בן מלכה וצבי-אלימלך (יוז'ק), נולד ביום י"ט בטבת תרפ"ח (12.1.1928) בתל-אביב. למד בבית-החינוך בתל-אביב, אחר-כך בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין ובגימנסיה "שלווה" בתל- אביב. בבית-החינוך הצטרף ל"שומר הצעיר" ונעשה פעיל בו. את הגימנסיה עזב על סף הכיתה השמינית והתחיל לעבוד במסגריית "סולל-בונה". עם זאת התמסר בערבים לתנועה ובייחוד להדרכה בסניף "השומר הצעיר" בחולון. בהיותו בן 17 הצטרף לפלמ"ח, אף-על-פי שהתנועה לא רצתה לשחררו מתפקידו, ושירת בסביבות ירושלים - בית הערבה, רמת רחל, קרית ענבים ומעלה החמישה. לאחר תקופה קצרה הועלה לדרגת מ"כ. נקרא בפי חבריו - ארילוש. היה מדריך מעולה, חבר מסור וחייל טוב. ב"שבת השחורה" 29) ביוני 1946) נעצר ברמת רחל והוחזק חודש ימים בלטרון.

ב-29 בנובמבר 1947, עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, יצא לבסיסו בקרית ענבים. השתתף בליווי שיירות לים-המלח, נסע לגוש עציון למקש את המקום ומצא את חבריו לשעבר בקיבוץ רבדים והם קיבלוהו לקיבוצם, אך מבוקשו להגן על קיבוצו לא ניתן לו, כי נשלח כמדריך לקבוצת חבלנים בבית הערבה ומשם להדרכת קורס שני בקרית ענבים. כן השתתף בקרב על דיר-יאסין. בהיותו בתל-אביב הגיעתו הבשורה המחרידה על נפילת גוש עציון. חלק מאנשי הגדוד שלו הועברו לתל-ליטווינסקי והקימו את גדוד השריון הראשון במסגרת חטיבה 7 והתאמנו בהפעלת זחל"מים. אריה היה קצין החבלה של הגדוד. הוא יצא עם גדודו, בליל 30-31 במאי, להתקפה השנייה על לטרון, מבצע "בן-נון ב'" לפריצת הדרך לירושלים. הוא וחבריו חלמו על הקמת נקודה חדשה בשם "רבדים" להנצחת זכר החברים שנפלו. הוא לא הספיק להיפרד מבני משפחתו. זו היתה פעולה מחוץ למסגרת שהיה רגיל בה, ובפעם הראשונה חשש שמא לא יחזור, אך התנחם בכך שהמשימה תצליח וזה העיקר.

אריה היה מפקד זחל"ם החבלנים, שמשימתם היתה לפרוץ את הקיר של משטרת לטרון ולהוביל את הכוח. הכוח פרץ לתוך מתחם המשטרה, אך באש הכבדה שירו חיילי הלגיון נפגעו ולא הצליחו לבצע את הפיצוץ. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948).

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם גיבורי המערכה, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.