בנם של דבורה וראובן. נולד בשנת תש"ח (1948) בירושלים. אח צעיר לעדנה.

אריה גדל והתחנך בירושלים, בן לזוג עולים שהצליחו להימלט מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה.

עם גיוסו לצה"ל שובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" (51) של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. לחם במלחמת ששת הימים ביוני 1967 בחזית רמת הגולן, ובין היתר השתתף בקרב בתל פאחר.

במהלך השירות הצבאי, בגיל עשרים, הכיר את רות, ששירתה באותו גדוד כפקידה פלוגתית. בשנה זו, שנת 1968, הם נישאו.

בתחילת דרכם המשותפת גרו רות ואריק – כך היא כינתה אותו בחיבה לאורך כל חייהם המשותפים - בדירות שכורות, ובהמשך גרו בדיור צבאי בירושלים והיו חלק מקהילה של משפחות אנשי צבא.

עם השנים נולדו להם בת ושני בנים – יפעת, רונן וטל. כששקלו לרכוש דירה משלהם כדי להעניק מסגרת יציבה לילדיהם הוא התקשה לעזוב את ירושלים, ובסופו של דבר הסכימו השניים לקבוע את ביתם בבית שמש, הממוקמת בין ירושלים האהובה עליו לבית הוריה שבפתח תקווה.

בתום השירות הסדיר המשיך לשירות קבע בצה"ל ויצא לקורס קצינים. במהלך הקריירה הצבאית ביצע מגוון תפקידים בבסיסים רבים ברחבי הארץ, בכלל זה במפקדת חילות השדה (לימים - מפקדת זרוע היבשה) ובחיל השלישות. בשירותו בלט במשמעת עצמית, במקצועיות, באנושיות ובשאיפה למצוינות. לחם במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ובמהלכה צלח את תעלת סואץ שבחצי האי סיני עם חבריו הלוחמים. השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה בקיץ 1982.

תפקידיו התובעניים לא אפשרו לו לבלות זמן רב בחיק המשפחה, אך אריה הקפיד להיות אב פעיל ונוכח בחיי ילדיו.

פרישתו לגמלאות אחרי עשרים וחמש שנות שירות בדרגת סגן-אלוף נבעה מבעיות רפואיות. לאחריה עבד בתפקידי כוח אדם ברשות הדואר ובנציבות שירות המדינה ואחר כך כמנכ"ל עיריית בית שמש – שהיו משרות מאתגרות ומעניינות עבורו.

עם השנים הידרדר מצבו הרפואי, ובמשך שבע שנים נזקק לטיפול דיאליזה קבוע. אף על פי כן לא ויתר על חופשות משפחתיות באילת ועל ביקור בנו שגר בז'נבה שבשווייץ.

לאחר שעבר השתלת כליה בבית החולים "הדסה" בירושלים, אושפז למשך שמונה חודשים ועבר ניתוח נוסף. כלפי חוץ הקרין עוצמה וגבורה בהתמודדות עם הקשיים הבריאותיים. חברו יהודה כתב: "אתה, אריה, הלוחם הבלתי נלאה, ידעת בשלוות נפשך האופיינית להילחם גם במחלתך המתקדמת, לנצחה בשגרת חייך הפורייה".

כשמצבו התייצב יצא עם רעייתו לטיולים ברחבי הארץ ולמסעות שיט בספינה – בהם טיול עם זוג חברים, וטיול כמתנת גיוס לנכדתו הבכורה. חוויות אלה הסבו לו הנאה רבה.

אריה ניחן בנתינה, בדעתנות ובידענות, ביושר ובישירות, ונמנע ממרירות והתרעמות. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרים.

נושא זכויות הנכים וקידום מעמדם בער בעצמותיו, ובחודש מאי 2014 התמודד לתפקיד נציג מחוז ירושלים בארגון נכי צה"ל. במסגרת מסע הבחירות השתתף במפגשים ובחוגי בית ושוחח בטלפון עם נכי צה"ל במחוז. "אנחנו כרשימה נדאג לנכים בבית שמש ובאזור מטה יהודה שקרוב לליבנו כמו גם במחוז כולו", הצהיר בריאיון עימו.

ביולי 2014 יצא עם רעייתו למסע שורשים בפולין במשלחת של אנשי צבא. הדבר היה חשוב לו במיוחד מאחר שבני משפחתם של שני הוריו נספו בשואה. במסע חש בטוב ופרח, אך בחלוף כמה ימים קרס גופו באופן מפתיע.

אריה לינד נפטר ביום כ"ה בתמוז תשע"ד (23.7.2014). בן שישים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שמש. הותיר אישה, בת, שני בנים, נכדים ונכדות ואחות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "גיבור נלחם כאריה".

בנו טל כתב: "אבא יקר, הכאב והמחסור שלך לא עובר ולא יעבור לעולם, רק לומדים לחיות לצידו ולהמשיך את החיים. אוהב ומתגעגע כל יום יותר".

חברו יהודה כתב: "אתה, אריה, ידעת מלחמות גם ידעת, ברגשי נתינה ושליחות. אתה שנולדת עם המדינה, צמחת בה לגונן עליה, לוחם בה בחירוף נפש ... ושורשיך ב'גולני', בתג העץ הידוע, רק העמיקו ברבות הימים, ימי האבק והאש".

במלאת שנה לפטירתו קיימה המשפחה ערב לזכרו, וחברי המשפחה נטעו עץ לזכרו ביער קרן קיימת לישראל.

אריה מונצח בבית יד לבנים בבית שמש.