בנם של עינב וניר. נולד ביום ג' בתמוז תשנ"ט (17.6.1999) בירושלים. אח בכור ליאיר, איתן וישי.

אריאל גדל והתחנך בירושלים. ילד טוב לב, צנוע עם חיוך כובש ועיניים צוחקות. ינק מהוריו ערכים של יהדות, אהבת הארץ והעם. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "דוגמא עוזיאל" ובהמשך בבית הספר התיכון התורני "הימלפרב" במגמת קולנוע. חבריו סיפרו על נער מלא שמחת חיים, חבר ללא תנאי ו"הדבק המחבר" של החבורה. חניך ובהמשך מדריך בתנועת "בני עקיבא" בית וגן.

אריאל אהב ספורט על כל גווניו וכדורסל בפרט. הוא שיחק בקבוצת "אליצור", וכאוהד מושבע של קבוצת "הפועל ירושלים" השתדל לא להחמיץ משחק.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך בשלושת אחיו. מקור גאווה עבור הוריו ומודל חיקוי לאחיו. ישי אחיו סיפר שאריאל דאג לו, שמר עליו ותמיד מצא זמן לנהל עימו שיחות ארוכות כשנזקק לאוזן קשבת או עצה טובה.

בשנת 2015, כשהיה בן שש-עשרה, נפטרה אימו עינב וחיוכו עומעם. בזהירות ובעדינות אסף את השברים. לאחיו נהג לומר כי בני משפחת רייך הם כמו להקת אריות ששום דבר אינו יכול לפגוע בהם ועליהם להיות חזקים.

בסיום התיכון המשיך לישיבת "מעלה גלבוע" אשר בעמק המעיינות. חבריו לישיבה סיפרו על נער ערכי, מוביל ובעל חוש הומור מפותח.

כציוני בכל רמ"ח אבריו, שאף לשרת בצבא בתפקיד קרבי משמעותי.

ביום 3.9.2017 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון, בחטיבה 7 בגדוד "סער מגולן". עד מהרה בלט במסירותו, במקצועיותו ובמנהיגותו וזכה להערכת מפקדיו. בהמשך, יצא לקורס מט"קים (מפקדי טנקים), סיים אותו בהצטיינות ושובץ כמפקד בקורס המט"קים הבא. אריאל פיקד בשני מחזורי מט"קים ואף קיבל סיכת צפרגול (סיכת לוחם שריון) מיוחדת - שצבע הברונזה שלה שמור למפקדים שהעבירו שני קורסים ומעלה.

במרץ 2021 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1, לאחריו שובץ כמ"מ (מפקד מחלקה) בקורס המט"קים ופיקד על מחלקה במשך שלושה מחזורים. קצין מוערך ונערץ אשר על תפקודו קיבל אות מצטיין האוגדה. עמיתיו סיפרו על מפקד שהוביל את לוחמיו מתוך שליחות ומחויבות אמיתית. לוחם מקצועי שפעל בקור רוח, בצניעות ובחיוך. אריאל גילה רגישות יוצאת דופן לחייליו, ידע להגיע לליבם והשאיר חותם בכל פקוד שלו.

בהקלטת הקשר של הטנק מהקורס האחרון שבו פיקד, נשמע אריאל אומר לחייליו: "סוף סוף אומר שלום לפלוגה שהיא סיוט אבל גם חלום. שנמשיך לחיות את אחריות גודל המשימה שמונחת על כתפינו, נתאמץ להזיע ולהקיז דם למען עתיד החטיבה והחיל, ושתמיד נלך לישון בתחושה שעשינו את הטוב ביותר באמצעים הקיימים, ושאם אנחנו לא היינו עושים את זה אף אחד לא היה [עושה זאת]".

כעבור זמן, שובץ כמ"מ בגדוד 77 ולאחריו שימש סמ"פ (סגן מפקד פלוגה) בגדוד 75. מפקדיו העריכו את יכולותיו הגבוהות וכישורי המנהיגות שלו ועודדו אותו להמשיך במסלול פיקודי. אריאל חתם קבע לחמש שנים נוספות, החל ללמוד במלט"ק (מכללה לפיקוד טקטי) ועבר לגור בהרצליה.

חבר טוב ונאמן, קשוב, מתעניין ונכון תמיד לעזור. אריאל ידע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, לתת עצה טובה. חבר שמצליח לאזן בין אחריות ורצינות בצבא לבין חיים אישיים, צחוקים ובילויים עם חברים. חובב בירה היה, שאהב לטעום ולנסות טעמים חדשים ולבלות עם חברים על כוס בירה.

בשעות הפנאי אהב לטייל בארץ, לצאת לשטח עם הג'יפ, לעצור בתצפית או מעיין, להוציא פק"ל קפה או תה וליהנות מהנוף ומהחברה.

בשנת 2023 הכיר את נועה ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. מכריהם סיפרו על זוגיות טהורה ויפה ועל כימיה מושלמת ששררה ביניהם. בני הזוג רקמו תוכניות לעתיד משותף. "היינו הבית אחד של השנייה", סיפרה נועה. ב-2 באוקטובר 2023 אריאל הציע לנועה נישואין, כעבור יומיים נערכה מסיבת אירוסיהם עם בני משפחה וחברים ומועד החתונה נקבע לעוד חמישה חודשים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת שהו אריאל ונועה בבית משפחתו של אריאל בירושלים לרגל החג. בסביבות השעה 08:00, כאשר נודע לאריאל על המתקפה, מיהר לצאת יחד עם נועה לאסוף את חפציו ונסע ישירות לגדוד 75 שבו פיקד, בצפון הארץ.

למחרת, אריאל זיהה חוליית מחבלים על גדר הגבול הצפונית והורה לירות לעברה כדי לא לסכן את חייליו. המג"ד שתחקר את האירוע שיבח את החלטתו ואת תפקודו כמפקד.

כעבור כמה ימים, ירד עם הגדוד לדרום הארץ. כאשר שמע שנדרש מחליף לסמ"פ בגדוד 77 שנפצע, התנדב ללא היסוס להחליפו.

ב-29.10.2023 אריאל וצוות הטנק שלו נכנסו לצפון רצועת עזה, ומאותו רגע נטלו חלק בלחימה האינטנסיבית. אריאל פיקד על חייליו בעוז ובגבורה.

ב-31 באוקטובר אחר הצהריים קיבלו משימה לבדוק פעילות חשודה במרחק שלוש-מאות מטרים מהם. שני טנקים החלו להתקדם לכיוון המטרה. הטנק של אריאל שהיה בראש נעצר. מחבל יצא מפיר מנהרה מתחתם כשבידו מטען חבלה. הוא מיקם את המטען בין הטובה לצריח, המקום הפגיע ביותר בטנק, והפעיל אותו. מהפיצוץ רב העוצמה נהרגו אריאל וחייל נוסף. שני חיילים נוספים נפצעו באורח קשה.

סגן אריאל רייך נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אב ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

במלאת שנה לנפילתו ספד אביו ניר: "אריאל, היום, שנה אחרי שנלקחת מאיתנו אני עומד כאן ולא מאמין. לא מאמין שאתה איננו. שנה בלעדיך ואני לא מצליח להתרגל לחסרונך. כל יום, כל שעה, כל רגע, אני מחפש אותך. מחפש את ההודעות שלך, מחפש את הצחוק שלך, את המבט, את האנרגיה שהייתה לך, ואתה לא כאן. מילים לא יכולות לתאר את הרגשת החיסרון, את החלל שנפער בחיים שלי אחרי לכתך. השקט הגדול שהשארת אחריך. היית כל כך הרבה עבורי. הבן הבכור שלי מבין ארבעה בנים. היית דוגמה מודל לחיקוי עבור אחיך. מנהיג מלידה, תמיד שואף לשלמות. גם כשהדברים לא הלכו בקלות והיה קצת קשה, אף פעם לא ויתרת עד שהצלחת. היית רגיש, אוהב לחבק, שמח ומצחיק, שטותניק וחבר טוב. מפקד שדורש מעצמו ומאחרים להיות הכי טוב הכי מקצועי שיש. היית משמעותי ולא רק בשבילי אלא גם בשביל כל מי שהכיר אותך... נתת הכול כדי שכולנו נוכל להיות בטוחים. אתה חסר לכולנו ולכל מי שפגש אותך בחייך הקצרים אך המלאים. היום, שנה אחרי, לצערי אני לא אוכל להחזיר אותך בחזרה אבל אני אוכל להמשיך לזכור אותך. להחיות את זכרך בכל יום. אני יודע דבר אחד, לא אשכח אותך לעולם".

כתבה נועה ארוסתו: "אריאל שלי, הראש מסרב להאמין. זה מרגיש כמו סיוט שלא נגמר, ואני רק מחכה שיגידו לי שהייתה טעות, שהתבלבלו. מי היה מאמין שרק לפני חודש חגגנו את אירוסינו? איזו שמחה זו הייתה. שמחה אמיתית וכל כך טבעית. הרגשנו על גג העולם, לא הבנתי איך זכיתי בך. תמיד אמרת שזה אנחנו נגד העולם, אבל אריאל שלי, הרוע של העולם ניצח אפילו אותנו. בשבת בבוקר, כשהכול התחיל, יצאת ישר, בלי לחשוב פעמיים. שאלתי אותך לאן אתה הולך ואמרת שאתה לא יודע. שתתחיל בנסיעה כי בטוח יצטרכו אותך איפשהו. כזה היית, אריאל - כשחסר גלגל, אתה תהיה הגלגל... אריאל, אני רוצה להגיד לך תודה. לימדת אותי מהי אהבה אמיתית, איך לשחרר ולסמוך עליך. הכול קרה כל כך מהר ובטבעיות. תמיד אמרת שאנחנו כמו פאזל. הבנת אותי גם ללא מילים. היית האהבה הכי גדולה וטהורה שיכולתי לבקש. אריאל שלי, כמה תוכניות היו לנו... אני כל כך מצטערת שלא הייתי שם לחבק וללטף. כל כך רציתי להאמין ששומרים עליך מלמעלה. מצטערת שהעולם כל כך אכזר. אתה היית כל עולמי, ועולמי חרב, השמש שלי כבתה".

בני משפחתו של אריאל הקימו דף אינסטגרם remember_ariel וקבוצת פייסבוק "זוכרים את אריאל" ובהם מועלים תמונות, זיכרונות ופעולות הנצחה.

בפברואר 2024 נערך לזכרו של אריאל טורניר כדורסל, ביוזמת עיריית ירושלים וקבוצת הכדורסל "הפועל ירושלים".

לציון יום הולדתו של אריאל הושקה בירה במהדורה מיוחדת באירוע בהשתתפות חברים ובני משפחה.

הופקו אלבום, צמידים ומדבקה עם המשפט המזוהה עימו: "שתמיד נלך לישון בתחושה שעשינו את הטוב ביותר". הופקה גם מדבקה עם המשפט "אל תחכו שהאדם ימות. תלכו אליו עכשיו. תעזבו הכול ותגידו לו כמה שאתם אוהבים אותו" – מילים שכתב אריאל בפוסט ליום הזיכרון כשהיה בן ארבע-עשרה.

אריאל מונצח על קיר הזיכרון בתיכון התורני "הימלפרב" שבו למד. נכתב ספר תורה לעילוי נשמת הנופלים בוגרי בית הספר, ובהם אריאל.

אריאל מונצח באנדרטת חטיבה 7 "סער מגולן" ברמת הגולן.

חברים ובני משפחה השתתפו במרתון ירושלים 2025 לזכרו.

יהושע רוזנברג, קרוב משפחה, כתב במלאת שנה לנפילתו את השיר "כבר שנה בלעדיך": "כבר שנה אריאל/ כבר שנה אינך מתהלך בארצות החיים/ שבתות וחגים חדשים ומועדים נקפו/ ריק הבית, נפקד מקומך סביב לשולחן/ אך אתה איתנו כל הימים/ בכל אשר אנו עושים/ כמו לא עזבת אותנו מעולם/ כבר שנה בלעדיך/ שב היום אשר הלכת מעמנו/ והיה היום הזה לנו לזיכרון/ אבל אנו תמיד נזכרה, יהמה לבנו אליך/ שעה שעה ערב ובוקר וצוהריים/ לא יום של שנה נתנו לך. / כבר שנה אריאל/ כבר שנה בלעדיך/ באת אל המנוחה והנחלה/ חרותות אותיות שמך על שיש/ בציפורן שמיר חרוש שמך על לוח לבבנו/ בעט ברזל צרוב בזיכרוננו/ אל כל המקום אשר נלך, תלך אתנו... כבר שנה אריאל/ כבר שנה בלעדיך והזמן לא מרפא געגועים/ אינו מרגיע כיסופים".

אמיר אבירם, חבר ילדות, כתב את השיר "אריאל" יחד עם ישי, אחיו של אריאל: "אין ברירה אלא לחיות/ להאמין בטוב/ ללכת לישון/ בתחושה שעשיתי הכי טוב/ שאני יכול/ העצב אין לו סוף/ והלב עייף מאוד/ אבל זה לא יעזור/ אם גם אני אפול...". השיר זמין לצפייה ביוטיוב, ובקליפ נשמע אריאל מדבר אל חייליו בהקלטת הקשר של הטנק.