשת תמורה, רק אז נוכל לקבוע בוודאות כי אכן אדם בלתי נשכח לפנינו (ז'אן גיונו). כזה היה אסף. נער טוב לב ואוהב האדם, בעל לב של זהב, נדיבות כנה ונתינה לסובביו. בעל תבונת כפיים, חריצות, יוזמה ואחריות, צניעות, יושר לב ונכונות להירתם לכל משימה. אסף אהב את החיים ודאג תמיד שהסובבים אותו ייהנו כמותו. הוא חדר עמוק אל תוך ליבי בשלוש שנותי כמחנכת שלו, בהן ראיתי כיצד התפתח, נפתח והתבגר והיה לעלם ללא דופי, שתוכו כברו. כל שיבקשו הורים שיהיה בבנם - היה באסף. כל שתבקשנה אחיות שיהיה באחיהן הקטן - היה באסף. כל שיבקשו חברים שיהיה בחברם - היה באסף. אסף, כבד הכאב על ימיך הקצרים, קשה להיפרד ממך, לנצח תישאר עמוק בליבנו. באהבה, אורית."

הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, כותב למשפחה: "אסף שירת כלוחם מעולה, בעל רמה אישית ומשמעת עצמית גבוהה. ראשון היה להתנדב לכל משימה, וכל מטלה הוא ביצע על הצד הטוב ביותר. מפקדיו מספרים, כי אסף היה אדם פיקח וחייל מקצועי, אשר שאף להגיע ליחידות המובחרות בצבא ההגנה לישראל."

מפקד היחידה, סא"ל יהודה, כותב למשפחתו של אסף: "בנכם, אסף, היה לוחם לתפארת, הוא התגייס לגדוד 'לביא' במחזור הראשון, נובמבר 2001. הדאגה לחבריו למחלקה היתה תמיד בראש מעייניו. אסף בלט באופיו השקט ובביצוע כל המוטל עליו בנחישות ובמסירות רבה. היו גאים באסף ובמורשת שהותיר אחריו בקרב בני משפחתו, רעיו וחבריו לנשק."

מפקד המחלקה, סגן דוראל בליץ, כותב: "אסף, שמש קופחת לנו חזק על הראש, הכל ירוק ויפהפה מסביב, מאות אנשים עומדים פה אסף, כל החברים, המשפחה, המפקדים, תושבי העיר, כולם הגענו בשבילך. ביום חמישי בערב היית חלק מכוח מיומן ומקצועי שביצע פעילות סיכול בגזרת חברון, שמטרתה היא שנוכל לישון בשקט בבית ולנסוע בכבישים בלי לפחד. הכוח שהיית בו נתקל מטווח קצר, הספקתם להשיב באש אבל לא עמדת בקרב. אסף ביתן נפל כשהוא סגן מפקד הכוח.

"אני מכיר את אסף למעלה משנה, מהיום שהגיע אלי ילד בישן ומופנם מעפולה. מתהלך בשקט, פה ושם מוציא מלה. אסף בלט בשקט וברצינות הגדולה שלו. אסף היה הראשון בהקמת מסדרי שימון השמירה, בהכנת המצ"לים ובקורס מפקדי החוליות. אף אחד מכם לא יבין לעולם מה זה כוח הרצון של אסף, מה זה ללכת מרחקים אדירים עם משקל כשכל הגוף סובל משפשפות ומדמם. הוא לא הוציא מילה מהפה ולא הפסיק לרגע ולדחוף קדימה. גם כשהקיר בבוחן המסלול עשה לך צרות, התאמנת וקרעת את עצמך עד שהקיר הפסיד ואתה ניצחת. אסף רצה להגיע ליחידה מיוחדת, האמין בכך ולא חדל לרצות, להתאמן ולהאמין בעצמו. לוחם מכף רגל ועד ראש. אנחנו בחרנו להיות לוחמים ולהגן על המדינה וכולנו, כולנו יודעים את הסיכונים. אני המפקד הישיר והאחריות היא כולה שלי. יש לנו חיים להמשיך בהם ומחבלים לרדוף ולהשמיד והמון עבודה לפנינו. אסף, יש לך משפחה חזקה מאוד, שהיום אני וחיילי כל היחידה מצטרפים אליה ואף פעם לא נעזוב. כולנו צריכים עכשיו להפסיק עם הדמעות, להרים את הראש, לזקוף קומה ולצעוד קדימה ובחזרה לעבודה. לפני קהל אדיר זה אני נשבע להילחם עד סוף ימי. אל תשכחו לעולם את הלוחם אסף ביתן. 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'. יהי זיכרו ברוך."