בנם הצעיר של דורית תום ואמיר. נולד ביום ג' בטבת תשס"ג (8.12.2002) בגדרה. אח לים ושחף.

בהיותו בן ארבע עבר עם משפחתו לקיבוץ כפר מנחם ובו גדל. אפיק למד בבית הספר היסודי "האלה" שבקיבוץ ובתיכון האזורי "צפית".

כבר מגיל צעיר בלט באינטליגנציה רגשית, ביכולת לקבל כל אדם באשר הוא, ליישב אי-הסכמות ולחבר בין אנשים ועולמות שונים. ילד שמח עם חיוך רחב וצחוק מתגלגל שהפיץ סביבו אור ואהבה ושם את טובתו של האחר לפני טובתו שלו. בשל כך היה אהוב מאוד על סביבתו ומוקף תמיד חברים וחברות שראו בו את הלב הפועם של החבורה.

היה מוזיקאי חובב שניגן בכישרון רב בגיטרה, ואהד את קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב".

כבר מגיל צעיר רצה לתרום למדינה והיה חדור מוטיבציה להתגייס לשירות קרבי.

ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל לחטיבת הצנחנים, גדוד 890, ובמסגרת מסלול ההכשרה הוכשר להיות חובש קרבי. כמו באזרחות, גם בצבא היה קר רוח במצבי לחץ ונהג במקצוענות רבה ועד מהרה מפקדיו זיהו את יכולותיו המיוחדות. לכן כבר בשלב מוקדם של מסלול ההכשרה מונה להיות חובש פלוגתי והועלה לשם כך בדרגה מוקדם מן הצפוי.

אולם אפיק לא הסתפק בתפקידו זה, אלא שאף להיות לוחם חוד ביחידה מובחרת. הוא ביקש לעבור ליחידת הקומנדו "מגלן" ופעל לשם כך ללא לאות. מספר חודשים לפני מעברו המתוכנן למגלן התגלתה אצלו בעיה רפואית והוחלט לפטור אותו משירות, אך אפיק לא קיבל זאת ונלחם כדי להישאר בצבא. הוא חתם על התנדבות, בכך פרץ נורמה והגיע למגלן כמתנדב וכלוחם.

בחודש יולי 2023 עבר ליחידת מגלן והצטרף לחדר הפיקוד הקדמי (חפ"ק) של סגן מפקד היחידה. הוא השקיע הרבה כדי להשלים פערים והיה מאושר מאוד מהמעבר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר שבת אפיק היה בביתו ועם הישמע האזעקות הראשונות נסע במהירות לבסיס, שם חבר לחפ"ק, שהורכב מהסמג"ד, מקצין האג"ם ומשני לוחמים נוספים. הם יצאו דרומה והיו הכוח הראשון שהגיע סמוך לקיבוץ נחל עוז. הכוח זיהה מארב של מחבלים בכניסה לקיבוץ וחיסלם, ובכך הצילו חיים רבים. במהלך הקרב נפגעו הסמג"ד וקצין האג"ם. אפיק ניגש לטפל בהם, ובעודו מעניק להם טיפול רפואי נהרג מירי המחבלים.

סמל אפיק רוזנטל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר מנחם. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספדה לו אימו: "אפיק שלי, אני לא מעכלת שאני נמצאת בסיטואציה הזו, שאני נפרדת ממך. היית הבן הקטני שלי שמחובר אליי כל כך. תמיד כשהתקשרת הייתי עונה לך בצהלה. לפעמים היית שם אותי ברמקול ואומר לחברים שלך תראו איך אימא שלי עונה לי. היית הנוקי פינוקי שלי הקטני שלי, למרות שעם הזמן הפכת לגבר חסון ומושלם, יפה מבחוץ וכל כך יפה מבפנים עם אהבה אין-סופית ונתינה מטורפת, שמחת חיים אין-סופית, אינטליגנציה רגשית גבוהה ועם לב זהב כזה ענק, לכולם היה מקום בלב שלך. כשהקפיצו אותך בבוקר של יום שבת כל כך שמחת, רצית כל כך להילחם ולהציל את המולדת, לדבריך. אז הצלת אנשים כמו שרצית וקיפחת את חייך.לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אוהבת אותך כל כך וגאה בך, אימא".

לאפיק היה קעקוע של שמש על היד. לאחר נפילתו קעקעו חבריו ליחידת מגלן קעקוע זהה.

אחותו של אפיק הקימה עם חברתה מור את מיזם "אפיק פורים" – מיזם לבניית תחפושות לעזרי התניידות לילדים עם צרכים מיוחדים.

במלאת שנה לנפילתו הוקמה לזכרו גינה קהילתית בעיר בת ים.

היוצרים גילי אסרף, בן ווייד וגיל בודק כתבו שיר לזכרו של אפיק במסגרת פרויקט "שרים לזכרם". בשיר משולבת נגינתו של אפיק בגיטרה. השיר, "יום אחד", ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_afik_rosenthal".