בנם של ליאת ושמואל (סמי). נולד ביום כ"ו באדר תשס"ב (10.3.2002) ביישוב אלון שבות השייך למועצה האזורית גוש עציון. אח לשישה - אלישבע, בנימין, יוסף מאיר, חנה, אביגיל ורבקה הודיה.

כשהיה בן שנה וחצי, יצאה המשפחה לשליחות במונטריאול, קנדה. כעבור שנתיים חזרו לארץ והתגוררו באלון שבות, ומשם עברו ליישוב נווה דניאל, השייך גם הוא למועצה האזורית גוש עציון.

אפרים גדל והתחנך בנווה דניאל, למד בבית הספר היסודי "אורות עציון", שבמועצה המקומית אפרת, ובישיבה התיכונית "חורב" בירושלים. הוא השתייך למגמה הפיזיקלית של הישיבה, למד גם סייבר ומדעי המחשב והצטיין בלימודיו.

אחרי שעות הלימודים הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא". בהמשך, שימש כמדריך בתנועה, וזכה להערכה ולאהבה רבה מחניכיו.

מגיל צעיר אהב מוזיקה בכל ליבו ונפשו, והתגלה כמוזיקאי מחונן. בכיתה א' התחיל לנגן על פסנתר ובכיתה ח' למד לנגן גם על תופים ועל גיטרה. לכל מקום אליו הלך, נשא על גבו את הגיטרה שלו, והפליא בנגינתו בכל הזדמנות. כשלמד ב"חורב" הצטרף למגמת מוזיקה, ניגון פסנתר אקסטרני.

עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית עבר אפרים ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. הוא השקיע רבות בלימוד, היה מראשוני הלומדים בבית המדרש בשעה מוקדמת מדי בוקר ולא הפסיק ללמוד לעיתים עד קרוב לחצות הלילה. רבניו סיפרו כי היה ברור שנועד לגדולות.

השקעתו בלימודים נבעה מתוך אהבה עזה וחיבור חזק לתורת ישראל, ומתוך רצון אמיתי ללמוד. הוא התמיד בה בטבעיות, ללא כל מתח או קושי, ומבלי שתבוא על חשבון דברים אחרים שאהב לעשות. חייו היו עשירים, מלאי אופטימיות ושמחה ושזורי חוויות כגון לימוד סנפלינג, טיולים ברחבי הארץ ונגינה בכל אירועי הישיבה. בכל מה שעשה, שאף להיות נוכח במלואו ולמצות כל רגע עד תום.

אפרים תמיד עבד על עצמו וביקש להשתפר, תיארו הוריו, לאורך החיים עבד על המידות שלו בלי הפסק, כדי להגיע למקום שהגיע.

בכל תחנות חייו היה אפרים אהוב, מוקף חברים, ועורר השראה בכל סובביו. אדם עדין נפש, רגיש לזולת, בעל לב זהב מלא בנתינה. תמיד חייך והאיר פנים לכולם, חיפש את הטוב בכל אדם ובכל מצב, ופתח את ליבו לאחרים בסבלנות ובהקשבה.

היה לו עולם פנימי עמוק ועשיר, אותו ביטא בכתב במחברותיו. בין היתר כתב: "רוצה לחיות חיי גדלות עם אידיאלים נוצצים, כשהכול ברור, בלי שום ריק בפנים, עם אלוקים גדול שמאיר את הנשמה הצמאה לכחול, שהוא התכלת שדומה לים, שדומה לכיסא השמיים".

ב-11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". הוא היה לוחם נחוש ואמיץ, שעשה הכול בענווה, בשקט, ברצינות ותוך דבקות במטרה. מעולם לא התלונן או הראה קושי, לא חיפש כבוד או הערכה אלא התרכז בביצוע כל משימה בצורה הטובה ביותר.

במהלך השירות, אפרים קיבל תעודת הצטיינות ממפקד הפלוגה המבצעית של הגדוד. בצניעותו, לא סיפר על כך לאיש מבני משפחתו או מחבריו.

בסוף ספטמבר 2023 יצא לחופשת שחרור, תחילה היה בביתו ואחר כך בישיבה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אפרים, שהיה בחופשת שחרור, הוקפץ ליחידה עם פרוץ המתקפה והתייצב מיד. הם החלו באימונים לקראת כניסה ללחימה ברצועת עזה.

כשהחל התמרון הקרקעי נכנסו לעזה, שם הוא לחם באומץ, מתוך תחושת שליחות ומחויבות רבה.

לאורך הלחימה, דיבר רבות על הצורך באחדות בעם. למשפחתו סיפר כמה הוא אוהב את חברי הצוות שלו, שכל אחד מהם מייצג חלק אחר של ישראל היפה, והביע משאלה שכל תושבי המדינה יחיו בהרמוניה כפי שהם חיים יחד בצוות.

באחת ההפוגות שקיבל להתרעננות מהלחימה, הגיע לשיעור של הרב יוסף צבי רימון, רב המועצה האזורית גוש עציון. כשהרב סיפר על מיזם האחדות שהוא מוביל, אפרים ניגש אליו, נתן לו את פרטיו וביקש לקחת חלק במיזם. בנוסף, תכנן לכתוב ספר על שמירת הלשון (הימנעות מלשון הרע) ושאף שהקריאה בו תסייע לאחד את השסע בעם.

ביום שלישי, 26.12.2023, לקח חלק בפעילות מבצעית בשכונת דרג'-תופאח שבעיר עזה. כשהכוח הותקף על ידי מחבלים, אפרים השיב אש וחתר למגע, תוך שהוא מחפה על פינוי הפצועים. במהלך הקרב נורה, נפגע באורח קשה, ופונה לבית החולים. גם בדרכו לשם לא הפסיק לדאוג לחבריו ושאל את הצוות הרפואי על מצבם. לאחר שהגיע לבית החולים, אפרים מת מפצעיו.

סמל אפרים יכמן נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (26.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אפרים השאיר אחריו מכתב ובו כתב: "אם זה הגיע אליכם סימן שאני לא איתכם. תהיו חזקים, אוהב אתכם מאוד... עם ישראל – תתעסקו בלהתקדם ואל תהיו עצובים יותר מדי. רצון השם היה מה שהיה. תגרמו לרע להוביל ליותר טוב. תשתדלו להיות אמיתיים עם עצמכם, תעבדו את ה' מכל הלב, תעזרו אחד לשני. טובים השניים מן האחד".

הרב אוריאל עיטם, ראש ישיבת ירוחם שבה למד אפרים, ספד לו: "היית ממש עץ, שורשים עמוקים, גזע מוצק, ענפים בכל כך הרבה כיוונים, מקום לחסות בצילו, מקום בטוח, ואיזה פירות נפלאים התחלת לתת... ראשון, בלי לעשות שום מאמץ להתבלט, בלי לשים לב שהוא ראשון, ברוך כישרונות, בהרבה הרבה תחומים, נבון, סקרן, מתעניין, מנגן...

"בעיקר היית ברוך אישיות, אהוב על כולם, קשור לכולם, תמיד חיוך על השפתיים, בוגר, מעמיק ומשרה ביטחון על כל הסובב אותו... לא היה אפשר לפספס אותך, שילוב כל כך מיוחד של שקט ועוצמה, בלי רעש. עמוד, יציב, עץ אפרים, דמות להישען עליה".

חבר, נדב, כתב: "תמיד הערצתי את האישיות שלך. כמה היית נעים הליכות וסבלן, כמה אהוב על הבריות סביבך. תמיד מחייך, תמיד עוזר, תמיד מתנדב, תמיד עושה את הדבר הנכון... בתור תלמיד בישיבה הנגינה שלך הייתה לי משמעותית מאוד. היא הייתה עוזרת לי לשמוח בחגים ולהתכוון בתפילות ומילאה אותי תמיד בתחושת רוממות וקדושה... אין לי ספק שהיית גדל להיות תלמיד חכם ועצום".

אפרים מונצח ב"מצודת יואב" – מרכז המורשת של חטיבת "גבעתי", הנמצא על כביש אשקלון-קריית גת.

בהרי יהודה נקרא שביל על שמו – "דרך אפרים".

חבריו למחזור בישיבת ההסדר ירוחם הוציאו קליפ לשיר "מן המצר", לזכרם של אפרים וכלל בוגרי הישיבה שנפלו במלחמה. מילות השיר הן: "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה" (תהלים קי"ח, פסוק ה'), ואת הלחן חיבר אפרים בתחילת המלחמה יחד עם מתנאל ליסנר, חברו לצוות ולישיבה. הקליפ ניתן לצפייה ביוטיוב.

באתר יוטיוב ניתן להאזין לשיר "מרגליות" בביצוע יעקב סמילוביץ. את מילות השיר כתב אפרים ימים ספורים לפני נפילתו, בעקבות אזכרת השלושים לחברו, סמ"ר איתן רוזנצוויג, שנפל גם הוא בקרבות בעזה: "הריני מקבל על עצמי שאקשיב ואדגיש ואמצא את הנקודות היפות ואת נבכי הלב. לדעת שהשם מפגיש אותנו עם מרגליות".

עמודים לזכרו של אפרים נפתחו באתרים "למלא את החלל", remember.bio ו-memoriz.plus.

המשפחה וחברים החליטו להקים אתר זיכרון לאפרים: ephraimjackman.com.