בנם של סימונה ומנחם. נולד ביום כ"ח באדר תש"ן (25.3.1990) ברחובות. אח לעומר ותמר.
אסף, תינוק זהוב תלתלים, מתוק ושובה לב, גדל והתחנך ברחובות. הלך לגן "כלנית" בקיבוץ גבעת ברנר, וכבר אז התגלו רגישותו ובגרותו.
מגיל חמש התאמן באומנות הלחימה "קרב מגן ישראלי" (קמ"י) והצטיין, והודות לתכונות התחרותיות וההישגיות שהתגבשו באישיותו, זכה בתחרויות ובאליפות.
בילדותו הרבה במעשי קונדס. למשל, ביום הולדתו השישי ניסה ללכת לבדו על דעת עצמו מביתו שברחובות לגן בגבעת ברנר כדי להגיע מוקדם ולחגוג עם החברים.
למד בעירו בבית הספר היסודי "רמת אלון" ובחטיבת הביניים על שם עמוס דה שליט. תלמיד שקדן וסקרן, הצטיין בלימודים ואף זכה בפרס דיקן לילדים ממכון ויצמן למדע. בכיתה י' עבר לתיכון על שם אהרון קציר משום ששם התאפשר לו לבחור במגמת ספורט ולהתמקצע בכדורסל. הודות לחיוך הרחב ולקסם האישי שלו נוצרו קשרים קרובים בינו ובין הצוות החינוכי. "חביב המורות", אמרו עליו.
בכיתה ג' החל להשתתף בחוג כדורסל ואהב מאוד את המשחק. לאחר שהצטרף לבית הספר לכדורסל של מועדון "מכבי רחובות" הפך התחביב לחלק בלתי נפרד מחייו. בהמשך התקבל לקבוצת הנוער הלאומית של המועדון. כן שיחק בנבחרת "קציר" בליגת העל לבתי ספר תיכוניים והצטרף לסגל הקדטים של נבחרת ישראל בכדורסל. בשל גובהו הרם ונוכחותו המסיבית על המגרש לעיתים שיחק בתפקיד "סנטר" ולעיתים בתפקיד "פאוור פורוורד" וזכה ממאמנו לכינוי "ביג רכבת". חברי קבוצתו והמאמנים העידו שמלבד היותו ספורטאי מצטיין, יותר מכול בלט כשחקן קבוצתי, והמפגש עם השחקנים האחרים היה חשוב לו. הוא הפיח חיים בקבוצה ותרם לגיבושה. "אחד שכולם רצו להיות בחברתו", סיפר חברו לקבוצה.
אסף שאף לשירות צבאי מעניין ומשמעותי, ואכן בתום לימודי התיכון, ביום 30.7.2008, התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם ביחידת הקומנדו "דובדבן". בתום מסלול ההכשרה והאימון המתקדם נשלח לקורס חובשים קרביים, בסיומו חזר ליחידה כחבר בצוות החוליה הרפואית, ועימה יצא לפעילויות באופן שוטף. כן ריכז את ההכשרות ואת ההדרכות הרפואיות של החובשים ביחידה ובנה בצורה סדורה את השיעורים בתחום העזרה הראשונה שהועברו לכלל הלוחמים. את תפקידיו ביצע בקור רוח ובמקצועיות, תפקד היטב תחת לחץ, הפעיל שיקול דעת נבון, הקפיד על משמעת עצמית, שמר על יחסי אנוש מצוינים וידע לרתום את הצוות לפעולה, כפי שהעידו עליו מפקדיו.
בחופשות סוף השבוע יצא לטייל עם חבריו ברחבי הארץ ורחץ במעיינות, וכך הכיר את ארץ ישראל מצפון ועד דרום.
לאחר שירות צבאי מלא השתחרר ועבד במשך שנה וחצי בבית הקפה "חנות קפה" ברחובות כדי לחסוך כסף לקראת טיול בחו"ל.
מתוך אהבתו ל"אקשן" ול"אקסטרים" רכש בתקופה זו אופנוע ספורט. כעבור זמן החליפו ברכב שטח שבו נסע במסלולים מאתגרים רבים.
את החלום ל"טיול הגדול" הגשים בניו זילנד. שם קנה רכב ששימש אותו לנסיעה ולמגורים וטייל באי הדרומי ובאי הצפוני של המדינה במשך שלושה חודשים. במסעו יצא לטרקים מדהימים, נהנה מהנוף, צילם והכיר תושבים בני המקום ומטיילים מרחבי העולם. לימים אירח בביתו בארץ חברים שפגש שם.
כמה חודשים לאחר שובו ארצה עבר מיונים, השתתף בקורס אבטחה והתקבל לעבוד כמאבטח בקהילה היהודית בווינה בירת אוסטריה. כעשרה חודשים חי ועבד שם, אהב מאוד את העבודה, את האווירה, את החברים הישראלים שהכיר ואת הקהילה המקומית. חיי התרבות באירופה הקסימו אותו, והוא ניצל כל הזדמנות לצאת לטיולים ארוכים בטבע, במיוחד בחבל טירול, וגם שם פגש מטיילים מכל העולם.
בפברואר 2014 שב ארצה ועבר לגור עם בת זוגו חן. הזוגיות שלהם פרחה, וביתם התמלא חום ואהבה, צחוק וחוויות משותפות. חן תיארה: "אסף ידע להרעיף עליי אהבה, היה איתי בכל צעד, ליווה בכל קושי, תמיד מכיל, תמיד שם לכל דבר, בכל שעה ומצב".
באותה העת החל לעבוד בחברת פיתוח התוכנה "צ'ק פוינט" כמהנדס תמיכה טכנית. במסגרת תפקידו עבד עם לקוחות מכל העולם והפגין מקצועיות, אדיבות ודקדקנות. בלט באינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו, באופטימיות וברוגע שהשרה על עמיתיו. "אסף פוֹרְטֶה", כינתה אותו חברה לצוות בשל החיזוק שהעניק להם.
בד בבד עם עבודתו החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.
אסף שמר על קשר קרוב עם הוריו ועם אֶחיו. הוא לא ויתר על מפגשים משפחתיים ועל קידוש בליל שבת, ובארוחה ביקש מכל אחד לספר על קורותיו באותו שבוע.
למרות ההישגים הרבים שהשיג במהלך חייו נותר שקט וצנוע, אדם ערכי ומוסרי עם נשמה גבוהה ולב רחב. נחישות, דבקות במטרה ויכולת מנהיגות אפיינו אותו לצד נועם הליכות וחיוך מאיר. היה איש של אנשים, חברותי, תמיד במרכז העניינים. אהב להתפלפל ולהתווכח, אבל תמיד ברוח טובה.
בדצמבר 2014, כשהוא רק בן עשרים וארבע, איבד הכרה בביתו. בבדיקות שעבר לאחר מכן התברר שחלה בסרטן, ולאחר בירור נוסף התגלה שהגידול במוח החל עוד בתקופת שירותו הצבאי. באפריל 2015 עבר ניתוח מורכב להסרה חלקית של הגידול ולאחריו שיקום, ולמרות זאת שב לעבודתו, התקדם ואף נשלח להדרכה בחו"ל.
בשנת 2016 חלה הרעה במצבו הרפואי ולכן נאלץ לעזוב את העבודה. בכל זאת רצה להמשיך בשגרה ונרשם ללימודי קיימות ואיכות הסביבה ב"מרכז הבינתחומי" בהרצליה (לימים אוניברסיטת רייכמן). בשנת 2017 עבר ניתוח ראש שני שפגע בתפקודו, ועל כן לא התאפשר לו לשוב ללימודיו.
כדי לשפר את מצבו ולהאריך את חייו החל טיפולים באמצעות מכשיר מיוחד ויקר, במימון עמותת "אחים לרפואה". בדצמבר 2018 אף התראיין על כך בטלוויזיה כדי לעורר מודעות, ניתן לצפות בסרטון על מאבקו באתר "מאקו". במשך שנה וחצי הקפיד על הטיפול, אך הנגע במוח גדל, ובשנת 2020 נותח שוב ועבר טיפולים נוספים. הפעם נמשך השיקום זמן רב והיה קשה במיוחד.
בשנות מחלתו עשה כל שביכולתו להחלים. "פַיְיטֶר", כדברי הוריו. הוא התאמץ להמשיך בתחביביו – שירה, נגינה והאזנה לתקליטים ויצא לטיולים קולינריים בחו"ל עם בת זוגו. כשנשאל לשלומו, תמיד השיב "מצוין" בחיוך רחב, משום שכדברי הוריו: "כזה היה אסף – חייכן שמחזק את מי שעומד מולו".
חרף הטיפולים הרבים שעבר הפך הסרטן לאלים יותר. בעקבות זאת בנובמבר 2022 בחר אסף להתחיל תהליך של הוספיס ביתי בבית הוריו בגבעת ברנר. את הדרך הזו עבר באצילות מעוררת השראה. כעבור כחמישה חודשים נפטר, עטוף במשפחתו האוהבת ובחבריו הרבים, כפי שרצה.
אסף הלוי נפטר ביום ט' באייר תשפ"ג (30.4.2023). בן שלושים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גבעת ברנר. הותיר הורים, אח ואחות.
על מצבתו חקקו אוהביו: "נשמה מוארת עם חיוך אינסופי".
הוריו העידו כי הפסוק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים ל"ד, "ג–ט"ו) משקף את אישיותו המיוחדת של אסף.
כתבה אימו: "בחייו של אסף שלנו הוא הביא לביתנו אור, אהבה ללא תנאי, חמלה, צניעות וענווה, חיוך תמידי, תקשורת בריאה, יושרה, הגינות ועוד. והיום אנו מנסים ללכת לאורו ובדרכו המיוחדת, כמעין צוואה בלתי כתובה. נאהב אותך לעד ונזכור אותך כאיש חפץ חיים".
ספד אחיו עומר: "במלחמה מול מחלה חשוכת מרפא עם ניסיון של חייל קרבי בדובדבן החלטת כמו תמיד וכמו שרק אתה יודע שהקרב האחרון יהיה בתנאים שלך בלבד. באלגנטיות המופתית שאופיינית רק לך בחרת בהצלחה את הזמן, המקום והסדר שבו יתרחש פרק הסיום של חייך, מוקף בכל האנשים שחשובים לך, בבית שכל כך אהבת. תודה לך, אח יקר שלי, שלימדת אותי כל כך הרבה על החיים בזמן כל כך קצר; על נתינה ואהבה אין סופית; על שלווה ושמחת חיים שאני מאחל לכל אחד".
ספדה אחותו תמר: "אני לא מכירה עוד אדם שנלחם כמוך, סבל כמוך ושמר על חיוך ושמחת חיים כמו שלך. זה היית אתה שנתת כוחות, שצחק כל הדרך וגרם לנו לתת את הטוב ביותר שיש בנו בשבילך. סופה אהוב, היית לנו אח מדהים, חבר לחיים ובן מופלא להורים הגיבורים שלנו. אני אוהבת אותך כל כך ומודה לך על הכול, גם על הפעמים שהכרחת אותי להריח את הגרב אחרי אימון כדורסל. אני אתגעגע אליך, למסעות הקולינריים שלנו (כי רק אסף יכול לנסוע שעתיים לצפון לאכול פיצה ולחזור) לרגעי הסודה והקפה המשותפים, לצחוקים על עומר אבל הכי – לצחוק שלך".