בן שרה ומשה, נולד ביום ח' בניסן תר"ף (27.3.1920), בעיר סוקול, גליציה, פולין, וגדל בלבוב. בן להורים אדוקים שהתקיימו בדוחק. משסיים את לימודיו בבית-הספר העממי החל לעבוד. היה טייח והצטיין בכל עבודות הביטון. הוא הצטרף ל"פועלי אגודת ישראל" בלבוב ושאף לעלייה, אך מתוך דאגה להוריו, שלא להשאירם בלי משענת, דחה את עלייתו עד בוא שעת-כושר לכך. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה והמשפחה נפלה ברובה קורבן למשמידים. אמו, אחיו ושתי אחיותיו נספו, ורק אביו הצליח להימלט והגיע לאורוגואי. אפרים הגיע לרוסיה ושם עברו עליו ימי המלחמה, כשהוא משמש פועל אחראי. הוא הצליח לחדש את הקשר עם אביו, שהפציר בו כי יבוא אליו לדרום-אמריקה. אך הוא סירב מתוך הכרה ברורה כי דרכו היא לארץ-ישראל. אפרים הגיע לאיטליה לשם הכנת עלייתו, עבר אימונים צבאיים על-ידי ה"הגנה", עד שהוטס לארץ, בתמוז תש"ח, והצטרף מיד לצבא הגנה לישראל ושירת בחטיבת ירושלים. הוא ראה את עתידו במסגרת ההתיישבות של "פועלי אגודת ישראל" ואמר להצטרף לקבוצת "נצח ישראל" שישבה ברמת הדר. אפרים נלחם בחזית ירושלים. במכתבו האחרון אל בן-דודו אשר בקבוצה - כשבועים לפני נפילתו - כתב: "מדברים כאן על שחרור העיר העתיקה בקרוב... אני מתגעגע אליך ורוצה לבקר בקבוצה, אבל הייתי מצטער מאוד אילו החמצתי את השעה מבלי להשתתף בפעולה הגדולה הזאת... אתה צריך גם לזכור שאני לא ראיתי את העיר העתיקה בכלל ואת הכותל המערבי בפרט..."

ביום ט' באלול תש"ח (13.9.1948) נפל בירושלים ונקבר בשייח'-באדר א'.

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

זמן קצר לאחר שנודע לאביו על נפילת בנו, מת אף הוא באורוגואי.

תמונתו של אפרים אוסטר ז"ל הועברה אל מערכת "יזכור" בשנת 2017 על ידי קרובי משפחה של חברו ליחידה.