בנם של אנה וארוין. נולד ביום כ״א בכסלו תש״ל (1.12.1969) בעיר בואנוס איירס שבארגנטינה.

אריאל היה ילד סקרן, שמח, שובב וחכם. כתחביב, התעניין במטוסים ותעופה.

למד בבית ספר ממלכתי בארגנטינה.

בשנת 1981, כשהיה כבן אחת-עשרה עלה עם הוריו ארצה והם השתכנו בתל אביב. לאחר מכן עברו להתגורר בבת ים. למד בחטיבת הביניים והתיכון ״שבח״ בתל אביב (היום: ״עמל שבח מופת״).

כשסיים את לימודיו בתיכון, ביצע קורס קדם-צבאי בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה.

לאחר השלמת הקורס, התגייס לצה״ל ושירת כטכנאי מטוסים בחיל האוויר.

בגיל תשע-עשרה, התפרצה אצלו מחלת הטרשת הנפוצה, ובעקבות הידרדרות של מצבו הרפואי, נאלץ להשתחרר מצה״ל. את יתרת תקופת שירותו הצבאי השלים כמתנדב בבית החולים ״איכילוב״.

אריאל עבר להתגורר בגבעתיים, שם קיבל טיפול רפואי מקצועי ומסור לאורך השנים. הוא מעולם לא נתן למוגבלותו הפיזית לאור המחלה לשלוט בו, וטיפח תחביבים רבים. בין היתר החזיק מנוי לתיאטרון ״הבימה״ וצפה בהצגות, אהב לקרוא ספרים, וכשכבר לא יכל לקרוא נעזר בספרי האזנה מוקלטים, החזיק במנוי בחברה למטבעות ואסף בולים.

הוא היה אדם סקרן ואהב ללמוד, כך נרשם כשומע חופשי באוניברסיטת תל-אביב והגיע להרצאות על מנת להרחיב את הידע שלו.

כשמוגבלותו פגעה ביכולתו לכתוב, ביקש מאחד ממטפליו שירשום את מחשבותיו והוציא ספרון שירה עם כתביו, שביטא את מאפייניו כאיש עמוק ורוחני.

לאריאל היה קשר חם והדוק עם משפחתו, שהיווה עבורו משמעות רבה ומילא את חייו. על אף שלא היו לו ילדים משלו, הייתה לו מערכת יחסים קרובה עם אחיו, גיסתו ושלושת אחייניו: גיא, רוני ואלון, להם הקדיש זמן ותשומת לב.

הוא חי בצל מחלת הטרשת הנפוצה במשך שלושים שנים, תוך התמודדויות עם תנאי מוגבלות קשים, שלא מנעו ממנו למצוא את הטעם לחיים.

אריאל גבעתי טופלברג נפטר ביום י"א בשבט תשפ"א (24.1.2021). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחריו אח.