בן אהובה ומשה. נולד בשנת תרנ"ט (1899) בעיירה דטנובא שבליטא למשפחה אמידה ואמונה על תורה ומסורת ישראל. היה שקדן בלימודיו נשא נפשו לארץ ישראל. בשנת 1925 עלה לארץ, הגיע לקיבוץ גבעת השלושה והתערה בחיי החברה. כעבור שנתיים עבר למגדיאל בפלוגת עין חרוד של "גדוד העבודה" ובשנת 1933 היה בין מקימי המושב עין-ורד שבגוש ישובי תל-מונד. בעין ורד הקים את משפחתו, ובקרב חבריו ומכריו נודע בפשטות הליכותיו ויושר לבו ומסירותו לזולת. היה בעל חוש הומור ושלוות הנפש. בו' בתמוז תרצ"ח (5.7.1938), בצאתו עם שלושה מחבריו לעבודה בפרדסי יכין, הותקפו הארבעה מן המארב ביריות כנופיית-פורעים ערבית. שנים מהם, אבא שרייר ומרדכי ליכט נהרגו במקום ואילו אריה וחברו שרגא אורבוך נפצעו פצעי מוות. הוא הובא למנוחת עולמים עם שלושת חבריו בקבר-אחים בבית העלמין הגושי בתל-מונד. הניח אשה, בן, בת, אחיות ואחים.